נטען כי למערער שתי צלקות הנזכרות בממצאי הועדה, אך הועדה הרפואית של ביטוח לאומי לא דנה כלל באפשרות יישום ס' 75 (1) ב' לגביהן והענקת אחוזי נכות. ביטוח לאומי טען כי הועדה לא קבעה כי הצלקות רגישות, מכוערות או מפריעות, ועל כן לא היה מקום להעניק אחוזי נכות בגינן.   קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחוזי נכות על צלקות - ביטוח לאומי: 8. עיקר טיעוני המשיב הם: א. הועדה לא קבעה כי הצלקות רגישות, מכוערות או מפריעות, ועל כן לא היה מקום להעניק אחוזי נכות בגינן. השופטת ע' פוגל:   1. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל01-1097/97 השופט גוטמכר) אשר דחה את ערעורו של המערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.97. 2. העובדות וההליך בבית הדין האזורי: המערער, יליד 1949, נפגע ביום 25.3.96 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. תלונותיו בפני הועדות היו - הגבלת תנועה בכתף שמאל, ירידה בשמיעה וצפצופים באזניים בעיקר בלילה (טנטון), חולשה ביד ותחושת הרדמות כף יד שמאל.   3. הועדה מהדרג הראשון קבעה למערער 15% נכות על פי ס' 41(4) ב' למבחנים, מיום 1.4.97 בגין הגבלת תנועות פרק הכתף ודחתה את יתר טענותיו. הועדה לעררים קבלה את טענתו באשר לטנטון והעניקה לו 10% נכות נוספים על פי ס' 72(4) ד' II למבחנים, ובסה"כ 24% נכות משוקללים מיום 1.4.97.   4. בפני ביה"ד האזורי טען המערער כי הועדה לא דנה כלל בצלקות שנותרו אצלו עקב התאונה, ולא העניקה אחוזי נכות בגינן. כן טען המערער כי הועדה לא התיעצה עם ועדת הרשות לצורך הפעלת ת' 15, וכי היה עליה לעשות כן בגלל גילו, למרות שהמערער הצהיר שהוא ממשיך בעבודתו.   5. בית הדין האזורי דחה את הערעור בקבעו - כי לענין הצלקת לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה , כיון שאין הצלקת מכערת ומפריעה. לענין ת' 15 - קבע בית הדין כי מאחר שהמערער חזר לעבודתו כשבועיים לאחר התאונה כמנהל באלביט, אין השפעה למינו או גילו על עבודתו ועל כן לא היה מקום להתייעץ עם ועדת הרשות.   מכאן - הערעור שבפנינו.   6. הטענות בערעור - למערער ניתנה רשות ערעור לגבי שתי שאלות: נושא הצלקות, ונושא ת' 15. שני הצדדים בקשו לטעון בפנינו בכתב, וכך אכן נעשה.   7. עיקר טעוני המערער הם :   א. למערער שתי צלקות הנזכרות בממצאי הועדה, אך הועדה לא דנה כלל באפשרות יישום ס' 75 (1) ב' לגביהן והענקת אחוזי נכות. ב. על הועדה היה להתייעץ בועדת הרשות בכל מקרה, כיון שלמערער הוענקה נכות מעל 20%. אין בעובדה כי המערער ממשיך בעבודתו כדי לשלול הפעלת ת' 15, שכן - הוא עתיד לסבול כל ימי חייו מנכותו.   8. עיקר טיעוני המשיב הם: א. הועדה לא קבעה כי הצלקות רגישות, מכוערות או מפריעות, ועל כן לא היה מקום להעניק אחוזי נכות בגינן. ב. באשר לת' 15 - לא נתמלאו התנאים ליישומה כיון שהמערער חזר לעבודתו ולא היתה ירידה כלשהי בהכנסותיו.   9. להלן דעתנו:   הועדה אכן מצאה אצל המערער שתי צלקות, האחת בכתף השמאלית מאחור, והאחת - במצח. וכמופיע בדו"ח הועדה מיום 31.8.97: "צלקת בצורה ר' מעל עצם הסקאפולה השמאלית...". "במצח מצד שמאל צלקת אלכסונית מקו השיער ועד לגבה". כאשר מוצאת הועדה צלקות אצל הנפגע, והיא אינה מעניקה לו אחוזי נכות בגינן, מוטלת עליה החובה לנמק מדוע לדעתה אין המחבנים ישימים לגבי הצלקות. במקרה זה, הסתפקה הועדה רק בציון הממצא ולא התייחסה לשאלה אם הן מכאיבות או מכערות. היעדר הנמקה כאמור לעיל - היא בגדר טעות משפטית.   10. יש לציין כי מדובר בצלקות משני סוגים כמופיע במבחנים: צלקת בגוף, וצלקת בפנים. סעיפי הליקוי במבחנים המתייחסים לשני סוגים אלה, (75(1)(ב) ו - 75(2)(ב) מעניקים 10% נכות לצלקות מכאיבות או מכערות. לשון הסעיף דנה בצלקת מכאיבה או מכערת. (הדגשה אינה במקור). הצלקת בפנים מצוייה במקום גלוי לעין, והיה על הועדה להתייחס אליה במפורש, ולקבוע האם היא בגדר "צלקת מכערת" גם אם אינה מכאיבה. גם הצלקת בכתף עשויה להיות גלויה לעין, וכבר נפסק כי "אין בעצם העובדה כי הצלקת נמצאה באזור שאינו גלוי לעין, כדי לשלול, כשלעצמו, את יישום פריט זה למבחני הנכות (דב"ע לה/128-01 ציון מוטהדה נ' המוסד פד"ע ז' 365 ; עב 100035/97 אלברט חדד נ' המוסד - לא פורסם).   11. באשר להפעלת ת' 15 לגבי המערער וחובת ההתייעצות עם ועדת הרשות אין חולק על כך כי המערער חזר לעבודתו כמנהל באלביט כשבועיים לאחר הפגיעה. גם לא הובאה בפני הועדה כל ראיה על ירידה בהכנסותיו. עיקר טענתו של ב"כ המערער היתה כי המערער צפוי לסבל עתידי מנכותו, ועל כן היה מקום להתייעץ עם ועדת הרשות באשר לת' 15. כבר נפסק רבות כי "הועדה אינה צופה פני עתיד אלא פני עבר והווה (דב"ע נב/01-23 המוסד נ' יוסף שינדלר פד"ע כה' 133), וצריך שתהא סבורה שכבר עתה הנכה אינו מסוגל חזור לעבודתו או שהנכות הביאה כבר לירידה ניכרת בהכנסותיו (דב"ע לח/693-01 מויסה קנדל נ' המוסד לקט ועדות 195; דב"ע נז/16-01 עובדיה שלום נ' המוסד - לא פורסם)".   12. תקנה 16 א' לתקנות מחייבת התייעצות עם ועדת הרשות במקרים של הגדלת נכות של 20% ומעלה או הקטנתה עפ"י תקנה 15. חובה זו מוטלת על הועדה הרפואית רק במקרים שבהם נתקיימו תנאי תקנה 15 ולא בכל מקרה אחר. תקנה 15(ב) לתקנות מחייבת שיתקיים אחד מן השניים: הנכה אינו מסוגל לחזור לעבודתו או - חזר לעבודתו אך הפגיעה הביאה לירידה ניכרת בהכנסותיו ושלא לזמן מוגבל. בעת הבדיקה בפני הועדה לא נתקיימו במערער תנאי ת' 15, ושיקולי הועדה כי אין השפעה למינו וגילו של המערער - היו סבירים וראויים. על כן - לא חלה על הועדה החובה להתייעץ עם ועדת הרשות.   13. לסיכום - הערעור בנושא תקנה 15 וחובת ההתייעצות עם ועדת הרשות - נדחה. בנושא הצלקות - מוחזר הערעור לועדה הרפואית לעררים כדי שתבדוק את המערער, ותקבע אם הצלקות מכאיבות או מכערות והאם יש ליישם לגביהן את אחת החלופות בסעיף 75 למבחנים.   מאחר שהערעור נתקבל בחלקו - ישלם המשיב למערער סך 1,500 ₪ + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. אחוזי נכותצלקתנכותביטוח לאומי