קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דריסת רכבת למוות: 1. ביום 17.12.1999 נהרג המנוח ז"ל בתאונת דרכים. הוא נדרס בידי רכבת, במהלך עבודתו כמשגיח מסילה אצל הנתבעת (הוא עבד אצלה משך 23 שנה). בן 52 הוא היה במותו (יליד 22.7.1947). אשתו (המשיבה 1), בתו (המשיבה 2) ועזבונו (משיב 3) תבעו את הנתבעת כי תפצה אותם על נזקי תאונת הדרכים.   המחלוקת בין בעלי הדין נתונה לגובהו של הפיצוי שיש לפצות את התובעים. הם אינם חלוקים בשאלת חבותה של הנתבעת לפיצוי.   השכר 2. שכרו (ברוטו) של המנוח בשנת המס 1998 עמד על סך של 73,553 ₪, ובשנת המס 1999 על סך של 95,270 ₪. הנתבעת מבקשת לערוך את חשבון הפיצוי לפי ממוצע שתי השנים הללו שקדמו למוות. אין בידי לקבל עמדה זו של הנתבעת. אני סבור, כי את חשבון הפיצויים יש לערוך לפי השכר בשנת 1999, היא שנת מותו של המנוח, שהרי המנוח נפטר בחודש דצמבר של אותה שנה, וממילא יש לנו אינדיקציה של שנה שלמה לשכרו, ובכך די כדי לבסס את ההנחה, כי גם בעתיד הוא היה משתכר בשכר שכזה (אם לא למעלה מכך), ולא היה יורד בשכרו, כפי שעולה מעמדת הנתבעת.   יוצא, איפוא, השכר שצריך שישמש בסיס לחשבון הפיצויים הוא 95,270 ₪ ברוטו לשנה. משאנו מדברים בתאונת דרכים, בסיס השכר צריך שיהא נטו (משמע בניכוי מס הכנסה). בעלי הדין הסכימו לניכוי של 20%, ועל כן השכר החדשי עומד על סך 6,151 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה עד היום - 6,630 ₪.   התובעות 1-2 (האלמנה והיתומה) 3. התובעים מבקשים לשכנע, כי את חשבון הפיצוי לאלמנת המנוח ולבתו יש לעשות בהתחשב במגבלות ממגבלות שונות שהשתיים סובלות מהן. הם טוענים, כי התובעת נכה מלידה, וככזו היא צריכה בסיוע צמוד, שעד למות בעלה היא קיבלתהו ממנו, והנה עתה היא נאלצת להוציא הוצאות מכיסה שלה על מנת לסעוד אותה. ואשר לילדה, התובעים מבקשים לשכנע כי עניין לנו בילדה בעייתית עם קשיים בתפקוד ובלמידה, ועל כן יש מקום לפסוק לה פיצוי משך כל חייה (?!), משאביה, כך הם מניחים, היה תומך בה כך.   4. אין בידי לקבל עמדה זו של התובעים. אשר לאלמנה, עניין לנו באשה נכה בשיעור של 75% בשל מחלת הפוליו ממנו היא סובלת מילדות. העזרה לה היא טוענת, ואשר לה היא נזקקת היום, אין לה דבר וחצי דבר עם מות הבעל המנוח. ראינו, כי בטרם מותו עבד הבעל עבודה מלאה, לעיתים קרובות במשמרות ושעות נוספות. לא ראיתי, כי הוא עזר לאשתו באופן מיוחד בשל מחלתה. מצבה דהיום אולי מחייב עזרה של מסייעת צמודה (וראינו כי היום היא ראתה לשכור שירותיה של מסייעת שכזו, החיה עם המשפחה 24 שעות ביממה), אלא שבכך אין כדי לסייע בידי האלמנה בטענתה, שהרי אם הטענה היא, כי הבעל המנוח הוא שהיה צריך לתמוך בה משך 24 שעות ביממה בשל מחלתה, כי אז הוא לא היה משתכר כלשהו בעבודתו, וממילא לא היתה למשפחה הכנסה כפי שהתובעים מבקשים לשכנע בה כבסיס לפיצוי; ואם המשפחה היתה מביאה מסייעת לאישה גם אלמלא התאונה, כי אז עלינו לאמר בהכרח, כי לא התאונה היא שגרמה להוצאה העודפת, וממילא אין כל קשר לתאונה ועל כן אין לפצות בגין הוצאה זו.   5. הדברים נכונים, ובמשנה תוקף, ביחס לבתו של המנוח, התובעת 2. לבד מקשיי למידה בהם היא נתקלת, ובקשיים הרגילים של ילד, שהורהו, שאליו הוא היה קשור במיוחד (כך ביקשוני להשתכנע), הלך לעולמו, לא ראיתי כל קושי מיוחד, שיש לו השלכה על הפיצוי שיש ליתן לתובעת 2. לא השתכנעתי כלשהו, כי עניין לנו במי שהיתה נזקקת לתמיכה מאביה מעבר לגיל הרגיל, הנהוג לפצות בגינו במקומותינו, משמע 20 (סיום צבא). לא ברורה צורת החישוב של התובעים, שהביאה בחשבון תמיכה של האב כל ימי חייה של בתו. האם עליי להניח, כי הוא היה חי את כל תוחלת חיי בתו? את חשבון הפיצוי (לפי שיטת הידות) אנו נעשה באופן שעד גיל 18 תהיה לתובעת 2 ידה אחת, ובתקופת שירותה הצבאי (עד גיל 20) - 1/3 ידה (ע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו, פ"ד מה(3), 374).   אבדן שכר 6. מכאן אנו באים לחשבון הפיצויים בגין הפסדי השתכרות, על בסיס הקביעות שקבענו למעלה. תחילה נציין את כל המועדים הרלוונטיים לחשבון. המנוח יליד 22.7.1947; האלמנה ילידת 18.8.1951; הבת ילידת 15.7.1984; התאונה ארעה ביום 17.12.1999.   7. בשיטת הידות אנו נלך, ונניח כי המנוח היה משתכר עד גיל 65, שעד אז היה מפרנס את אשתו. בבתו הוא היה תומך עד הגיעה לגיל 20.   8. את חשבון הפיצוי על פי שיטת הידות אנו עושים לפי התקופות שלהלן:   א. מיום התאונה (17.12.1999) ועד יום כתיבת פסק דין זה (שהוא גם יום הגיעה של התובעת 2 לגיל 18): אנו מדברים על 4 ידות (המנוח, האלמנה, הבת וידה אחת למשק הבית). רוצה לומר, התובעים הפסידו 3/4 מן ההכנסה בסך של 6,630 ₪, סה"כ 4,613 ₪ לחודש, סה"כ (עבור 31 חודשים) 143,000 ₪, ובצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה - סה"כ 150,293 ₪.   ב. מהיום ועד ליום 15.7.2004 (עת הבת מגיעה לגיל 20): -   בתקופה זו אנו מדברים על 3.3 ידות (ידה של הבת - 1/3, כאמור מעלה). הפסד השכר לתובעים עומד, איפוא, על 2.3 מתוך 3.3. ידות (קרי 0.7מתוך 6,630) למשך 24 חודשים, סה"כ 4,641 ₪ X 24 = 111,384 ₪. סכום זה יש להוון להיום לפי ריבית 3%, ואנו מקבלים: 107,977 ₪.   ג. מיום 15.7.2004 ועד יום 22.7.2012 (עת הגיע המנוח לגיל 65).   בתקופה זו אנו מדברים על 3 ידות (המנוח, האלמנה ומשק הבית), והתובעים זכאים לפיצוי על הפסד של 2/3 מן השכר, משמע 4,420 ₪ לחודש, וסה"כ עבור 8 שנים - 424,320 ₪, ולאחר הוון כפול (לפי 3%) נקבל: - 365,299 ₪.   סך כל הפיצוי על הפסד השתכרות מגיע, איפוא, כדי סך 623,569 ₪.   פיצויי פיטורין 9. התובעים תובעים, ובצדק, פיצוי על אבדן פיצויי פיטורין, מתוך הנחה כי אם היה המנוח ממשיך בעבודתו אצל הנתבעת הוא היה זכאי ל- 13 משכורות נוספות (משכורת חודש לכל שנה מגיל 52 ועד גיל 65). אלא שפיצוי זה צריכים אנו להוון להיום. יוצא, 13 משכורות בסך של 7,939 ₪ (ברוטו) ובהיוון כפול משנת 2012, ואנו מגיעים לפיצוי בסך של - 89,070 ₪. התובעים עתרו לסכום של 84,431 ₪ בלבד, וזהו הסכום שבו יפוצו.   הוצאות קבורה 10. התובעים הביאו ראיות להוצאה על הקמת מצבה בסך של 6,000 ₪. הנתבעת סבורה, כי זהו כל הסכום שיש לזכותו בגין אב נזק זה. ואני סבור, כי יש לזכות את התובעים בסך של 10,000 ₪ בגין אב נזק זה, שהרי הוצאות הקבורה אינן מסתכמות ברכישת מצבה בלבד, כי אם מיתוספות לה הוצאות נילוות אחרות, ואת כולן אני מעריך לפי אומדנה בסכום האמור, משמע 10,000 ₪ להיום.   קצבת נכות 11. ראינו, כי האלמנה היא נכה בשיעור של 75%, וככזו היא זכאית לקצבת נכות מן המל"ל. אלא שעם פטירת בעלה היא נאלצה לבחור בין קצבת הנכות לבין קצבת התלויים, והיא בחרה בזו האחרונה (הגבוהה מבין השניים). לטענתה - יוצא כי בבחירתה זו היא מפסידה את קצבת הנכות, ועל כך היא זכאית לפיצוי. הנתבעת מסכימה לכך, אך לטענתה יש להביא את הכנסתה מקבצת הנכות במסגרת חשבון הידות, שהרי הכנסתה, לפחות בחלקה, משקפת את הכנסתה אילולא הנכות, ועל כן היא מגדילה (בחשבון הפיצוי) את ההכנסה הכוללת של המשפחה, וממנה, כך הנתבעת, יש לנכות את ידו של הבעל המנוח. הנתבעת צרפה חוות דעת של המומחה שי ספיר, שעשה חשבון ההפסד כדי 234,200 ₪. מסכום זה יש, כאמור לשיטת הנתבעת, לנכות 1/3 משום ידו של המנוח, ואנו מגיעים כדי סך 156,133 ₪.   בטענה זו של הנתבעת יש ממש, שהרי קצבת הנכות היא, לפחות בחלקה הגדול, "פיצוי" על הפסד הכנסה של הנכה (התובעת 1). לא באה כל ראיה על החלוקה של הקצבה בין תגמולים על הפסד הכנסה לבין תגמולים אחרים. הכנסה זו צריכה להיכלל בתוך ההכנסה הכללית של המשפחה, נוסף על זו של הבעל המנוח, ועל כן יש להפחית מן ההפסד את ידו של המנוח.   יוצא, איפוא, הפיצוי באב נזק זה צריך שיעמוד על סך של 156,133 ₪.   סיכום 12. סופו של דבר, על הנתבעת לפצות את התובעים בסכומים דלקמן:   הפסד השתכרות: 623,569 ₪. הפסד פיצויי פיטורין: 84,431 ₪. הוצאות קבורה: 10,000 ₪. הפסד קצבת נכות: 156,133 ₪. 874,133 ₪   13. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 690,063 ₪ (ר' חוו"ד אקטוארית), ואנו נותרים עם פיצוי בסך של 184,070 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.   בהערת אגב אציין, כי הפיצוי ניתן לכל התובעים יחדיו, בלא הפרדה ביניהם, משום שכך הם ערכו את חשבון הפיצוי, כפי שעולה מסיכומי טענותיהם.דריסהמשפט תעבורהרכבתמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות