אי שיתוף פעולה בהליך בוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי שיתוף פעולה בהליך בוררות: הבקשות שלפניי הן לאישור פסק בורר (ה"פ 1025/09) ולביטול פסק בורר (1080/09) שעניינו הסכם לבניית בית על מגרש המבקשים שנחתם עם המשיבה. 1. רקע הדברים והליכים קודמים המבקשים נשואים זה לזו. המבקש 1, מר דמיאל, בן 86 (להלן: המבקש או מר דמיאל, והמשיבה 2, גב' דמיאל, גם היא בשנות השמונים לחייה (להלן: המבקשת או גב' דמיאל). המבקשים התקשרו עם המשיבה, חב' י' הרשקוביץ ושות' חב' קבלנית בע"מ (להלן: המשיבה או החברה) בהסכם לבניית שלד של בניין מגורים על מגרש של המבקשים (או המבקשת וילדי המבקשים). הצדדים העלו טענות שונות באשר לכלול בהסכם ביניהם, אולם, אין מחלוקת כי המשיבה בנתה שלד של בניין ובו שמונה דירות. עוד אין מחלוקת כי המשיבה החלה בעבודתה באוגוסט 2001 וסיימה את בניית השלד באוגוסט 2002. לטענת החברה היא ביצעה, לבקשת מר דמיאל, תוספות ושינויים רבים מעבר להסכם. באותו שלב נכנס קבלן אחר לתמונה, להשלמת הבנייה, וטען כי עבודת החברה לא נעשתה כראוי. כתוצאה מכך סרב מר דמיאל לשלם את יתרת התמורה על פי ההסכם (10%) וכן סרב לשלם עבור תוספות שהחברה טענה שבנתה. לאור זאת, וכיון שבהסכם שנחתם נקבע מנגנון של בוררות, פנו הצדדים לבית המשפט בבקשה למינוי בורר (בש"א 9599/03), ובית המשפט (השופט אילן ש' שילה) מינה ביום 18.9.03 את הבורר המהנדס שמואל רוזנברג מתל אביב (להלן: הבורר), בהסכמת מר דמיאל. עוד הוסכם כי הבוררות לא תחל לפני שנת 2004. בשנת 2004 הוגשו תביעה של החברה לתשלום יתרת התמורה, ותביעה שכנגד של מר דמיאל בגין ליקויי בנייה. התקיימו 20 ישיבות בבוררות. הראשונה, ישיבת קדם בוררות ביום 18.4.04, ולאחריה 19 ישיבות לשמיעת ראיות, שהאחרונה בהם התקיימה ביום 23.2.06. בישיבת הבוררות האחרונה שהתקיימה ביום 26.2.2006, נקבעה ישיבה נוספת ליום 22.3.06, שהייתה אמורה, כך לדברי הבורר, להיות הישיבה הסופית. יום לפני הישיבה הודיע מר דמיאל כי אינו חש בטוב וביקש לדחות את הישיבה. מאותו מועד לא צלחו כל ניסיונות הבורר לתאם מועד חילופי. לאור זאת, פנה ב"כ החברה המשיבה לבורר בבקשה מיום 6.6.06, בה ביקש מהבורר לקבוע ישיבה נוספת בנוכחות מר דמיאל, או לחילופין, לחייב את מר דמיאל להעמיד לעצמו עורך דין שיוכל להופיע במקומו. מר דמיאל לא ענה על הבקשה הנ"ל שהועברה, ע"י הבורר, לתגובתו. לאחר פניות רבות מצד הבורר הכתיב מר דמיאל תגובה לבקשה, בה ציין את מצבו הבריאותי הקשה. מר דמיאל סרב למנות לעצמו עו"ד. עו"ד שטיינברג, ב"כ החברה חזר על בקשתו להמשיך לקיים את הבוררות (במכתב מיום 5.9.06), אך הבורר לא הצליח לתאם עם מר דמיאל מועד לישיבת סיום הבוררות. לאור השתלשלות העניינים החליט הבורר ביום 2.11.06 כי לא ניתן להאריך את הבוררות, וכי אם לא יקבל ממר דמיאל לוח זמנים מפורט להמשך וסיום הבוררות יפנה לבית המשפט. הבורר המתין כששה שבועות. מר דמיאל לא הגיב להחלטה, ועל כן, ביום 15.12.06 הגיש הבורר, אבעיה לבית המשפט בעניין הבוררות. בית המשפט הורה לבורר לפעול כאמור בסעיף 15 לחוק הבוררות. לאור זאת, קיבל הבורר החלטה לפיה על הנתבעים בבוררות (המבקשים כאן) להעביר תאריך המתאים להם לקיום הדיון. הבורר הוסיף והורה כי אם לא יעשו כן, לחלופין, עליהם להגיש סיכומים במועדים שנקבעו בהחלטה. מר דמיאל לא הגיש מועד על פי ההחלטה, ועל כן התובעת הגישה סיכומים. לאחר הגשת הסיכומים ע"י החברה, ומשחלפה יותר משנה וחצי מישיבת הבוררות האחרונה, פנה מר דמיאל לבורר וביקש דיון נוסף. החברה התנגדה לכך. הבורר קבע כי על הנתבעים שם להגיש סיכומים בכתב. לאחר שחלפו מספר חודשים ומר דמיאל לא הגיש סיכומים הגיש ב"כ החברה בקשה לבית המשפט למתן הוראות. בבקשה טען ב"כ החברה כי הבורר מאפשר למר דמיאל שוב ושוב ארכות, או אף להודיע מתי בכוונתו להגיש סיכומים, ועל אף החלטות אלו של הבורר לא קרה דבר (בש"א 18656/08 מיום 7.10.08). אין לפניי את תגובת מר דמיאל או המבקשים לאותה בקשה, אולם כב' השופט מגן אלטוביה קבע בהחלטה מיום 18.12.08, את הדברים הבאים: "אינני קובע אם תגובה זו על גבה נכתבת החלטה זו היא התחכמות, התחמקות או אי הבנה מלאכותית לאחר התנהלות תמוהה קודמת. אולם, למען הסר ספק, על המשיבים (המבקשים דכאן דמיאל) היה להגיב בבש"א 18656/08 לכל המאוחר ביום 14.12.08. זכות התגובה לתגובתם היא של המבקשת (החברה) ולא ניתן היה להבין אחרת. הואיל ולעת הזו אין בפני תגובה לבקשה, אני מוצא כי יש מקום להעתר לבקשה ולהורות לבורר ליתן את פסק דינו כמבוקש בבקשה. סוף דבר: הבקשה שנפתחה ביום 7.10.08 מתקבלת בהעדר תגובה" בעקבות החלטה זו נתן הבורר פסק בורר ביום 4.1.2009. בפסק דינו, נשוא התובענות שלפני כותב הבורר כך: "1. פסק בורר זה הינו על פי החלטה מיום 18.12.2008 של כבוד השופט אלטוביה מגן בבש"א 18656/06 (בש"א 9599/03). 2. בהחלטה הנ"ל נאמר: "אני מוצא כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות לבורר ליתן את פסק דינו כמבוקש בבקשה" 3. אני פוסק כי הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים כדלהלן....." המשיבה הגישה בקשה לאישור פסק הבורר, על סמך החלטתו של השופט אלטוביה ופסק הבוררות שניתן בעקבותיו. המבקשים, מצדם, הגישו בקשה לביטול פסק הבורר. 2. טענות הצדדים המבקשים טוענים כי הבורר פעל ללא סמכות, כי לא נתן הזדמנות למבקשים להשמיע טענות או להביא ראיות וכי לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. לגבי הגב' דמיאל טוענים המבקשים כי היא לא הייתה צד להסכם הבנייה ועל כן לא הייתה צד להסכם הבוררות. בדיון שנערך ציין ב"כ המבקשים, כי על אף שלא היו מיוצגים בבוררות, הם לוקחים אחריות לגבי התנהלות הבוררות. לאור זאת, מבססים המבקשים את בקשת הביטול על כך שלאחר החלטת השופט אלטוביה, פנה הבורר לב"כ החברה והתייעץ עמו האם ליתן פסק דין המבוסס על חומר הראיות, או פסק דין על פי כתב התביעה, ובסופו של יום נתן פסק בורר המקבל את התביעה מבלי להתייחס כלל ועיקר לחומר הראיות. זאת, לטענתם, בעקבות הוראות של ב"כ המשיבה לבורר ולחץ על הבורר מצדו. המשיבה טוענת כי המבקשים עשו כל שלאל ידם להתחמק מההליכים ומתוצאותיהם. כך, לטענתה, "סחבו" המבקשים את הבוררות במשך שנתיים מישיבת הבוררות האחרונה. המשיבה טוענת כי המבקשים טענו כל הזמן למצב בריאות לקוי, וניצלו את גילם, מצב בריאותם והעובדה שלא היו מיוצגים כדי להאריך ללא צורך את הבוררות כשהתנהלה, ולאחר מכן במשך שנתיים נוספות. עוד טוענת המשיבה, כי אם רצו המבקשים היה עליהם להגיש ערעור על פסק דינו של השופט אלטוביה. אשר לטענת המבקשים כי הבורר התייעץ עם ב"כ המשיבה טוענת המשיבה כי מדובר במכתבים גלויים וכי במכתבים כותב ב"כ המשיבה כי אם הפסק אינו ברור לבורר עליו לפנות לבית המשפט. עוד מצינת המשיבה כי באותו מכתב התנגד ב"כ המשיבה להחלטת הבורר להמתין שבוע ימים, כדי לאפשר למר דמיאל להגיב למכתבו של הבורר ולהחלטת בית המשפט. לטענתה, הבורר המתין שלושה שבועות מיום שהשופט מגן אלטוביה נתן את החלטתו ורק אז נתן את פסק הבורר. 3. מתן פסק בורר על פי החלטת בית המשפט הבקשה שבעקבותיה נתן השופט אלטוביה את החלטתו לפיה יש ליתן פסק דין בתיק, ניתנה לאחר שהמבקשים התחמקו ולא הגישו תגובה במועד לבית המשפט. לו היו מגישים תגובה, יכולים היו לבקש להמשיך בבוררות, או לחלופין, כי ינתן פסק דין על סמך חומר הראיות הקיים בתיק. זאת לא עשו המבקשים. המבקשים חוזרים וטוענים כי לא היו מיוצגים, וכן חוזרים ומציינים את מצבם הבריאותי הלקוי, ואת נסיבות חייהם הקשות (בנם שנפטר במהלך הבוררות, והעובדה כי שניים משלושת ילדיהם נכים ואינם מתפקדים). אולם, הבורר היה ער לנסיבות אלו וכמעט והתחנן כי ייקחו להם ייצוג משפטי. ב"כ המשיבה אף פנה בבקשות לבורר בעניין זה. משעמד מר דמיאל בסירובו, לא ניתן להעלות טיעונים אלו כיום כנימוק לביטול פסק הבורר. זאת ועוד, מהפרוטוקולים והחלטות הבורר עולה כי הבורר הלך לקראת מר דמיאל הרבה מעל ומעבר לנדרש. הדבר בא לידי ביטוי בישיבות בוררות ארוכות, שאינן מתחייבות כלל ועיקר ממהות הסכסוך. אך בעיקר, הדבר בא לידי ביטוי בכך שבמשך שנתיים המתין הבורר למר דמיאל. אני ערה לנסיבות חייהם המאוד קשות של המבקשים, אולם לאחר התחשבות כזו מצד הבורר, אם לא השכילו לנהל את ההליכים, ולהסתייע בייעוץ משפטי, אין מקום לביטול פסק הבורר. משניתנה החלטתו של השופט אלטוביה, ולמעשה ניתנה החלטה על סיום הבוררות, לא עשו המבקשים דבר, לא ביקשו רשות לערער על החלטת השופט אלטוביה, ואף לא פנו לבורר. הבורר כתב מכתב בעניין זה לצדדים (כמפורט להלן) והמתין שלושה שבועות נוספים. יתכן כי אם במהלכם היו מגישים סיכומים, היה ניתן פסק בורר על סמך החומר הקיים בתיק. למעשה קבלת הבקשה של המבקשים תהיה מעין ערעור על החלטת השופט אלטוביה, ערעור שלו היה מוגש היה נדון בבית המשפט העליון. על כן אני דוחה את טענת המבקשים לגבי הנמקת הפסק ודיון בסוגיות בו. פסק הבורר ניתן על פי החלטת השופט אלטוביה. 4. ההתכתבות בין הבורר לב"כ המשיבה טענה מרכזית שניה של המבקשים נוגעת להתכתבות שהתנהלה לאחר מתן החלטתו של השופט אלטוביה בין הבורר לבין ב"כ המבקשים. לטענתם, ב"כ המבקשים ביקש מהבורר ליתן פסק בלתי מנומק לטובת מרשתו, ועל כן נגוע הפסק גם בניגוד עניינים. ובכן, בחינת ההתכתבות בין הצדדים מלמדת כי ב"כ המשיבה סבור היה כי על הבורר ליתן פסק דין מייד, והוא מתרעם במכתבו על הבורר שהודיע לו שהוא, הבורר, מתכוון להמתין שבוע נוסף למר דמיאל. כלומר, הבורר לא רק שלא פעל על פי בקשת ב"כ המשיבה, הוא פעל בניגוד לה. בעקבות החלטתו של השופט אלטוביה, היה זה ב"כ המשיבה שפנה לבורר (במכתב מיום 21.12.08, נספח יב' לבקשת הביטול). במכתב זה למעשה מיידע ב"כ המשיבה את הבורר כי עליו ליתן פסק דין על פי החלטת השופט אלטוביה. למכתב מצורפת הבקשה שהוגשה לבית המשפט והחלטת השופט אלטוביה. הבורר, שיש לזכור שאינו משפטן, פונה במכתב גלוי, לב"כ המשיבה (מיום 23.12.08, נספח יג' לבקשת הביטול) ומבקש את עמדתו האם להכין פסק בורר מפורט על סמך החומר, או פסק דין המקבל את תביעת המשיבה ומתעלם מהתביעה שכנגד. אגב, העתק מכתב זה נשלח גם למר דמיאל, שלא הגיב גם עליו, כמו על סדרה שלמה של פניות הבורר, עד לאחר מתן פסק הבורר. היינו, מדובר במכתב תשובה לב"כ המבקשת, המופנה הן לב"כ המבקשת, הן למר דמיאל. ב"כ המבקשת עונה לו במכתב (מיום 25.12.08, נספח יד' לבקשת הביטול), ומזכיר שיחות שניהל עם הבורר. עו"ד שטיינברג, ב"כ המבקשת, לא רק שאינו מסתיר שיחות אלו, אלא, למען הסדר הטוב, מעלה אותן על הכתב. עו"ד שטיינברג חוזר ומודיע לבורר כי אם החלטתו של השופט אלטוביה אינה ברורה לו, עליו לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה, כן מציין עו"ד שטיינברג כי אל לו לבורר להתמהמה ועליו ליתן פסק דין באופן מיידי. היינו, עו"ד שטיינברג סבור כי על הבורר ליתן פסק באופן מיידי. כאשר הבורר מעלה תהיות, עו"ד שטיינברג אינו מורה לו כיצד לפעול, להפך, הוא מפנה אותו לבית המשפט. ולבסוף, עו"ד שטיינברג מתרעם על הבורר, כיון שלדעת עו"ד שטיינברג הבורר מתמהמה ללא צורך במתן פסק הבורר. על כן, בניגוד גמור לטענת המבקשים, עו"ד שטיינברג לא נתן לבורר הוראות, אלא ציין לפניו כי עליו ליתן פסק בורר, ואם החלטת בית המשפט אינה ברורה לו עליו לפנות לבית המשפט. יש להדגיש כי מצבם הרפואי הקשה של המבקשים הביא לאשפוזים חוזרים של מר דמיאל בתקופה שעד 30.5.07. בנם של המבקשים נפטר ביום 29.6.07. הבקשה למתן פסק בורר הוגשה באוקטובר 2008. אם ראה מר דמיאל, כי לאור הנסיבות הבאמת קשות וחריגות, הוא אינו מסוגל לטפל בענייניו היה עליו לשכור לעצמו בא כוח, כפי שעשה, בסופו של יום בכדי להגיש תובענה זו. בהחלט יתכן כי לו הייתה מוגשת תגובה לבקשה לפני השופט אלטוביה, או סיכומים או אף תגובה לבורר, העניינים היו מתנהלים באופן שונה. עם זאת, אין במכתבים האמורים, שיצאו בגלוי, כדי להביא לביטול פסק הבורר. ביטול פסק בורר צריך להיעשות במקרים חריגים שבחריגים. ההלכה הפסוקה ביחס להיקף התערבותו של ביהמ"ש בהליכי בוררות וביחס למידת שיקול הדעת של בית המשפט בביטולם של פסקי בוררות, קובעת כי יש מקום להתערבות בית המשפט רק במקרים נדירים וחריגים. ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים פ"ד נז(6) 605, נפסק ביחס לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות כי: "מושכלות-יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו.....עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות-יסוד שעניינין, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות." (הדגשה שלי - מ' א' ג') לעניין זה ראו גם ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר פ"ד נז(5) 933. במקרה זה נראה כי הליך הבוררות התנהל באופן תקין, ואף יותר מכך. הבורר גילה נכונות ואורך רוח רבים (לדעת המשיבה, רבים מדי), והתחשב במבקשים ובמצבם של המבקשים מעל ומעבר לנדרש. בנסיבות אלו אין מקום לבטל את פסק הבורר. 5. סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התובענה בה"פ 1080/09, הבקשה לביטול פסק בורר, ומקבלת את התובענה בה"פ 1025/09 הבקשה לאישור פסק בורר. פסק הבורר שניתן ע"י הבורר, המהנדס מר שמואל רוזנברג ביום 4.1.09 מאושר בזאת. המבקשים בה"פ 1080/09 ישלמו למשיבה בה"פ זו (המבקשת בה"פ 1025/09) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררות