קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאות נסיעה לעובד נכה: 1. התובעת עובדת בבית המשפט העליון משנת 1992 בתחילה כטלפנית ומאז חודש 4/02 ככח עזר. לתובעת ליקוי ראיה והיא נושאת תעודת עיוור. התובעת קיבלה קצבת נכות כללית עד לסוף שנת 2001. התובעת בשל ליקוי הראיה ממנו היא סובלת מקבלת החזר הוצאות נסיעה בגובה מיוחד בשל בעית הניידות הנגזרת מהלקות ממנה היא סובלת. 2. יצויין כי חוב שנוצר לחובת התובעת בוטל וממילא המחלוקת ביחס לחובות העבר, אינה קיימת עוד והשאלה היחידה הינה זכאותה לקצבת נכות שוטפת, כשזכאותה תגזר מהגדרת "נכה" ובפרט מהגדרת "הכנסה" לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. 3. מאחר והשאלה בה עסקינן הינה שאלה משפטית ואין מחלוקת עובדתית הסכימו הצדדים בדיון המוקדם, לגשת לשלב הסכומים. שעל יסודם ניתן פסק דין זה. 4. במקרה זה טען ב"כ התובעת כי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח - 1998, יש להתחשב; בכך שהתובעת מוגבלת מלהגיע לעבודה בתחבורה ציבורית רגילה ונזקקת, כדי לממש את זכותה לעבוד. להוציא הוצאה מיוחדת בגינה היא מקבלת החזר הוצאות מוגדל. החזר הוצאות זה אין לראותו כהכנסה לטענת התובעת וזאת בין היתר לאור הוראות סעיף 7 לחוק. הנתבע דוחה טענת ב"כ התובעת ונסמך על חוק הביטוח הלאומי והגדרת נכה כפי שנקבעה בו. פסק דין 5. סעיף 195 לחוק מגדיר נכה כדלקמן: "נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: אין לו כושר להשתכר מעבודה או משלוח יד ואינו משתכר סכום השווה ל - 25% מהשכר הממוצע. כושרו להשתכר מעבודה ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בת אחת ובין בהדרגה, ב - 50% או יותר. הכל על פי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה (לאי כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי כושר להשתכר)." בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות) נקבעו ההגדרות הבאות: "1. הגדרות בתקנות אלה - "פקודה - פקודת מס הכנסה "הכנסה ממשלח יד" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (1) ו (8) לפקודה, ששימשה יסוד לתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 164 לחוק". בהגדרתו הכנסה לפי סעיף 195 נקבע כדלקמן: "הכנסה" - הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - "הכנסה, כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד, ולמעט הענקות מכוח סעיף 40 (ב1) (2) לחוק חיילים משוחררים. 6. לנוכח קביעות אלה של המחוקק ומחוקק המשנה קבעה הפסיקה כי: תשלומים ממשרד הבטחון, אף אם הם משולמים כתגמול חסד, דינם כהכנסה, והוא הדין בדיוודנד מקרנות נאמנות בבנקים הפטור ממס הכנסה (תב"ע ת"א/ 991-0 אברהם פיצון נ' המוסד פד"ע יג צט). תשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות ימי גשר וכיוצא באלה מצבים שבהם אין הוא עובד ממש, הם בגדר "שכר עבודה" (דב"ע ח/ 146-0 המוסד נ' לבנה נוביקוב פד"י 271, דב"ע שם/ 43-0 בנימין גולדשטיין נ' המוסד פד"ע יב 23). 7. סעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות עוסק בדרך (ההליך) לקביעת הזכאות אך אין בו קביעה לפיו חישוב הזכאות ישונה. סעיף 7 עוסק ב"איך" (הדרך) ולא "במה" (המהות). שינוי הזכאות במקרה מעין זה ראוי שישקל ע"י המחוקק הראשי שקבע את סעיף 195 הנ"ל, לאור הפסיקה, ברי לנו שהכוונה היתה לכלול כל תשלום שמשולם ע"י המעביד לעובדו, כולל קיצבת נסיעה אף אם מדובר בסכום מוגדל. 8. לנוכח האמור אין מנוס מדחיית התביעה. מצווים אנו לא להדר פני דל, ובמקרה זה אין מנוס, לנוכח הוראות הדין, למרבה הצער, לדחות התביעה. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. נכותדמי נסיעה