מהו בסיס השכר לתשלום דמי לידה לתובעת בגין לידה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בסיס השכר לחישוב דמי לידה / משכורת לחישוב דמי לידה: 1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי, בעניין גובה הסכום ששולם לתובעת כדמי לידה. 2. בישיבת קד"מ מיום 15/12/09 גובשו מוסכמות ופלוגתאות כדלקמן: "מוסכמה: התובעת עבדה במועד הרלבנטי לתביעה כעובדת שכירה בחברה שבבעלות אביה. פלוגתא: מהו בסיס השכר לתשלום דמי לידה לתובעת בגין לידה מיום 6.11.08, האם כטענת המוסד מדובר בהעלאה פיקטיבית לצורך הגדלת שיעור דמי לידה או שמא כטענת התובעת מדובר בתנודות בשכר שהיו פועל יוצא מהמצב הכלכלי של החברה". 3. התובעת צרפה טופסי ריכוז של שכרה. עיון במסמכים מעלה כי בשנת 2003 עמד שכרה על כ- 6,900 ₪ ברוטו, בשנת 2004 עמד על כ- 6,900 ₪, כך גם בשנת 2005. בשנת 2006 ירד השכר לכ- 3,900 ₪ וכך עד חודש 3/08. מאז ואילך עמד על כ- 6,600 ₪. 4. כך נאמר בתצהיר התובעת: "2. הנני עובדת כשכירה, מזה 14 שנה, משנת 1994. 3. בכל התקופה הנ"ל עבדתי, בחברת "שרית", חברה לעבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ (להלן "המעסיקה" או "שרית"), חוץ מחופשות קצרות, ללא תשלום, שקבלתי לרגל לידת שני ילדיי הראשונים. 4. א. תקופת העבודה, הרצופה, האחרונה, בה עבדתי, כאמור, אצל המעסיקה הנ"ל, הייתה מיום 1.7.05 ועד ליום 11.2.2009. ב. העתק אישור מהמעסיקה הנ"ל, רצ"ב ומסומן כנספח א'. 5. א. ביום 5.11.08 יצאתי לחופשת לידה כדי ללכת ללדת את בתי השלישית, אותה ילדתי ביום 6.11.2008. ב. חופשת הלידה לה הייתי זכאית הסתיימה ביום 10.2.09. 6. א. בשנת 2006 ועד לחודש פברואר 2008, עקב ירידה בהיקף העבודה של החברה, ומצבה הכלכלי קוצץ שכרי ועמד על סך 3,775 ₪ נטו בחודש. ב. שכרי הופחת כמו ליתר העובדים בחברה ללא כל קשר ללידה. 7. במרץ 2008 משמצבה של החברה השתפר והיקף עבודתה גדל כך גדל גם שכרם של העובדים בחברה וכמו כן גדל גם שכרי וחזרתי למשכורתי האחרונה לפני הקיצוץ דהיינו, 6,000 ₪ נטו בחודש, (6,567 ₪ ברוטו) כך ששכרי הועלה 8 חודשים לפני הלידה ובטרם ידעתי שאני בהריון". 5. בחקירה נגדית העידה התובעת שלאחר חופשת הלידה, לא חזרה לעבודה ושולמו לה חלק מפיצויי הפיטורים. התובעת העידה שהקיצוץ בשכר בחודש 1/06 בסך 2,000 ₪, הוחזר לה בחודש 3/08, בשל שיפור במצב החברה. לטענתה, השיפור החל מספר חודשים קודם לכן, באופן הדרגתי. התובעת אישרה שאין לה הוכחה לכך שנכנסו יותר כספים לחברה. לטענתה, ניתן לראות זאת במאזנים. התובעת העידה שדיברה עם חוקר המל"ל יוסי סיגלר טלפונית אך לטענתה, לא אמרה לו את הדברים שנרשמו בדו"ח. 6. בדו"ח החוקר מיום 30/12/08 נכתב ששוחח עם התובעת בטלפון, ונרשמו הדברים שאמרה. כך נרשם בדו"ח: "התובעת טענה שלא יכולה לפגוש אותי בזמן הקרוב אך מסרה את הפרטים האלו לגבי העלייה בשכרה: לתובעת היה שכר גבוה בעבר אולם עקב בעיה כלכלית בחב' הורד שכרה היום לקראת הלידה העלתה את שכרה לרמתו הקודמת מלפני כשנה ויותר. לשאלתי אם היה שינוי לטובה במצב החב' התשובה היתה שלא אולם היא החליטה למרות מצב החב' להעלות את שכרה, לטענתה כי היה לה מספיק בשכר הנמוך ששולם לה. התובעת מסרה שתשלח מכתב הצהרה על העלייה בשכרה אולם שלחה מכתב שלא כפי שנתבקשה". 7. החוקר מר סיגלר נחקר והצהיר שכתב בדו"ח את הדברים שהתובעת אמרה לו. העד לא זכר את פרטי החקירה והפנה לסיכום החקירה שערך. 8. אביה של התובעת, שלום עושרי, הצהיר: "2. אני הקמתי את חב' "שרית" חברה לעבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ (להלן "המעסיקה" או "שרית"), וגם אני עבדתי בה כשכיר, בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו. 3. התובעת הנה בתי, והיא עבדה כשכירה בחברה שבבעלותי ובניהולי משנת 1994 חוץ מתקופות של חופשת לידה. לתובעת לא היתה כל נגיעה בניהול החברה או במדיניות שלה, או בקביעת רמת השכר שלה. 4. א. בשנת 2006, עקב ירידה בהיקף העבודה של החברה, ומצבה הכלכלי התדרדר, בקשתי מעובדי, וביניהם מהתובעת, כי שכרה יופחת. גם אני הפחתתי את שכרי באופן משמעותי. לאור הבנת המצב הסכימה התובעת כמו יתר העובדים לירידה בשכרה. מאז קבלה שכר של כ- 4,000 ₪ לחודש בממוצע, לעומת שכר קודם של כ- 7,000 ₪ בממוצע, בשנים שקודם לכן. 5. בראשית 2007, כשמצבה של החברה השתפר והיקף עבודתה גדל, הוגדל בהדרגה שכר חלק מהעובדים ואילו בראשית שנת 2008, (ממרץ), הגדלתי גם את שכרה של התובעת לרמת השכר כפי שהיתה ערב ההורדה. שכרם של העובדים האחרים בחברה (כולל שכרי) הוגדל, אף הוא. אני חזרתי לקבל משכורת כמעט בגודל המשכורת הקודמת שהייתה לי לפני הקיצוץ. לא היה ידוע לי, בעת שהעליתי את שכר התובעת, כי היא בהריון. על כן אין ולא היה, כל קשר בין העלאת השכר, להריונה. על כן טענת המשיב כאילו השכר של התובעת עלה באופן מלאכותי לקראת הלידה, הנה טענה מופרכת מיסודה, והיא איננה נכונה בעליל". 9. העד לא התייצב לדיון ההוכחות בשל כאבי גב קשים. משהובהר כי ככל שלא יתייצב, לא יכול להעיד לאחר מכן, הגיע לדיון והעיד. העד התקשה בישיבה וסבל מכאבים קשים. 10. בעדותו טען שהמצב הכלכלי מדרדר וכי החברה כמעט אינה בפעילות. כך אמר: "ההדרדרות התחילה מאז האינתיפאדה. זה כבר 10 שנים, 8 שנים, הפסיקו לבוא העזתים וניסיתי עם אסירים ועם פועלים מיפו. ב- 10 שנים האחרונות העסק רק מתדרדר. נכון שמ- 2006 בגלל הירידה במצב החברה, הפחתתי בשכר של כולם וגם שלי. מ- 200 המצב הולך ומתדרדר. פה ושם היה איזה מצב שחשבנו שאנחנו עולים על הגל אבל ההוצאות הגדולות גמרו אותי". לאחר מכן נשאל והשיב: "לשאלת בית הדין האם היו מצבים שהיו עליות וירידות במשכורות של העובדים אני משיב שבמשכורות אפשר להגיד שלא היו ירידות חוץ מפספוסים פה ושם. היו עיכובים אבל השתדלנו להיות בסדר". 11. עד נוסף מטעם התובעת, מר יצחק פנחס, העיד כי הועסק כעובד שכיר בחברה משנת 2003. לדבריו, בשנת 2006 התבקש על ידי הבעלים של החברה, להסכים ששכרו יופחת, הסכים להפחתה ומאז קיבל 3,000 ₪ לחודש בממוצע, לעומת שכרו הקודם 5,000 ₪. לדבריו, בתחילת שנת 2007 כשמצב החברה השתפר, הוחזר שכרו לשיעור שהיה קודם להפחתה. 12. בחקירה נגדית העיד שפוטר בחודש 06/09 עקב קשיים כלכליים של החברה, סחרור שהחל בסוף שנת 2008 תחילת 2009. לדבריו, בסוף 2006 הוחזר השכר לשיעור שהיה לפני ההפחתה, ומאז נשאר כשהיה ללא שינוי עד שעזב. העד הסביר שהאמור בתצהיר מקורו בטעות, שכן מ- 2006 השכר נשאר כמו שהיה עד שעזב. עיון בדוחות ריכוז השכר של העד מעלה כי בשנת 2003 עמד שכרו על 5,800 ₪, בשנת 2004 ללא שינוי כך גם בשנת 2006. בשנת 2006 פחת השכר ל- 3,000 ₪, זאת עד חודש 12/06, שמאז עלה השכר ל- 6,200 ₪ כך גם בכל שנת 2007. 13. ניתוח חומר הראיות מעלה כי התובעת לא הוכיחה זכאותה לדמי לידה לפי שכר כפי שפורט בטופס תביעה לדמי לידה. להלן נפרט הנימוקים. 14. התובעת ילדה ביום 6/11/08. 15. בטופס התביעה למל"ל, נכתב ששכרה לחודשים ינואר ופברואר 2008 עומד על כ- 5,300 ₪ ואילו מחודש מרץ עמד על 7,988 ₪. 16. בטופס התביעה, כללה התובעת את רכיב שכר עבודה וכן רכיב "שווי רכב". 17. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי בחודש פברואר 2008 עמד השכר (ללא שווי רכב) על 3,892 ₪ ואילו מחודש מרץ 2008 ואילך עמד על 6,567 ₪. 18. התובעת טוענת שמצבה הכלכלי של החברה הלך והשתפר, עד שבחודש מרץ 2008 הוחלט להעלות את שכרה. אביה של התובעת, מנהל החברה, לא אישר את הדברים. אמנם העד חש כאבים בעת שהעיד בפנינו, אך אין בכך כדי להסביר כיצד שלל לחלוטין את הדברים שאמר בתצהירו. 19. לגבי העובד יצחק פנחס, מתברר ששכרו הופחת בשנת 2005 וחזר לקדמותו בחודש 12/06. אין לכך כל קשר עם ההעלאה בשכרה של התובעת, בחודש מרץ 2008. 20. התובעת ואביה לא הביאו במהלך דיון ההוכחות מסמך כלשהו שיתמוך בטענתם לפי במהלך שנת 2007 ו- 2008 חל שיפור במצב החברה, שהצדיק העלאת שכרה של התובעת. מעבר לאמירות כלליות לא צורפו הסכמים כלשהם של החברה, מאזנים או מסמך אחר כלשהו שיוכיח את הטענה. 21. התובעת צרפה לסיכומיה, לראשונה, מסמכים אודות זכיה של החברה במכרזים ואולם האחד מחודש אפריל 2008 והשני מחודש יוני 2008, ללא כל קשר להעלאה בשכר בחודש מרץ. 22. התובעת ילדה ביום 6/11/08. לטענתה, בחודש מרץ לא ידעה שהיא בהריון. ואולם, אין לשכוח ששכר חודש מרץ משולם בראשית חודש אפריל. במועד זה - 7 חודשים לפני הלידה, יש להניח שידעה גם ידעה שהיא בהריון. 24. כל האמור לעיל מעלה שלא הוכחה גירסת התובעת באשר להעלאת שכרה בחודש מרץ 2008 וטענתה כי להעלאה זו אין כל קשר להריון. מחומר הראיות עולה כי הסיבה להעלאת השכר מחודש מרץ 2008, המשולם בחודש אפריל 2008, היתה הידיעה על ההריון והלידה הצפויה. 25. החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת דמי לידה על פי שכרה בחודשים ינואר ופברואר 2008, ניתנה כדין ואין כל מקום לשנותה. 26. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 27. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לידהדמי לידה