קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות עורך דין לדיון: 1. תביעה המתייחסת לרשלנות נטענת של עו"ד X, בכך שהסכימה לביטול פס"ד שניתן לטובת התובעים, ולאחר מכן בשלב מאוחר יותר לא התייצבה לשני דיונים ועל כן נדחתה התביעה. ההסכמה לביטול פסק הדין 2. עו"ד X טוענת כי אכן ניתן פס"ד, אולם היא התנגדה בזמנו לביטול פסה"ד בפני כב' הרשם, לאחר מכן יצאו הצדדים וניהלו מו"מ והוסכם כי פסה"ד יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות, וכך היה ואף נפסקו הוצאות. 3. ב"כ התובעים טוען כי הסכימה לביטול והשאירה הוצאות לשיקול דעת ביהמ"ש (הרשם), ובכך התרשלה. 4. אין ממש בטענות התובעים לעניין זה. ביטול פס"ד אשר לא ניתן בסוף דיון מסודר, אלא מטעמים אלה או אחרים, הוא מעשה של יום-יום. אין כל מניעה להסכים לביטול פס"ד, כדי לאפשר לצדדים לקבל את יומם בביהמ"ש. 5. עו"ד X טוענת כי גם לגופו של עניין היו לנתבע באותו תיק, טענות כבדות משקל ומכאן שלאחר שיצאו הצדדים למסדרון, הוסכם על ביטול פסה"ד כפוף לתשלום הוצאות. את ההוצאות השאירה לשיקול דעת הרשם, ואכן נפסקו הוצאות, ומכאן שלא נפל כל פגם בפעולותיה. 6. יש לקבל את טענות הנתבעת לעניין הביטול. גם מבחינה עובדתית נראה כי דייקה והיתה בקיאה יותר בפרטים של הביטול, ובפרוצדורה שהובילה לביטול ומכאן שלא נפל כל פגם בפעולותיה בעניין זה, וממילא לא התרשלה. אי התייצבות לדיונים 7. טענה נוספת בפי עו"ד Y, ב"כ התובעים, והיא שלאחר שבוטל פסה"ד נקבעו 2 דיונים ב - 4/2/92 וב - 30/3/92. הנתבעת לא התייצבה ולכן ניתן פס"ד שדחה את התביעה. 8. הנתבעת טוענת כי הפסיקה לייצג את התובעים, וזאת עקב התנהגותם החריגה כאשר הגישו מסמכים שונים לביהמ"ש, מסמכים שלא חתמה עליהם. הנתבעת מתארת תקרית שבעקבותיה דרשה כי התובעים יקחו את תיקיהם ויסתלקו מהמשרד. 9. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים היו מעורים היטב בכל פרטי התיקים ואף פתחו בעצמם תיקי הוצל"פ, הם ידעו כי פסה"ד בוטל, ידעו כי הנתבע העלה טענות הגנה כבדות משקל החל מטענת פרעתי, דהיינו כי שולמו דמי שכירות לתובעים, וכי הנתבע לא היה הנתבע הנכון. העניין היה סכסוך משפחתי בין צדדים שונים של המשפחה. 10. הנתבעת טוענת כי בישיבה מיום 13/10/03 ובהתאם לנספח ו' לתצהיר הנתבעת, הודה כי היה מעורה בהליכי המשפט וידע על ביטול פסה"ד ושמע מאחיו כי פסה"ד התבטל. עוד אישר כי כבר בשנת 1991 היה מטופל ע"י עו"ד Y וכן אישר כי פתח תיק הוצל"פ בעצמו. 11. הנתבעת טוענת כי התובעים וב"כ דאז עו"ד Y התרשלו ואין להם הסבר לאשר התרחש בין השנים 91' ל - 94' ומדוע המתין עו"ד Y עד ל - 5/94 להגשת בקשה לביטול פסה"ד. נטען כי עו"ד Y חייב היה לכל הפחות להגיש בקשה להארכת מועד ולבטל את פסה"ד. עוד נטען כי בבקשה שהוגשה לבסוף לא היה כל נימוק באשר לסיכויי הצלחת המבקשים ורק בסופו של דבר הוגשה בקשה להארכת מועד ושוב אין התייחסות לסיכויי ההצלחה בתיק, ורק לאחר שנה נוספת הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי, אשר נדחתה. 12. עוד טוענת הנתבעת כי התביעה עצמה לקתה בסיכויים מועטים עקב טענות ההגנה, כפי שהופיעו בכתב ההגנה, ומכאן שממילא לא היה סיכוי לתביעה, עניין המסביר את ישיבתם של התובעים בחיבוק ידיים לאחר שנתבררה גרסת ההגנה. 13. הנתבעת טוענת כי סיכויי התביעה לא היו טובים, הבעלות בחנות התחלקה בין מספר אנשים, את דמי השכירות גבתה גב' רוזין כמנהלת עיזבון עד שלב מסוים ומשנת 86' אחד האחים, שאינו הנתבע המקורי, החל לטפל בגבייה. עוד נטען כי שווי השכירות לא הוכח ולא היו חוזים להשוואה. בייחוד טוענת הנתבעת בחלק האחרון של סיכומיה, כי מספר שופטים הבהירו לתובעים כי בקשות הביטול שלהם לא פירטו את סיכויי התביעה, ומכאן שצד ג' 2 (עו"ד Y) התרשל באופן טיפולו בתיק. דיון 14. כדי להצליח בתביעה היה צורך להראות, לעניין אי ההתייצבות, כי אי ההתייצבות נבע מרשלנות ולא מהפסקת טיפול ע"י הנתבעת. אילו הוכח שלא היתה התייצבות למרות קיום ייצוג, היה צורך להראות כי היה סיכוי סביר לתביעה באופן שדחייתה הסב נזק לתובעים. שני האלמנטים הנ"ל לא הוכחו. 15. הארועים שבנדון היו לפני שנים רבות, למעלה מ - 10 שנים חלפו. גם בשלב שבו נשמעו ההוכחות, חלפו אותם 10 שנים, וממילא עובדות ישנות אינן ברורות עד תום. נטל ההוכחה מוטל על התובעים. 16. התרשמותי היא שהנתבעת דייקה. היא הפסיקה את הטיפול בתיקים לאחר אותה תקרית, והחזירה את התיקים לתובעים. לא רק שהעדות משכנעת אלא שעולה היא בקנה אחד עם הטמפרמנט של גברת X. כמו כן, התרשמתי כי לא רק שהתובעים טיפלו בתיק בעצמם באופן חלקי גם בתקופת הייצוג, ולא רק שפתחו תיק הוצל"פ, אלא שאף עשו פעולות אשר לא נשאו חן, בלשון המעטה, בעיני עו"ד X, אשר החליטה להפסיק את הטיפול, עקב פעולות התובעים שנעשו על דעת עצמם וללא הסכמתה. התובעים ידעו כי פסק הדין בוטל וכן ידעו כי עו"ד X הפסיקה את הטיפול לאחר מכן. די באמור כדי לדחות את התביעה. 17. למעלה מהצורך, יש לציין כי היתה לתובעים הזדמנות, גם לאחר דחיית התביעה, עקב אי התייצבות, לתקן את המעוות. כידוע, ניתן לבטל פסק דין בנסיבות כאלה, כפי שבוטל פסק דין קודם נגד הצד השני באותו תיק. אלא שהתובעים פעלו באיטיות רבה מדי וגם משהוגשו בקשות שונות בסופו של דבר לא הוגשו כנדרש. אין אני מביע דעה לעניין המשך הטיפול, היות שהדבר אינו נדרש עוד, לאחר שדחיית התביעה מתבקשת ללא קשר לפעולות שנעשו אחר כך. אילו נתקבלה התביעה, היה מקום לבדוק את פעולות הצדדים השלישיים, אולם בשלב זה אין צורך בכך. 18. עוד יש לציין כי סיכויי התביעה עצמה לא נראו טובים ויתכן כי זו הסיבה לעיכוב בפעולות התובעים. אין אני מביע דעה לעניין סיכויי התביעה, אולם יש לקבוע כי התובעים לא הראו כי סיכויי התביעה היו ממשיים, הן מבחינת אופי התביעה, זהות הנתבעים, והסכומים שנתבעו. נקודה נוספת היא השיהוי הרב שנקטו התובעים כבר בתביעה הראשונה. התביעה הוגשה לגבי תקופה של 7 שנים ולא ברור מדוע גם בעניין זה פעלו התובעים באיטיות כה רבה. ברור כי שיהוי רב מקטין את סיכויי התביעה. 19. הנתבעת הפסיקה את הייצוג במהלך שנת 1991. בתביעה מקבילה ציינה כב' השופטת קרת כי אכן היה סכסוך ממשי בין הצדדים התובעים והנתבעת. התובעים הסתובבו במשרדה של הנתבעת והגישו מסמכים שונים לבית המשפט ללא חתימתה. ניסוח עדין זה מרמז על פעולות חריגות שביצעו התובעים על דעת עצמם. יתכן שעקב ריבוי התיקים כולל תיקים פליליים שהיו תלויים ועומדים נגד התובעים לא פסק הייצוג בבת אחת, אולם נתתי אמון בדברי הנתבעת כי התיקים שבנדון הוחזרו לתובעים לפני מועדי הדיון, וכי התובעים היו מעורים בהליכים. 20. התוצאה היא שיש לדחות את התביעה, וממילא הודעות צד ג' אינן רלוונטיות עוד. הצדדים השלישיים לא סיכמו, אולם לפי התוצאה הדבר אינו נדרש. ב"כ התובעים טוען כי גם בתיק זה התרשלה הנתבעת, באופן ניהול התיק. אין אני מביע דעה לעניין זה, אולם בנסיבות אין אני עושה צו להוצאות.עורך דיןדיון