ביום 16.05.08 אירעה לתובע תאונה בביתו והוא נפגע ברגלו. התובע הגיש לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי תאונה וזו נדחתה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בבית ביטוח לאומי / ביטוח לאומי פגיעה בבית: 1. לבית הדין הוגשה תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעתו לתשלום דמי תאונה בהתבסס על הוראת סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") 2. ואלו העובדות כפי שהן עולות מתצהירי התובע ועדויות הצדדים בפני כמו גם המסמכים שצורפו לתיק בית הדין : התובע יליד שנת 1961. מאז שנת 1993 עובד כמנכ"ל שכיר בחברת "שמרד אלקטרוניקה (1977) בע"מ" (להלן: "החברה"). ביום 16.05.08 אירעה לתובע תאונה בביתו והוא נפגע ברגלו. בעקבות התאונה אושפז התובע בבי"ח רבין מיום 16.05.08 ועד 25.05.08. התובע היה בתקופת אי כושר עד ליום 07.09.08. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי תאונה וזו נדחתה ביום 25.08.08 משני טעמים, האחד - התובע זכאי לדמי מחלה ממעסיקו ולפיכך אינו זכאי לדמי תאונה. הטעם השני לדחייה מתייחס לתקופת אי הכושר החל ב 15.08.08 ועד 07.09.08, תקופה זו חלה לאחר שחלפו 90 הימים ממועד התאונה והתובע אינו זכאי לדמי פגיעה ע"פ האמור בסעיף 152 החברה לא ניהלה רישום של ימי היעדרות התובע בשל מחלה או "מחלת ילד". 3. לטענת התובע הוא ניצל את כל מכסת ימי המחלה שלו ואין ימי מחלה צבורים לזכותו ומשכך חלה על הנתבע חובה לשלם לו דמי תאונה. הנתבע מצידו טוען כי התובע לא ניצל ימי המחלה ולזכותו צבורים 270 יום ומאחר והוא זכאי לתשלום על פי חוק דמי מחלה אין הוא זכאי לתשלום דמי תאונה. העידו בפנינו התובע, גב' שרון זיו אשת התובע וגב' בשמת טוביס חשבת השכר בחברה. דיון והכרעה 4. על פי האמור בסעיף 152 לחוק "דמי תאונה ישולמו בעד תקופה שלא תעלה על 90 ימים רצופים החל ביום שלאחר יום התאונה, ובלבד שלא ישולמו בשנת כספים אחת בעד יותר מ-90 ימים." [ההדגשה הוספה] יאמר בראשית פסק דין זה כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע לקבלת דמי תאונה בתקופה שלאחר 15.08.2008 באשר חלפו 90 ימים ממועד התאונה והנתבע אינו רשאי לשלם בעדם. 5. על פי סעיף 155 לחוק "מבוטח הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק - למעט פקודת הנזיקין - הסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד תקופת אי כושר לעבודה או לתפקיד מטעמי בריאות, לא יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה לגבי התקופה שבה הוא זכאי לתשלום כאמור. " 6. לאור האמור חובה על הנתבע לברר האם עובד התובע דמי תאונה ניצל את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו אצל המעסיק שכן עובד שזכאי לתשלום עבור ימי מחלה ממעסיקו אינו זכאי לקבל דמי תאונה מאת הנתבע. הנתבע ביקש מהתובע להגיש דוחות ממעסיקו המעידים על מספר ימי המחלה אותם ניצל. התובע לא המציא לנתבע דוחות ולא אישור מעסיק המפרט את מספר ימי המחלה שניצל ומועדיהם, לפיכך ערך הנתבע חישוב והגיע למסקנה כי לזכות התובע עומדים אצל מעבידו 270 ימי מחלה. אלא שהנתבע טעה בהתעלמותו מהוראת סעיף 4 לחוק דמי מחלה תשל"ו -1976: "(א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה." [ההדגשה הוספה]. אם כך לזכותו של התובע עמדו לכל היותר תשעים ימי מחלה שנצברו בחמש השנים שקדמו לתאונה. התובע טוען כי ניצל את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו, אלא שלא המציא כל ראיה לביסוס טענתו זו למעט אישור כללי בו נכתב "נכון לתאריך 16.05.08 לעובד שבנדון לא היו קיימים ימי מחלה צבורים במערכת השכר, וכמו כן גם כיום לא קיימים לו, שכן הוא מימש את כל ימי המחלה שלו". אישור זה אותו מסר התובע לנתבע אינו מספק שכן כל הרשום בו הוא הצהרתה של חשבת השכר. לא ברור על מה מבססת חשבת השכר את קביעתה זו מאחר והעידה בפנינו כי לא מנוהל רישום ימי היעדרותו של התובע (ע' 8 ש' 6-10). למרות העדר רישום הרי שחשבת השכר מעידה כי לא נותרו לתובע ימי מחלה וכן כי היא זוכרת שהתובע ניצל 18 ימי מחלה בכל אחת מהשנים (ע' 8 ש' 12-20) מצאתי את עדותה מגמתית ולא אמינה. 7. התובע עצמו העיד כי בחברה מנוהל מעקב ורישום של כל היעדרות של כל עובד (עמ' 3 ש' 15-21) אולם בשל מעמדו ותפקידו בחברה "לא דיווחתי על ימי חופשה וימי מחלה" (עמ' 4 ש' 5) התובע גם לא יכול היה להסביר את העובדה שבקופת החולים אין רישום של מחלה מאז שנת 2001. (עמ' 4 ש' 6-8) ובמקום אחר, לשאלת בית המשפט כיצד מנהלת החשבונות רושמת ימי מחלה לחובתו של התובע מבלי שניתן לה אישור מחלה, ענה התובע "אין לי ראיה אובייקטיבית" (ע' 4 ש' 28-31) התובע מסר לבית הדין חומר רפואי להוכחת "ימי מחלה", אלא שבבחינת החומר הרפואי שהוגש עולה כי במהלך השנים 1996-12/2001 ניצל התובע 32 ימי מחלה. אך אין בחומר הרפואי עדות לימי היעדרות בשל מחלה ו/או מחלת ילד שנרשמו לתובע על ידי רופאיו התובע לא המציא ראיות אובייקטיביות המוכיחות כי ניצל ימי מחלה בין השנים 2002-2008 וטענתו נשארה עלומה וריקה מראיות, על כן אף עדותו של התובע נמצאה מגמתית ולא אמינה. 8. לא זו אף זו, התובע נמנע מלהציג תלושי שכר עבור חודשים 05.2008-09.2008 בהם נעדר מעבודתו, תלושים אלו יכלו לשפוך אור על סוגיית ימי המחלה הצבורים והאם שולם לו שכרו במלואו למרות היעדרותו מהעבודה. כלל נקוט הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו. (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595). כך גם במקרה לפנינו, הימנעותו של התובע מהצגת תלושי השכר מעוררת ספק באשר לאמינות גרסתו. 9. לאור כל האמור, אני מקבלת את עמדת הנתבע כי לזכות התובע אצל מעסיקו עמדו 90 ימי מחלה. מאחר ועל פי סע' 152 לחוק מבוטח זכאי לכל היותר לתשלום דמי פגיעה בגין 90 ימי פגיעה בתאונה ומאחר ועל פי סעי 155 לחוק החברה הייתה חייבת על פי חוק לשלם לתובע בגין 90 ימי מחלה צבורים הרי שהוא אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה מאת הנתבע. 10. סוף דבר התביעה נדחית משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות. ביטוח לאומי