ביטוח גניבת סחורה

בלילה שבין 20/08/96 לבין 21/08/96 נפרצה חנותה של התובעת ונגנבה ממנה סחורה. התביעה היא לתשלום ערך הסחורה, אובדן הרווחים, פגיעה במוניטין והוצאות שנגרמו לתובעת עקב כך. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת סחורה מחנות: 1. זוהי תביעה לתשלום סך של 113,700 ₪. התובעת היתה הבעלים של חנות בשם נטשה לממכר מטלטלין בשיטת הקונסיגנציה. החנות היתה ממוקמת בתוך פסז' שהיו בו מס' עסקים נוספים: הנתבעת 4 הפעילה במקום סוכנות תיווך כאשר הנתבעים 2 ו- 3 היו בעלי המניות בה. הנתבע מס' 5, היה הבעלים של סוכנות ביטוח הממוקמת באותו פסז'. הנתבעת 1 ביטחה את עסקה של התובעת בין השאר, כנגד נזקי פריצה, כאשר הנתבע 5 היה סוכן הביטוח אשר קישר בין התובעת לבין הנתבעת 1. בלילה שבין 20/08/96 לבין 21/08/96 נפרצה חנותה של התובעת ונגנבה ממנה סחורה. התביעה היא לתשלום ערך הסחורה, אובדן הרווחים, פגיעה במוניטין והוצאות שנגרמו לתובעת עקב כך. פוליסת הביטוח הראשונה נערכה ב- 1995 כאשר ברשימה שצורפה לאותה פוליסה הותנה בין השאר, כי מערכת האזעקה המותקנת בפסז' ואשר היתה משותפת לכל בתי העסק שבו, תועתק לבית העסק של התובעת. אין חולק שמערכת האזעקה לא הועתקה לבית העסק של התובעת. בשנת 1996 נערכה פוליסה חדשה וברשימה שצורפה אליה לא נכללה הדרישה להעתקת מערכת האזעקה אך חב' הביטוח חזרה והתנתה כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזה כי אחריות החברה בגין סיכוני אש ו/או פריצה ו/או חבויות מותנת בקיום ההגנות כדלקמן: דלת כניסה - זכוכית. חלונות - מסורגים. דלת כניסה לבנין - רב בריח +סורגים. כמו כן, קיימת במקום מערכת אזעקה נפחית וקווית המגינה על כל חלל בית העסק בכל פתחי בית העסק. המערכת מחוברת למוקד אזרחי מורשה. מוצהר ומוסכם בזה כי אחריות החברה בגין סיכוני פריצה מותנית בהיות מערכת האזעקה תקינה ופעילה המופעלת בכל עת שהמקום סגור ו/או אינו מאוייש." אין מחלוקת כי ביום הפריצה מערכת האזעקה לא הופעלה. 2. במהלך הדיון העידו עדי התביעה כי היה קיים נוהג בפסז' לפיו האחרון שיוצא ממנו נועל אותו ומפעיל את מערכת האזעקה המשותפת. עדים שהעידו מטעם הנתבעים שללו קיומו של נוהג כזה בדבר דריכת מערכת האזעקה, אולם, נראה לי סביר יותר שגירסת התובעת בעניין זה היא הנכונה. אם קיים נוהג, כפי שכל העדים מסכימים, לפיו האחרון נועל את הפסז', הרי שסביר בעיני שמערכת האזעקה המגינה על המבנה כולו תופעל גם היא באותה עת. 3. ביום הארוע עזבה התובעת את המקום כאשר בבתי עסק אחרים עדיין היתה פעילות והאדם האחרון אשר עזב את הפסז' היתה הגב' סנדרה קסטיאל אשר עבדה באותה עת אצל הנתבעת 4 בסוכנות התיווך. הגב' קסטיאל לא נעלה את הפסז' ולא הפעילה את האזעקה. אותה גב' קסטיאל העידה כי היה קיים נוהג של נעילת הפסז' אך לא היה קיים נוהג של הפעלת האזעקה למרות שהיא אישרה שמפתח האזעקה היה בצרור המפתחות שלה. לטענתה, הוא היה שם לקישוט. גירסה זו אינה סבירה בעיני ונראה לי כי גירסת התביעה לפיה היה קיים נוהג לפיו האחרון היוצא מהפסז' נועל אותו ומפעיל את מערכת האזעקה - היא הגירסה הנכונה. 4. תביעה זו הוגשה כנגד הנתבעת 1 מכח הפוליסה, כנגד הנתבעים 2 עד 4 מכח הרשלנות אשר יוחסה בכתב התביעה לגב' קסיטאל וכנגד הנתבע 5 בשל מחדליו כסוכן ביטוח בהתקשרות שבין התובעת לבין הנתבעת 1. 5. הנתבעת 1 התכחשה לאחריותה מכמה טעמים כשהעיקריים שבהם היו אי הפעלת האזעקה ואי העתקת מערכת האזעקה מהפרוזדור לבית העסק של התובעת. באשר לטענה השניה הרי שטענה זו נדחית מאחר והחוזה שבין הצדדים הוא הפוליסה משנת 1996 ופוליסה זו אינה מאזכרת את עניין העתקת מערכת האזעקה ולכן לא ניתן לראות באי העתקת מערכת האזעקה משום אי קיום תנאי מוקדם לתחולת הפוליסה. באשר לטענה בדבר אי הפעלת מערכת האזעקה יש לציין כי תנייה זו מופיעה ברשימה אשר צורפה לפוליסה משנת 1996,כאמור לעיל ואשר ממנה עולה מפורשות כי אחריות הנתבעת 1 בגין סיכוני פריצה מותנית בהיות מערכת האזעקה תקינה ומופעלת. אין ספק שמערכת האזעקה לא הופעלה. תניה זו היא תנאי מוקדם לתחולת חבותה של חב' הביטוח. ראה לעניין זה ע"א 723/80 לה נסיונל נ' חיים פ"ד לו (2) 713. כמו כן, ראה ע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' ישר פ"ד מט (2) 749. לפיכך, משהוסכם על כל הצדדים שמערכת האזעקה לא הופעלה, הרי שהתביעה כנגד הנתבעת 1 דינה להדחות. 6. באשר לנתבע 5, הרי שהרשלנות המיוחסת לו מתייחסת לעניין הדיווח לחב' הביטוח באשר להעתקת מערכת האזעקה מאחר וכבר קבעתי שעניין זה אינו רלוונטי לפוליסה משנת 1996 הרי שגם התביעה כנגדו, דינה להדחות. 7. באשר לנתבעים 2 ו- 3, הרי שהם היו בעלי המניות בנתבעת 4, אשר הפעילה את סוכנות התיווך "אנגלו סכסון". לא הוכח ולא נטען במפורש או במשתמע כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב נתבעים אלה בשל מחדלי הנתבעת 4. מכיוון שכך, אני דוחה אף את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3. 8. באשר לנתבעת 4, הרי שסנדרה קסטיאל היתה עובדת שלה ואין חולק שעובדת זו לא נעלה את הפסז', ולא הפעילה את מערכת האזעקה, בכך הכשילה את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת 1 על פי פוליסת הביטוח. מכיוון שכך, אני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובעת את נזקיה כדלקמן: התובעת שילמה לספקיה עבור הטובין שהפקידו בידיה למכירה בשיטת הקונסיגנציה סך של 70,398 ₪. מסכום זה יש להפחית את סכום המע"מ - 12,672 ₪ כך שנזקה האמיתי של התובעת בגין גניבת המטלטין עמד ביום הפריצה על 57,726 ₪. התובעת תבעה גם את נזקיה בגין אובדן הרווחים, פגיעה בשמה הטוב והוצאות שנגרמו לה. מאחר וקבעתי שחבותה של הנתבעת 4 נובעת מכך שבמחדליה היא הכשילה את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת 1 הרי שהתובעת זכאית לקבל מן הנתבעת 4 את שיכולה היתה לקבל מן הנתבעת 1 אילו מחדלים אלה לא היו באים לעולם. מכיוון שכך, ומאחר והנזקים העקיפים שפרטתי לעיל, אינם מבוטחים במסגרת הפוליסה, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת 4 בתשלומם. 9. סיכומו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובעת סך של 57,726 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפריצה, 20/08/96 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר והתביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 3 ו- 5 נדחתה, אני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מנתבעים אלה את הוצאות המשפט ושכ"ט בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לכל אחד מהם. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר והנתבעת 1 הגישה הודעות לצד שלישי כנגד שאר הנתבעים, ומאחר והתביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה, אני דוחה גם את ההודעות לצדדים השלישיים, אך אינני עושה צו להוצאות מאחר וקיימת זהות בין הצדדים השלישיים 1, 2 ו - 4 לבין הנתבעים 2, 3 ו- 5 שהתביעה כנגדם נדחתה ונפסקו לזכותם הוצאות משפט שישולמו להם על ידי התובעת כאמור לעיל. ביטוח פריצה / גניבהסחורה