קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש עובדות זרות - מטפלות סיעודיות: א. מהות העתירה עניינן של העתירות בבקשת העותרות לבטל את צו ההרחקה שהוצא כנגדן, תוך הסדרת מעמדן כעובדות סיעודיות בישראל. ב. עובדות רלבנטיות העותרת 1 הינה נתינה סינית אשר הגיעה ארצה ביום 16.2.03 כעובדת סיעודית בעלת אשרת עבודה כדין עד ליום 15.3.04. עקב אי תשלום שתי משכורות חודשיות נאלצה לגירסתה לעזוב את מעסיקתה - הגב' אסתר לוי, וניסתה למצוא מעסיק חלופי. לעותרת נמצאה מעסיקה בשם ונדר רמה המחזיקה ברשותה היתר העסקה כדין, אולם ביום 22.5.04 נעצרה העותרת 1 בתל אביב. הוצא כנגדה צו הרחקה על ידי הממונה על ביקורת הגבולות ברמלה והוחלט כי תשהה במשמורת עד להרחקתה מישראל. בשלב מסוים שוחררה מהמשמורת. העותרת 2 הגיעה לישראל ביום 10.2.01 לשם עבודה בענף הסיעוד כשבידיה אשרת עבודה כדין, אולם לטענתה מעסיקה החוקי סירב להעסיקה יומיים לאחר תחילת עבודתה אצלו מסיבות שאינן ברורות לה. מאז עבדה העותרת בעבודות ניקיון במקומות שונים על אף שתוקף האשרה שבידיה פג ביום 28.2.01. העותרת שהתה בארץ שלא כדין למעלה מ-3 שנים עד שנעצרה ביום 13.5.04 והובאה בפני הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים. בשימוע שנערך לה ציינה העותרת כי מאז שנכנסה לישראל, היא עובדת בעבודות ניקיון. נוכח שהותה בישראל שלא כדין, החליט משרד הפנים לפעול להרחקתה תוך שהוא קובע כי העותרת תשהה במשמורת עד להרחקתה. ביום 24.5.04 הובאה העותרת בפני בית הדין למשמורת של שוהים בלתי חוקיים, שאישר את צו המשמורת ללא שינויים. בשלב מסוים שוחררה העותרת. ג. דיון העותרת 1 (עת"מ 2009/04) ב"כ המשיבות הרחיבה בדבר מדיניות ממשלת ישראל לצמצום מספר העובדים הזרים בארץ. מתוקף מדיניות זו ומתוך כוונה למנוע הישנות התופעה של עובדים זרים אשר לא נוהגים עפ"י הדין, לא מחדשים את דרכוניהם ושוהים בארץ באופן בלתי חוקי, מגרשת המשיבה עובדים אלה למולדתם. אין חולק כי זו התוצאה הרצויה, אולם השאלה היא הדרך הנכונה לעשייתה. כנגד העותרת 1 הוצא צו הרחקה. ב"כ כוח המשיבות תולה את ההצדקה להרחקתה, בין היתר, בכך שבשימוע שנערך לה בפני הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים טענה העותרת כי נטשה את מעסיקתה הסיעודית מאחר "ולא שילמה לה מספיק כסף" הדגש על מספיק; בעוד שבפני בית הדין למשמורת טענה כי לא שילמו לה כסף. דינה של טענה זו להידחות. התרגום לשפה הסינית שבה יש גוונים רבים עשוי לגרום לטעות וייתכן שהבדל הגרסאות נובע מכך. טוענות המשיבות, כי נוהל שמיים סגורים לא חל על העותרת, שכן הוא אינו חל במקרים של סיעוד וכי הנוהל המתווה שהוצא לענין העסקת עובד סיעודי, העותרת לא עומדת בו. הנוהל נכנס לתוקף ביום 1.6.04 קרי לאחר שהעותרת נעצרה בידי משטרת ההגירה ושעה שכבר הובאה בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים בלתי חוקיים. אכן, נוהל שמיים סגורים כולל כיום התייחסות לגבי תחולתו על עובדי סיעוד בנסיבות מסויימות, אולם ב"כ המשיבות מציינת, שמשרד הפנים הודיע כבר בעבר במסגרת מספר עתירות מנהליות כי על אף שנוהל שמיים סגורים אינו חל על תחום הסיעוד, הוא אינו נמנע כליל מלשלב מחדש עובד סיעודי אשר עבודתו נפסקה, במערך הטיפול בחולים וקשישים הזקוקים לעזרה. ספק רב אם מידע זה היה מצוי בידי העותרת 1 באותה העת, שכן לא שמעתי כי לגבי עובדים אלה, שבאים אולי מתרבות אחרת, נעשתה פעולת הסברה בשפתם שמסבירה להם את אפשרות ניודם למעסיק אחר באמצעות פנייה למשרד הפנים. אולי, זו גם הסיבה לכך שלא נערכה כל פנייה מוקדמת מטעמה למשרד הפנים. בנסיבות אלה ובהתחשב בעובדה שהרקע לעזיבתה את מעסיקתה הקודמת היה אי תשלום משכורות תוך שימת לב לכך שהעותרת המשיכה את עבודתה בענף הסיעוד אצל מעבידה אחרת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לשקול בחיוב את החלתו של נוהל שמיים סגורים ביחס אליה. אשר על כן אני מורה על ביטול צו ההרחקה כנגד העותרת, שיחרורה בערבות בסכום של 10,000 ₪ לתקופה של 6 חודשים עד להסדרת מעמדה בארץ. העותרת 2 (עת"מ 1945/04) העותרת נכנסה כאמור לישראל, ביום 10.2.01 באשרת עבודה לתחום הסיעוד, אולם מעולם לא עבדה בענף זה, לא בזמן שאשרת עבודתה היתה בתוקף ולא לאחר שתוקפה פג. לאחר שנעצרה והובאה בפני הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים נערך לה שימוע בו טענה כי מעולם לא עבדה כמטפלת סיעודית וכי מאז שנכנסה לישראל היא עובדת בניקיון במקומות שונים. מסיבה זו כשלעצמה יש לדחות את טענת העותרת לפיה יש לאפשר לה לחזור למעגל העבודה ולהחיל לגביה את נוהל שמיים סגורים. קבלת אשרת עבודה מטעם מדינת ישראל לשם עיסוק בענף מסוים נועדה למלא תכלית ברורה, אולם נראה שהעותרת בחרה להתעלם מכך. הבעתי דעתי בעבר, כי ברמה העקרונית איני רואה מניעה להחיל את נוהל שמיים סגורים גם לאנשים הבאים מכח אשרה למטרת סיעוד, אולם הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה. (ר' לעניין זה עת"מ 2135/03) הפועל היוצא מכך הוא, שחשוב גם חשוב במיוחד בתחום הסיעודי, לדעת את העובדות לאשורן קרי מדוע המטפל עזב את המטופל התלוי בו בחיי היום יום ועבר לחפש פרנסה אחרת, שאינה מעוגנת באשרת העבודה שלו. בהעדר נימוק מוצדק, אין מקום לבוא לקראת עובד כזה. זה המצב גם במקרה הנוכחי. אשר על כן אני דוחה את העתירה של העותרת מס. 2. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.משרד הפניםגירוש מארץ