העילות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם נקבעו בסע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, שקבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה - מתן הסבר סביר להיעדרות העילה השנייה - להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. להלן פסיקה בנושא ביטול פסק דין בהעדר תעבורה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09) רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09) רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04) רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03) רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03) רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) רע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בהעדר תעבורה: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 7.10.10 על ידי כבוד השופט ש' יציב בתיק תת"ע 5230-07-09. 2. המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 25.3.09 (להלן: "המועד") נהג ברכב ברח' שניאור זלמן 3 בחיפה ועקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף ושלא נמצא לצידו הימני קווים מקוטעים ובמעשה זה הוא עבר עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. 3. מתברר כי התלונה הוגשה ע"י מתנדב במשטרת ישראל אשר רשם דו"ח פנימי ביום 25.3.09 (כך נרשם בסעיף 2 להודעת הערעור וכנראה הכוונה ליום 5.4.09). בעקבות התלונה זומן המערער להתייצב ביום 5.4.09 בתחנת משטרת חיפה ושם מסר כי הוא לא נהג את רכבו במועד, הואיל ושהה עם בתו, בת 7 שנים בבית, כי לא חשה בטוב. המערער טען כי הוא זומן לבית המשפט ליום 6.9.09 והתייצב. המערער כפר בעובדות כתב האישום ולכן קבע בית המשפט לתעבורה שישמע את הראיות ביום 7.10.10 (בפרוטוקול הידני של בית המשפט לתעבורה לא נרשם המועד בו התקיים הדיון). 4. המערער טוען כי גם אם נאמר לו בעל פה שישיבת ההוכחות תהיה ביום 7.10.10, (כך נרשם בסעיף 6 להודעת הערעור, מדובר בטעות בשני המועדים שצוינו 16.2.11 ו-7.10.11, כנראה הכוונה היא 7.10.10 - כ.ס.), אך פרוטוקול לא נמסר לו, לכן סבר כי ההזמנה תישלח אליו בדואר. עקב זאת הוא לא התייצב לישיבה ביום 7.10.10, בה הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים: 3 חודשי פסילה על תנאי לשנתיים וקנס כספי בסך 800 ₪. 5. המערער טוען עוד כי ביום 13.2.11 נודע לו על פסק הדין לאחר שקיבל דרישה לתשלום הקנס. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר וביקש לתת לו את יומו בבית המשפט, משום שאם פסק הדין יישאר על כנו, יהיה בו כדי לגרום לו עיוות דין. בית המשפט לתעבורה דחה ביום 16.2.11 את הבקשה לביטול פסק הדין. על ההחלטה הנ"ל וכן על פסק הדין מופנה הערעור שבפניי. 6. המערער בפני חזר על טענותיו שהובאו לעיל ואף צירף את הודעתו במשטרה, שם הוא טען כי הוא "משוכנע" שנשאר בביתו. המערער מכחיש שנהג את רכבו, אך בהודעתו במשטרה השיב לשאלה אם מאן דהוא נוהג ברכבו מלבדו: "אף אחד רק אני נוהג ברכב" (ש. 19 להודעתו). חרף האמור לעיל סבור המערער כי השארת פסק הדין על כנו, עלול להנציח תוצאה משפטית לא נכונה ובכך ייגרם לו עיוות דין. 7. המשיבה סבורה כי החלטת בית משפט לתעבורה סבירה. המערער אינו מכחיש שמועד הדיון נמסר לו בעל-פה וכי טענתו לחשש לעיוות דין אינה מבוססת. זאת ועוד, המערער לא טען כי נהג אחר נהג ברכב. אשר על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. 8. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, במסמכים שצורפו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. העילות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר נקבעו בסע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, שקבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה - מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה - להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. וראו: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10). בענייננו, אומנם הפרוטוקול נערך בכתב יד, אך עולה כי מועד הדיון נמסר למערער והוא אינו מתכחש לכך. הגם שהמערער טוען כי סבר שיקבל זימון לביתו, הרי שהמועד נמסר לו בישיבה ויכל לערוך לעצמו תרשומת. אוסיף ואציין כי נאמר שהמערער קיבל "פתק", כפי שנהוג, מהמזכירה עליו נרשם מועד הדיון, אולם לכך אין ביטוי בפרוטוקול ולגישתי וכמתחייב על פי הדין, היה ראוי ונכון לתת לכך ביטוי בפרוטוקול, גם אם דובר בפרוטוקול שנערך בכתב יד. המערער בעצם אינו מכחיש שנודע לו מועד הדיון, שנקבע במעמדו, כך שאין בפיו כל טענה שיש בה כדי לשמש הצדק סביר להיעדרותו מן הדיון. כאמור, טענתו העיקרית של המערער שהוא לא נהג ברכב, אולם הוא לא ציין שבמועד אדם אחר נהג ברכבו. טענתו של המערער שהמתנדב - עורך הדו"ח - לא יוכל לזהותו כמי שנהג ברכב, טענה שאין לה כל משקל. אותו מתנדב רשם בתלונתו את מספר הרכב, צבע הרכב וסוג הרכב כשלגבי נתונים אלו המערער בחר לשתוק ולהתעלם. זיהוי המערער כמי שנהג ברכב, מבוסס בעיקר על ההלכה המשפטית הקובעת ככלל, בעל הרכב הוא זה שנוהג ברכב, כל עוד הוא לא הצביע על אחר שנהג בו. בענייננו, לא טען המערער שמישהו אחר נהג ברכב ואף הדגיש כי רק הוא נוהג ברכב. מכל אלה ברור שטענת המערער לקיומו של חשש ממשי לעיוות דין, אינה מבוססת - לעניין זה ראו רע"פ 9/11 מאיר צמח נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.4.11, ע"י כבוד השופט ס' ג'ובראן) והפסיקה שהובאה שם. 10. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור. על המערער לשלם את הקנס, אם טרם שלמו, זאת בשני תשלומים, הראשון ביום 1.7.11 והשני ביום 1.8.11. משפט תעבורהפסק דין בהעדר (תעבורה)ביטול פסק דין