כתב האישום שהוגש בעבירה זו של שיבוש הליכי משפט נדון על ידי כב' השופט ריבלין (סגן נשיא). בפתח הדיון שהתקיים לפניו, העלו המשיבים שתי טענות מקדמיות: הטענה האחת, טענה של סיכון כפול. הטענה השנייה, טענה של הגנה מן הצדק. בהחלטתו מיום 2.1.12, דחה בית משפט קמא את הטענה הראשונה וקיבל את הטענה השנייה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום על שיבוש הליכי חקירה: 1. ביום 23.9.08 ארעה תאונת דרכים, בה היה מעורב אופנוע שבבעלות המשיב 2. המשטרה קיימה חקירה, במהלכה נחקרו שני המשיבים. בחקירתם טענו המשיבים, כי מי שנהג באופנוע היה משיב 2. המערערת סברה כי שני המשיבים תיאמו ביניהם גרסה כוזבת, וכי מי שנהג באופנוע היה משיב 1, אשר בתקופה הרלוונטית היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, לפי צו פסילה מינהלי שניתן נגדו. לפיכך הגישה לבית המשפט לתעבורה כתבי אישום נגד כל אחד מהמשיבים, בהם ייחסה להם עבירות לפי פקודת התעבורה. 2. משיב 1 כפר במיוחס לו ובמסגרת המשפט שהתנהל נגדו, שב ואחז בגרסה ששני המשיבים העלו במשטרה, ולפיה מי שנהג באופנוע היה משיב 2 ולא משיב 1. בית המשפט, לאחר ששמע את הראיות, לא קיבל את גרסתו של משיב 1 והרשיע אותו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה באמצעות רישיון נהיגה שפקע. בגזר הדין שנתן ביום 13.1.11, דן בית המשפט לתעבורה את משיב 1 לשורה של עונשים וביניהם, עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, מהם 14 ימים לריצוי מאחורי סורג ובריח והיתר לריצוי בעבודות שירות. 3. גם משיב 2 כפר בתחילה במיוחס לו ושב על הטענה ששני המשיבים העלו במהלך החקירה במשטרה. אלא שביום 3.4.11, לאחר שנשמעו חלק מן הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה משיב זה בעבירה שיוחסה לו - עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי - והוא נדון, בהסכמה, לקנס בסך 1,500 ש"ח. 4. ביום 13.4.11, היינו עשרה ימים בלבד לאחר שניתן גזר הדין במשפטו של משיב 2, הגישה המערערת לבית המשפט לתעבורה כתב אישום נוסף נגד שני המשיבים, בו היא ייחסה להם עבירה של שיבוש מהלכי משפט. זאת על בסיס טענתה כי סמוך לאחר התאונה, סיכמו המשיבים שיספרו במשטרה שמשיב 2 הוא זה שנהג באופנוע, ולא משיב 1. 5. כתב האישום שהוגש בעבירה זו של שיבוש הליכי משפט נדון על ידי כב' השופט ריבלין (סגן נשיא). בפתח הדיון שהתקיים לפניו, העלו המשיבים שתי טענות מקדמיות: הטענה האחת, טענה של סיכון כפול. הטענה השנייה, טענה של הגנה מן הצדק. בהחלטתו מיום 2.1.12, דחה בית משפט קמא את הטענה הראשונה וקיבל את הטענה השנייה. בית משפט קמא מצא, כי תרופתם של המשיבים היא בביטול כתב האישום והוא אכן הורה על ביטול כתב האישום. 6. הטעמים לקבלת טענת ההגנה מן הצדק פורטו על ידי בית המשפט קמא, ונביא את דבריו, כלשונם: "בעניין דנן, עולה פעולת המאשימה, גם אם פועלת היא בתום לב, כדי התעמרות ועינוי הדין כלפי הנאשמים, ואסביר: לאחר בדיקת התיקים דלעיל, הגעתי למסקנה כי המאשימה העלתה את טענת תיאום העדויות באופן מפורש כנגד הנאשם 1 כפי שהצגנו לעיל בדיון בתיקו שהסתיים בהרשעה ובגזר דין כשבין שיקולי הענישה נכלל גם תיאום העדויות. גזר דין זה ניתן כנגד נאשם 1 בינואר 2011, חודשיים לפני דיון ההוכחות בתיק הנאשם 2. לו רצתה המאשימה יכולה היתה לבקש לתקן את כתב האישום מעת שנקבע בתיקו של הנאשם 1 כי תואמו העדויות. אך היא לא עשתה כן. במקום זאת המאשימה העלתה את הנושא במהלך דיון ההוכחות מבלי לבקש לשנות מכתב האישום. טענותיה בנושא נבלמו על-ידי ההגנה ובית המשפט. רק לאחר שתם הדיון, מבקשת היא לשוב ולהגיש כתב אישום כנגד שני הנאשמים בשל שיבוש המשפט ותיאום הגרסאות ביניהם. הנאשמים שסברו ששלמו חובם לחברה וכי פרשה זו מאחוריהם, גילו לחרדתם כי לא תמה ונשלמה הפרשה וכי המאשימה שבה ומגישה נגדם כתב אישום בגין אותה פרשה (ועל כך יעיד סוג התיק ת"ד - תאונת דרכים) בשל מעשים אחרים מאותה פרשה שעלו כבר בדיונים הקודמים, כשבתוך כתב האישום אף מצויינות עובדות כתב האישום שצויינו אף בתיקים הקודמים. סופיות הדיון הינו אינטרס ציבורי העומד בפני עצמו. לא יעלה על הדעת כי הנאשמים ישלמו על התרשלותה של המאשימה שלא השכילה בתיקים הקודמים לתקן כתב האישום או לבקש הרשעה גם בעבירת שיבוש הליכי משפט. הדעת אינה סובלת, כי לאחר שגלתה המאשימה כי שגגה יצאה מלפניה, תשוב ותגיש כתבי אישום כנגד הנאשמים. גם אם הללו בצעו המעשה שבגינו הם עומדים שוב למשפט. … אין לטעמי דרך לרפא את הפגם באמצעי פחות מביטול כתב האישום לחלוטין, שכן עצם ניהול ההליך כולו פוגע קשות בסופיות ההליך מבחינת הנאשמים. פגם שניתן לרפא באמצעות קביעת סוף לדיון".   7. המערערת אינה משלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור המונח לפנינו. טוענת המערערת, ששגה בית המשפט קמא משביטל את כתב האישום. המשיבים לא עמדו בסכנת הרשעה ולמעשה גם בית משפט קמא לא ראה את נסיבות המקרה כ"סיכון כפול". מעשי המשיבים היו אומנם קשורים באותה "מסכת עובדתית במובנה הרחב" (סעיף 2 לנימוקי הערעור), אך נטען שכל אחד מן המעשים "עומד בפני עצמו, בבחינת חי הנושא את עצמו" (שם). המערערת הוסיפה וטענה, שלא היה מקום לראות את משיב 1 כחשוף להרשעה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בשל עצם האזכור בגזר הדין שניתן בעניינו בעבירה זו, וכי קיים הבדל משמעותי בין אזכור נסיבה מחמירה לעונש לבין מסכת עובדתית המשמשת בסיס להרשעה. עוד נטען, שהציטוטים שהובאו על ידי בית משפט קמא מתוך משפטו הקודם של משיב 1 העידו על חוסר האמינות של המשיבים "במהלך המשפט עצמו" אך לא ביחס למעשיהם כאשר שיבשו מהלכי משפט במסגרת חקירתם במשטרה (סעיף 6 לנימוקי הערעור). כמו כן נטען, שאין נסיבות המקרה עולות כדי "הגנה מן הצדק", ודאי שלא כדי ביטול כתב האישום. גם אם ציפייתם של המשיבים הייתה שההליכים בעניינם יסתיימו, הרי שהאינטרס הציבורי ובמיוחד החומרה שבשיבוש מהלכי משפט, מצדיקה את העמדתם לדין בעת הזו וענישתם. לבסוף נטען, ששגה בית משפט קמא כאשר הניח ש"אמירה" של בית המשפט שדן בעבירת התעבורה, היא זו שהביאה את המערערת להגיש את כתב האישום הנוסף נגד המשיבים. נטען כי מדובר בהנחה בלתי מבוססת ונעדרת ראיה כתובה, ואשר על כן, לא היה מקום להסתמך עליה במסגרת הנימוקים לביטול כתב האישום. 8. לאחר שעיינו במכלול החומר שלפנינו ושמענו בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות ואין עילה להתערבות במסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה בנסיבות המקרה המיוחדות, היה מקום לבטל את כתב האישום. כבית משפט קמא, מוכנים אנו להניח שפעולות המאשימה נעשו בתום לב. גם פיצול אישומים נגד נאשם אחד לשני כתבי אישום, אף שאיננו רצוי, הינו לעיתים כורח המציאות, ואינו מהווה, כשלעצמו, טעם לקבלת טענת הגנה מן הצדק. אלא שבענייננו חברו מספר נסיבות המובילות למסקנה שהמשך ניהול ההליך נגד המשיבים עומד "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" כקבוע בס' 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ראשית, התשתית העובדתית העומדת, הן בבסיס עבירות התעבורה והן בבסיס עבירת השיבוש, היא אותה תשתית עובדתית. מדובר במסכת עובדתית מצומצמת כאשר העובדות המקימות את עבירות התעבורה, משולבות בעובדות המקימות את עבירת השיבוש; שנית, עבירת השיבוש אינה מבוססת על ראיות עצמאיות שיש בידי המערערת בדבר תיאום הגרסאות הנטען, אלא היא נלמדת מתוך דחיית גרסאות ההגנה של המשיבים והכרעות הדין שניתנו בעניינם בעבירות התעבורה. בנסיבות אלה, בירור האישומים בעבירות התעבורה ובירור האישום בעבירת השיבוש, הוא אותו בירור עובדתי, הראיות הן אותן הראיות והעדים הם אותם העדים (והשוו כתבי האישום ועדי התביעה בשני האישומים). שלישית, ההתדיינות בעבירות התעבורה היתה התדיינות ארוכה ומקיפה. בעניינו של המשיב 1 התקיימו 6 ישיבות בית משפט, בהן שני דיוני הוכחות ארוכים. בעניינו של המשיב 2 התקיימו 8 ישיבות בית משפט, בהן שני דיוני הוכחות. ורביעית, נסיבות המקרה שלפנינו הן כאלה בהן אין המערערת טוענת שלא היה ביכולתה להגיש מלכתחילה את כתבי האישום בכל האישומים יחדיו; ולבית המשפט לתעבורה דווקא. נחזור ונדגיש כי, אין מדובר בפרשה עובדתית נפרדת בעניין השיבוש אלא במרכיב עובדתי הכרוך בנסיבות המקרה באישומים האחרים שהוגשו נגד המשיבים, וכי, כמצוין לעיל, במקרה שלפנינו הראיות באמצעותן מבקשת המערערת להרשיע את המשיבים בעבירה של שיבוש מהלכי משפט זהות, כאמור, לראיות באמצעותן ביקשה המערערת להרשיע את המשיבים בעבירות התעבורה אותן ייחסה להם בשני כתבי האישום הקודמים שהגישה נגדם. ב"כ המערערת אף אישר לפנינו, כי אין בחומר החקירה ראיה נוספת ועצמאית לאישום בשיבוש הליכי המשפט, לבד מגרסאות המשיבים. יוצא, שבמסגרת בירור המשפט אשר ברצונה של המערערת לנהל כנגד המשיבים, יצטרך בית המשפט לשמוע, פעם נוספת, את כל הראיות שנשמעו כבר במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית המשפט לתעבורה, ובמשפטם של אותם נאשמים. מצב דברים זה של קיום משפט כפול באותן עובדות, עם אותם עדים ובאותן שאלות, מעורר אפוא בנסיבות המקרה, קושי ייחודי שמעבר לעצם הפיצול של האישומים. 9. ודוקו: אין להקל ראש בעבירת השיבוש המיוחסת למשיבים. אולם, בנסיבות המקרה הכוללות המפורטות לעיל - נסיבות שעליהן התבסס גם בית משפט קמא בהחלטתו - לא מצאנו עילה להתערב במסקנת בית משפט קמא, לפיה יש לקבל את טענת המשיבים להגנה מן הצדק. יוסף כי אכן, כטענת המערערת, אין בקבלת טענה להגנה מן הצדק כדי לחייב ביטולו של כתב האישום, ועוצמת הסעד שיוענק לנאשם תלויה במכלול נסיבות הענין. יחד עם זאת, בנסיבות שפורטו, תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא, כי לא יהיה זה מוצדק לחייב את המשיבים לנהל הליך נוסף וזהה, ולפיכך מוצדק לבטל את כתב האישום, ולא ניתן להסתפק בסעד מצומצם יותר. לכך ניתן להוסיף כי לא מן הנמנע כי בעניינו של המשיב 1 נלקחו מעשי השיבוש כשיקול לחומרה לענין העונש, כפי שהתרשם בית משפט קמא (בע' 5 למעלה להכרעת הדין). פועל יוצא מכך, כי דין הערעור להידחות - וכך אנו מורים. משפט פליליביטול כתב אישום