בתביעה טען התובע, כי בשבוע שסמוך לאירוע הלבבי היה נתון ללחץ ועומס חריג בעבודה על רקע הארכת יום העבודה ל-12 שעות ביום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע לב בגלל עומס בעבודה: 1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר רויטמן אייזיק (להלן - "התובע") במסגרתה ביקש להכיר באירוע לבבי מחודש פברואר 2008, כתאונה בעבודה. 2. את התביעה הגיש התובע בעקבות החלטת פקיד התביעות מחודש פברואר 2009 הדוחה תביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן - "הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בעקבות האירוע הלבבי מחודש פברואר 2008. זאת מהנימוק כי "לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי עבודתך אשר הביאו לבעיות בליבך". 3. בתביעה טען התובע, כי בשבוע שסמוך לאירוע הלבבי היה נתון ללחץ ועומס חריג בעבודה על רקע הארכת יום העבודה ל-12 שעות ביום. התובע הוסיף כי ביום האירוע, במסגרת תפקידו כחשמלאי בניין נדרש על ידי מנהל העבודה מר דוד טל להעלות קופסא במשקל רב בבניין שבאתר שבו עבד ותוך כדי ביצוע ההוראה חש בקוצר נשימה ובכאבים חדים באזור החזה. 4. בנסיבות אלה ביקש התובע להכיר באירוע הלבבי, כתאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995. 5. לדעת הנתבע דין התובע להידחות מנימוקיו של פקיד התביעות. 6. כתנאי להכרה באירוע לבבי כ"תאונת עבודה", נדרש מבוטח, התובע בענייננו, להביא ראשית ראיה ל"אירוע חריג בעבודה" - אירוע שהוא בגדר מאמץ מיוחד - נפשי ו/או גופני - ביחס לשגרת העבודה. 7. ובענייננו המהלך הרגיל של העבודה דרש מהתובע לעבוד בעיתות לחץ בשעות נוספות, ולמאמץ פיזי שהוא חלק משגרת העבודה של חשמלאי בניין. 8. לעניין זה אישר התובע בעדותו כי לא היתה זו הפעם היחידה בה נדרש לעבוד שעות נוספות. בעניין זה נשאל התובע והשיב: "ש. אף פעם לא עבדת 12 שעות ביום? ת. שבוע לפני עבדנו 12 שעות ביום. ש. זאת אומרת שהיו תקופות בפרוייקט הזה שעבדת 12 שעות נכון? ת. היה לחץ שצריך לסיים את העבודה עד איזה תאריך. ש. היו תקופות שהיית צריך לעבוד 12 שעות? ת. כן. היו." (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 26.10.10, שורות 17-25). 9. בדומה סיפר מנהל העבודה מר חנן בר-חלפתא כי המהלך הרגיל של העבודה חייב עבודה בשעות נוספות במקרי צורך. בהקשר זה נשאל העד והשיב: "ש. כמה שעות עובדים ביום? ת. שעות העבודה זה משעה 06:00 - 17:00. ש. קורה שעובדים שעות נוספות? ת. קורה. ש. וזה קורה הרבה? ת. לא. אבל באותו פרוייקט קרה שנשארנו הרבה" (עמ' 8 לפרוטוקול מה-26.10.10, שורות 5-10). 10. על רקע דברים אלה, יש לאמץ את הגרסה שמסר התובע לחוקר הנתבע ולפיה לא היה נתון בלחץ נפשי ביום האירוע. לעניין זה סיפר התובע לחוקר הנתבע: "ובאותו יום (יום התפרצות האוטם, הוספה שלי - ט.מ.) לא התרגזתי זה היה שבוע לפני. כל השבוע עבדנו 12 שעות במקום 10 שעות ואני אמרתי שאני לא רוצה לעבוד 12 שעות ובאותו יום ברכב אני אמרתי שאני לא רוצה לעבוד 12 שעות. זה בבוקר. אני אמרתי לדוד והוא אמר שאולי נעבוד 12 שעות ונגמור את הפרויקט". 11. כמצויין לעיל, שגרת העבודה כחשמלאי בניין מחייבת מאמץ פיזי. בנקודה זו סיפר העד מר דוד טל מי שהיה מנהל העבודה באתר: "ש. מה צריך להרים באתר? ת. חשמלאי יש לו עבודה מאוד מגוונת, חשמלאי זה לא חשמל, להרים כבלים, צינורות, ברזלים, תופים לכבלים, זה משקל" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 26.10.10, שורות 30-32). 12. מהעדויות שבפנינו לא הוכח כי התובע נדרש למאמץ פיזי חריג ביום האירוע ביחס לעבודתו הרגילה. בהקשר זה יש לציין את העובדות הבאות: א. אין ברישום הרפואי כל ביטוי, למאמץ פיזי חריג ביום האירוע כך נרשם בעת הקבלה במיון במרכז הרפואי קפלן ביום ה-17.2.08: "בן 59, סכרת, יתר לחץ דם ברקע. הגיע למיון עקב כאבים בחזה. הכאבים אינם חדשים מתגברים באופן ברור בהליכה. היום כאבים כמעט רצופים... משמונה. הכאבים מלווים בקוצר נשימה ללא דפיקות לב... היום גם כאבים מוגברים בהליכה". בדומה נרשם בתוך סיכום המחלה מיום 27.2.08: "בן 59, חשמלאי במקצועו. התקבל בשל כאבים לוחצים בחזה מרכזי מאז הבוקר, מוחמרים במאמץ אך לא נעלמים במנוחה. ללא הקרנה. מלווים בקוצר נשימה אך ללא הזעת יתר או פלפיטציות. לציין כי בחודש האחרון מספר אירועים של כאבים לוחצים במאמצים שמוקלים במנוחה, לא עבר כל בירור". ב. הרישום הרפואי המתייחס בפירוט לעובדות שברקע לפנייתו של התובע למיון בבית החולים קפלן, והעובדה כי אין באותו רישום רפואי כל התייחסות למאמץ פיזי חריג בעבודה ביום האירוע, יש בו כדי ללמד כי התובע לא ראה בעבודתו ביום האירוע מאמץ חריג. ג. כאן המקום לציין כי אין בידי התובע עצמו למסור מידע על המשקל החריג שנדרש להרים ביום האירוע. (ראה: עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול מיום ה-26.10.10, שורות 26-29). משכך, ולאור עדותו של מנהל העבודה מר חנן בר-חלפתא כי משאות במשקל כבד, מעל 30 ק"ג, אינם נישאים על ידי עובד אחד (ראה: עדותו של העד בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 26.10.10 שורות 17-27) - אין לקבל את הגרסה שהעלה התובע במסגרת ההליכים בבית הדין לפיה נדרש להרים משא במשקל של כ-50 ק"ג שהוא משקל חריג מבחינתו. ד. לכל זאת יש להוסיף, כי מעדות התובע עולה כי בפועל המאמץ הפיזי שנדרש לו, נמשך שניות מעטות בלבד, ומיד חש בכאב שעל פי הרישום הרפואי חש כרגיל באותה תקופה במהלך פעילות פיזית רגילה (הליכה). בהקשר זה נשאל התובע והשיב: "ת. הגענו למקום ודוד אומר שצריך לקחת דברים להרים למעלה, לקומה השניה איפה שעבדנו. הוא אמר לי תיקח את הקופסה הזאת וגם מישל עזר לי להרים על הכתף, צריך להעלות את זה לשם והיתה רמפה כזאת שצריך לעלות על המדרגות. כשאני עליתי על המדרגות הרגשתי כאבים בחזה. ש. מיד הרגשת כאבים בחזה? ת. כן. ש. ומה עשית? ת. אני צריך להיכנס למדרגות ולעלות לקומה השניה בבניין ואני שמתי את הקופסה על המעקה של המדרגות..." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 26.10.10 שורות 22-30). 13. בנסיבות הללו מקובלת עלינו עמדת פקיד התביעות לפיה לא הציג התובע ראשית הראיה מאירוע חריג בעבודה, מאמץ פיזי, מאמץ מיוחד נפשי או גופני, שהוא חריג ביחס לנהוג הרגיל במקום העבודה ואשר קדם להתפרצות האוטם. זאת בשעה שמתוך העדויות שבפנינו עולה כי שגרת היום הרגילה של התובע כללה מאמץ פיזי והרישום הרפואי מלמד כי בתקופה שבסמוך להתפרצות האוטם סבל התובע מכאבים בחזה בעת מאמץ פיזי לרבות מאמץ פיזי מתון (הליכה). כך גם ביום האירוע. 14. לאור האמור לא ראינו מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות ולפיה לא הוכיח התובע אירוע חריג בעבודה שקדם להתפרצות האוטם. 15. סוף דבר - התביעה נדחית, בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 16. הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין לצד המבקש. עומס בעבודההתקף לב / אוטם שריר הלב