הוצאת מסמך מתיק בית משפט

הוגשה בקשה לצירוף המסמך והגשתו כראייה. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי אין אמת בטענה שהמבקש צירף את המפרט ובדרך כלשהי הוצא מהתיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת מסמך מתיק בית משפט: 1. בקשה זו עניינה בחינת החלטת בית משפט השלום. בשל חשיבות נימוקיי החלטה והבהירות בניסוחה, יוצגו קטעים ממנה.   "זוהי תביעה בגין ליקויי בניה והפרת חוזה אשר התובעים טוענים כי הנתבעת, חברת בניה, ביצעה כלפיהם כאשר קנו מחברה זו דירה.   המבקשים, התובעים, גילו, במהלך הבאת ראיותיהם, בשלב ההוכחות, שאין בפני בית המשפט המפרט להסכם המכר אשר הוא עצמו צורף לכתב התביעה, ואשר מוזכר בתצהיר העדות הראשית.   התובעים סבורים היו שמדובר בחלק בלתי נפרד מן ההסכם וכי המפרט הוא בגדר ראיה חיונית לתביעתם וביקשו, במהלך דיון ההוכחות להגישו, ולו בדיעבד.   כאשר ב"כ הנתבעת התנגד לצירוף המסמך בשלב כפי שנעשה, הוריתי, כי אם עומד ב"כ המבקשים על הגשת הראייה הנוספת, יגיש על כך בקשה כדין, וזו הבקשה שהוגשה ועומדת לדיון היום.   תמים דעים אני עם ב"כ המבקשים בכך שכללי הדיון והפרוצדורה אינם אלא מכשיר לשרת את המטרה של הגעה להכרעה נכונה וצודקת בתיק לגופו, וכי אם מתברר שראייה חשובה ומרכזית נשמטה ממערך הראיות של צד מסוים, ולו מחמת חוסר שימת לב, טעות, או אפילו רשלנות, ניתן וצריך לרפא את הפגם, גם אם לעיתים בכפוף לתשלום הוצאות.   זאת, כמובן אם אין זכות הצד השני נפגעת בצורה חמורה, מכך, וזה לא המקרה שלפניי, שכן אין מחלוקת שאותו מפרט נחתם בשעתו גם על ידי הנתבעת ובוודאי לא מדובר במסמך מפתיע.   ככל שהטענה היתה והינה שמדובר בשינוי חזית הדיון ויש צורך להביא ראיות חדשות ונוספות, גם לכך ניתן למצוא פיתרון, ואת הסרבול המתחייב והתמשכות ההליך ניתן לפתור על דרך פסיקת הוצאות.   אולם, בבקשה שהוגשה בחר המבקש לטעון בצורה נחרצת, הנתמכת בתצהיר, שלא מדובר בטעות או השמטה, אלא שהוא משוכנע ב"וודאות מוחלטת", שהמפרט צורף לתיק בית המשפט והוא מביע פליאה על כי מסמך חשוב זה נעדר כיום מן התיק. ... אין בידי לקבל את גרסת המבקש ואינני מאמין שהמפרט צורף אכן בשעתו לכתב טענותיו וכי יד עלומה דאגה להוציאו מתיק בית המשפט ומתיקו של ב"כ הנתבעת.   אין צורך להיות מומחה זיהוי פלילי כדי להבין שכתב התביעה ונספחיו, כפי שהוגשו לבית המשפט, והודקו יחדיו לא טופלו ולא נעשה בהם שינוי והוצאת מסמך כלשהן.   כאמור, לו בא המבקש בהגינות וביושר להכות על חטא ולומר שמדובר בטעות והיסח דעת, לא היה מקום לא להעתר לבקשה ודומני שגם התנגדות הצד השני, לא היתה כה נחרצת..."   2. דעתי אינה כדעתו של כב' השופט המלומד.   המבקש והמבקשת, היא אשתו, הגישו תביעה לפיצוי כספי בסך 162,000 ₪. המסמך החסר, לא רק שהוא חשוב, אלא הנו חלק בלתי נפרד מהסכם המכר. הוגשה בקשה לצירוף המסמך והגשתו כראייה. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי אין אמת בטענה שהמבקש צירף את המפרט ובדרך כלשהי הוצא מהתיק.   היש צדק בכך שבשל קביעה זו של בית המשפט תימנע מהמבקשת האפשרות להוכיח את תביעתו? עיקרון המידתיות עשוי להיות לעזר בנדון. האם ישנה פרופורציה בין התנהגות המבקש לתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש קמא?   מסכים אני עם בית משפט קמא שעל צד לדייק בהגישו בקשה זמנית. בקשה מעין זו דורשת תמיכה בתצהיר, אשר מאחוריו עומד מצהיר. הלה חייב לדייק ולמלא את חובתו להצהיר על האמת. הבירור העובדתי בבקשה הזמנית, הגם והוא בדרך כלל פחות משמעותי מהבירור העובדתי בתיק העיקרי, עדיין מהווה חלק חשוב במלאכת השיפוט.   ברם, אין אנו עוסקים בכללי ברזל. התוצאה אינה אוטמטית, אינה נגזרת מדחיית הגרסה העובדתית אלא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. בחוק אין קביעה לגבי מצהיר שאינו דובר אמת, או לגבי בעל הדין שאינו מדייק, שדין תביעתו אחד-להימחק. זוהי גישה עונשית. הכרעות שיפוטיות בנויות על מדיניות שיפוטית. השיקול של "חינוך הציבור" אינו שיקול זר. אך יש לזכור שעסקינן בתביעה אזרחית, בסכסוך בין שני צדדים, ויש להתמקד בעיקר. אין דין אחד לכל אי אמת או אי דיוק. יש לבחון את המחדל על פי הקשרו למחלוקת האמיתית בין הצדדים.   3. בענייננו, יש לשאול מה היא ההשלכה של הקביעה כי המבקש לא דיבר אמת בטוענו כי המפרט היה בתוך התיק כל הזמן והוצא משם. הרי, עולה מהחלטת בית משפט קמא, כי אם המבקש היה אומר שכחתי וטעיתי, בית משפט קמא היה נעתר לבקשתו. יתכן שהמבקש מאמין, מהבחינה הסובייקטיבית, בטענתו. ייתכן ובמקרה דנן קשה היה לו להודות בטעותו והוא נקט בגישה של הצד השני תמיד אשם. יש להצטער על כך. לא היה מוצדק מצדו לומר כי הוא בטוח "בוודאות מוחלטת". בצדק מלין ב"כ המשיבה כי יש בטענות המבקש מעין רמיזה והטלת אשמה או חשד עליו או על מרשו.   יצויין כי בהליך קמא, ב"כ המבקש טען "אף אם הלקוח שלי טועה במה שהוא סבור כנכון... ובלי קשר לכך..." יש להעתר לבקשה. היה על בית משפט קמא לשקול את העניין. הרי לא נקבע כי המבקש בעצמו נטל מסמך ללא רשות, אלא כי הוא האשים בקלות יתר והתנהגותו לוקה באי נכונות לקחת אחריות על מעשיו. בנסיבות אלה ובהתאם לקביעת בית משפט קמא כי המסמך הנו חיוני, ניתן היה להעתר לבקשה, גם ללא קבלת הגרסה העובדתית של המבקש. תוצאה זו נראית לי צודקת יותר מן התוצאה לפיה המבקש עלול להפסיד תביעתו רק בשל האמור בתצהירו בבקשה הזמנית.   יחד עם זאת, ובכדי שיינתן ביטוי לדבר ולא להשאיר את ההאשמות אשר הטיח המבקש בין השיטים כלפי הצד שכנגד תלויות ללא התייחסות מעשית אליהן, היה מקום להטיל הוצאות. תוצאה כזו תאזן את השיקולים עליהם הצביע בית משפט קמא עם השיקולים עליהם הצבעתי לעיל.   3. סוף דבר, החלטתי איפוא, לאחר עיון בתגובת הצדדים, לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. הנני מורה על הגשת המסמך הנדון כראייה בתיק העיקרי, כבקשת המבקש. התיק יוחזר אל בית משפט קמא להמשך דיון. כפי שבית משפט קמא ציין, אם כתוצאה מהחלטה זו, יגיש ב"כ המשיבה בקשות שונות דוגמת הרחבת חזית או מתן היתר להגיש חומר ראיות חדש, יש לדון בהם. בעניין ההוצאות, הנני מבטל את סכום ההוצאות בסך - 750 ₪ שהוטלו על המבקשים בהליך קמא. בשיקלול הוצאות הליך קמא והוצאות הליך דנן דעתי היא כי יש לחייב את המבקשים בתשלום הוצאות למשיבה בסך - 6,000 ₪ להיום. הוצאת מסמכיםמסמכים