קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מכירת משק: 1. בתובענה שבפני עותר המבקש לפסק דין אשר יצהיר כי ההסכם שנחתם בינו ובין המשיב ביום 15.5.91 לפיו מכרו המבקש וגרושתו את המשק שלהם במושב עולש (משק 63) למשיב - הסכם זה בטל ומבוטל.   תובענה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות בין הצדדים סביב מכירת המשק למשיב ועל רקע סרובו של המבקש לקיים את התחייבותו להעביר למשיב את זכויותיו במשק.   תחילת ההתדיינויות סמוך לאחר חתימת ההסכם, כאשר המבקש חזר בו, כנראה, וסרב לבצע את התחייבויותיו לפי ההסכם. המשיב (ובתו אשר עבורה רכש הוא את המשק) פנה לבית משפט זה בבקשה לצו עשה שיחייב את המבקש וגרושתו להעביר אליו את זכויותיו במשק כפי שהתחייב בהסכם.   ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת המשיב באופן חלקי בקבעו (מפי כב' השופטת א. קובו בת.א. 1289/92) כי חוזה המכר מיום 15.5.91 בר תוקף ויש לאכפו, אך רק לגבי חלקו של המבקש במשק (50%). לגבי גרושתו של המבקש קבע בית המשפט כי לא הוכחו רצונה והסכמתה למכירת חלקה במשק ועל כן אין ההסכם הנ"ל מחייב אותה. ערעורו של המבקש על פסק דין זה, לבית המשפט העליון, נדחה לאחר שהוא חזר בו מהערעור על פי המלצת בית המשפט (ראה פסק דין בע.א. 6730/97 מיום 16.11.01).   זמן קצר לאחר מתן פסק הדין על ידי ביהמ"ש העליון (כ-10 ימים) הגיש המבקש התובענה שבפני שבה הוא עותר, כאמור, לבטלות ההסכם כולו ולא רק בטלותו לגבי חלקה של גרושתו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. המשיב לא שקט על שמריו. מתוקף היותו בעל 50% מהזכויות במשק (על פי קביעת בתי המשפט) פנה הוא וביקש פרוק השיתוף בינו לבין גרושתו של המשיב אשר, וכאמור, ביהמ"ש הכיר בה כבעלת 50% הנותרים בזכויות.   המבקש וגרושתו הגישו התנגדויות לבקשה זו ולמנויו של ב"כ המשיב ככונס נכסים לשם ביצוע הפירוק, אך התנגדויות אלה נדחו כולן ע"י ראש ההוצל"פ ועל ידי ביהמ"ש של הערעור אליו פנו המבקש וגרושתו. פרוק השתוף על דרך מכירת המשק וחלוקת התמורה הוכר, כאמור, וב"כ המשיב נקט בהליכים לשם מימוש הפירוק (ת.א. 2126/02 ביהמ"ש שלום נתניה). בקשותיה של גרושת המבקש מבית משפט השלום בנתניה לבטל את פסק הדין המורה על פירוק השיתוף נדחו אף הן.   במצב דברים זה, ממתינים הצדדים להכרעת בית משפט זה בשאלה האם ההסכם בין הצדדים הוא בר תוקף אם לאו.   2. טענתו העיקרית, אם לא היחידה, עליה מבסס המבקש את עתירתו היא כי ההסכם מותנה במספר תנאים מוקדמים, אשר אין כל סיכוי שיתממשו או יתקיימו ועל כן ומשכך, יש לבטלו, שכן לא ניתן לקיימו, או להוציאו לפועל ללא שהתנאים המוקדמים יתקיימו במלואם. כך אם מכח הוראות החוזה ואם מכח הוראות הדין.   תביעתו של המבקש מתמקדת בחלקו בלבד בזכויות במשק (50% מהמשק) ולא באלה של גרושתו, שכן יתר 50% נותרו ממילא בידי גרושתו על פי פסיקת בתי המשפט, כאמור.   טוען המבקש כי לפי סעיף 15 להסכם בין הצדדים יכנס ההסכם לתוקף: "רק לאחר אשור ועד האגודה, המוסדות המיישבים, אשור הסוכנות היהודית והועדה הבין מוסדית, אשור מנהל מקרקעי ישראל וכו'..."   במידה ולא יתקבלו אשורים אלה, או אחד מהם, "יבוטל החוזה וכל צד יחזיר למשנהו כל מה שנתן לצד השני או עבור" כך לפי סעיף 16 להסכם.   על פי ההסכם ועל פי פסיקת בית המשפט המחוזי, שאושרה, למעשה, ע"י ביהמ"ש העליון, על המבקש להעביר 50% בלבד מזכויות החכירה במשק למשיב. העברה כזו לא תאושר לעולם ע"י מנהל מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית, כך לטענת המבקש, שכן על פי המדיניות הנקוטה אצלם האשור ניתן להעברת יחידת משק שלמה כיחידה אחת בלבד. משכך, אין כל אפשרות לקיים את התנאים המקדימים הנקובים בסעיף 15 הנ"ל ועל כן יש להצהיר על בטלות ההסכם כמבוקש על ידי המבקש.   כנגד טענה זו מעלה ב"כ המשיב את טענת "מעשה בית דין". לדבריו הערכאות הקודמות דנו כבר בטענה זו של המבקש אותה העלה כטענת הגנה כנגד תביעתו של המשיב בת.א. 2126/02.   3. אין ספק כי ביהמ"ש המחוזי דן בסוגיית התנאים המתלים והתייחס לטענות שהעלה המבקש בענין זה שהן זהות לטענות שהעלה בפני (ראה עמ' 20-25 לפסק הדין). בנתחו את התנהגות המבקש (הנתבע - שם) ובהסתמך על סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), קבע ביהמ"ש כי המבקש שבפני "עיכב והשהה את קיומם של התנאים המתלים ויש להתייחס לכך כאל הכשלה או מניעה". על כן אין הוא יכול להתבסס על אי קיומם של תנאים מתלים על מנת להשתחרר מחבותו על פי ההסכם. ביהמ"ש המחוזי קבע, איפוא, ממצא עובדתי, אשר אושר, למעשה, ע"י ביהמ"ש העליון, לפיו המבקש שבפני עיכב והשהה את קיום התנאים המתלים ועל כן מנוע הוא להתבסס עליהם מכח הוראת סעיף 28 הנ"ל.   קביעה עובדתית זו חלוטה היא (לאחר דחיית הערעור) ומונעת מהמבקש להעלות שוב, בתובענה שבפני, שהיא מאוחרת יותר, טענה דומה ולמעשה זהה. גם בפני טוען המבקש כי ההסכם שנחתם בינו לבין המשיב ב-15.5.91 אינו ניתן לבצוע בשל חוסר האפשרות לקיים את התנאים המתלים ועל פי הסכמת הצדדים (סעיף 16 להסכם). טענה זו מנוע הוא מלהעלות שוב ולהתדיין לגביה מול אותו צד שהיה בעל דינו בהתדיינות הקודמת, שכן מדובר בהשתק פלוגתא שנדונה והוכרעה ע"י בית המשפט המחוזי בהתדיינות קודמת, בין אותם הצדדים ובכך נוצר מעשה בית דין לגבי פלוגתא זו.   4. טוען ב"כ המבקש כי בבית המשפט העליון לא התקיים למעשה דיון בין הצדדים לאותה פלוגתא ולא נקבע על ידו ממצא פוזיטיבי ועל כן פסק דין אינו מקים מחסום בפני המבקש המונע ממנו העלאת טענה זו בתובענה שבפני.   אכן בית המשפט העליון לא קבע ממצאים, כפי שטוען עו"ד שניידר אלא שבהחלטתו לדחות את הערעור העניק הוא להכרעת בית המשפט המחוזי בענין זה ולקביעותיו מעמד של החלטה חלוטה שאין לערער עליה, או להעלותה שוב לדיון במסגרת תובענה חדשה, שאם לא תאמר כך, תמצא פותח את שערי בית המשפט שוב ושוב בפני כל מתדיין ולאפשר לו להעלות את טענותיו בפני ערכאה דיונית אחרת כל אימת שהממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הקודמת אינם נראים לו.   לא יעלה על הדעת לאפשר זאת לבעלי דין זהים והדין אינו מאפשר זאת (מעשה בית דין). אכן, ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של המבקש (משום שהוא חזר בו ממנו) ללא קביעת ממצאים עובדתיים וללא התייחסות מפורשת לקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי. על כן לא יהווה פסק הדין של ביהמ"ש העליון משום השתק פלוגתא, בהתדיינות נוספת בין אותם בעלי דין, אלא שבמקרה זה השתק הפלוגתא נוצר מכוחו של פסק הדין החלוט של בית המשפט המחוזי, אשר דן והכריע בסוגיית התנאים המתלים והכריע בה לחובת המבקש. הנה כי כן, אין לאפשר למבקש לבסס את עתירתו זו לבטול ההסכם על יסוד קיומם של תנאים מתלים שאינם ניתנים לביצוע או השלמה. ביהמ"ש המחוזי אישר, אמנם, קיומם של התנאים המתלים, אך קבע, כממצא עובדתי (חלוט) כי אין לאפשר למבקש לבטל, בשל כך, את התחייבויותיו, כאמור לעיל, ולאור הוראת סעיף 28 לחוק הנ"ל.   אמנם בעתירתו הנוכחית עותר המבקש לבטול ההסכם לגבי מחצית הזכויות במשק בלבד, אלא שאין בעובדה זו כדי להביא להתייחסות שונה לממצאים העובדתיים שנפסקו, כאמור, בין אותם צדדים בערכאה שפוטית קודמת.   5. לא רק זאת, אף זאת: מחקירת המבקש על תצהירו ע"י עו"ד שטילמן, ב"כ המשיב, עולה באופן ברור, כי המבקש לא נקט ואף לא ניסה לנקוט, בצעדים שיצביעו על פעולה או מעשה שלו לשם השגת האשורים מהגופים המאשרים השונים המנויים בהסכם. כך לפני מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכך לאחר מכן ולמעשה עד עצם היום הזה. התנהגות זו ונסיבות עובדתיות אחרות הביאו את בית המשפט המחוזי לקבוע את שקבע, היינו שהמבקש לא עשה דבר להשגת האישורים על פי ההסכם ואף הכשיל הוצאת אישורים אלה, על מנת להשתחרר מהתחייבויותיו. כך אז וכך גם היום. מה לו, איפוא, למבקש לתלות את יהבו ולבסס את טיעוניו על חוסר אפשרות לקיים את התנאים המתלים משום מדיניות המנהל והגופים המאשרים האחרים. הוא לא ניסה להשיג האישורים, אף לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון על מנת לבצע את התחייבותו כלפי המשיב לגבי מחצית הזכויות במשק וגילה את דעתו בבירור כי לא אי קיום התנאים המתלים, או חלק מהם, מונע ממנו לבצע את התחייבויותיו: חוסר רצונו לבצע את התחייבויותיו ולהעביר את זכויותיו במשק למשיב הוא שעומד ביסוד התנהגותו ופעילותו ולאו דווקא חוסר האפשרות לקיים את התנאים המתלים.   6. אף אם אין המינהל מאשר העברת זכויות במחצית המשק, ניתן לבצע ולהשלים ההסכם שכרת המבקש עם המשיב לגבי מכירת 50% מהזכויות בדרכים אחרות כמו הדרך בה נקט המשיב, היינו נקיטת הליכי פירוק שיתוף במקרקעין, ועל כן אין מקום להצהיר על בטלות ההסכם   7. תביעת המבקש נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ. המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים: עוה"ד שניידר ושטילמן.    מושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי