המרצת פתיחה להסרת עיקולים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המרצת פתיחה להסרת עיקולים:    1. במסגרת המרצת הפתיחה שבפניי, מבקשים דיירי חלקות 9,18,47, מגרש מס' 5 גוש 30230, לפי תוכנית מפורטת 3450 א+ב שברח' פנחס קהתי בגבעת שאול (להלן: הבניין והמבקשים), ליתן פסק-דין הצהרתי ולפיו העיקולים שהוטלו לטובת המשיבים 5-1 בהליך זה (להלן: המשיבים), בת.א. 8372/99 בבית-משפט השלום בירושלים ובתיק הוצאה לפועל 03-08155-00-0 (להלן: "העיקול") - בטלים, ויש לבטל רישומם.   העובדות הצריכות לעניין 2. המבקשים רכשו את כל הדירות שבבניין מאת המשיב הפורמלי מספר 7, חברת א.מ. תורג'מן בע"מ (להלן: "תורג'מן"), בתקופה שבין 16/12/96 ועד 16/4/99. גם הדיווח לרשויות המס שבח נעשה כולו לפני אפריל 1999, אך רישום הזכויות בדירות טרם הועבר משמו של תורג'מן על שם המבקשים.   ב- 31/5/99 הוטל על הבניין עיקול, כעיקול זמני, בתביעה שנוהלה על-ידי המשיבים 1-5 כנגד תורג'מן בגין חוב שאינו קשור לבנין או למבקשים (ת"א 8372/99 בבית-משפט השלום בירושלים). בקשה לביטול העיקול הזמני נדחתה וערעור שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא, והעיקול אושר לאחר שניתן פסק-דין בת"א (י-ם) 8372/99 .   בבוא המבקשים להתקשר עם מנהל מקרקעי ישראל, המחזיקה בקרקע, בחוזי חכירה, התבשרו כי בשל העיקול לא ניתן להעביר את הזכויות על שמם.   המבקשים פנו לבית המשפט בהמרצה פתיחה זו, בבקשה להצהיר כי העיקולים על הבניין בטלים וכי ניתן להעביר את הזכויות בדירות על שמם.   במסגרת הליך זה ביקשו המבקשים להמיר העיקולים בערבות בנקאית (בש"א 5054/01) לשם סיום הרישום וכדי שלא יוטלו עיקולים נוספים על הבניין. בקשה זו התקבלה על ידי בית-משפט זה (כב' השופטת מ. מזרחי). לכן הבקשה דנן עוסקת למעשה בהשבת הערבות הבנקאית כדי שלא תשמש לפירעון חובותיו של תורג'מן. טענות המבקשים 3. המבקשים טוענים כי בעת שהוטל העיקול על זכויותיו של תורג'מן בבניין כבר לא הייתה בידי תורג'מן כל זכות בבניין שניתן להטיל עליה עיקול. כמו כן טוענים המבקשים, כי על-פי ההלכה שנקבעה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, (פ"ד נג (4) 199 להלן: הלכת אהרונוב), גוברת זכותם של הרוכשים על זכותו של הנושה.   טענות המשיבים 4. טענותיהם של המשיבים הן, בעיקרן, טענות דיוניות לדחייה על הסף; אדון בטענותיהן כסדרן:   א. ראשית טוענים המשיבים כי המבקשים נגועים בחוסר תום לב כיוון שהמשיכו לשלם את תמורת הדירות לתורג'מן חרף הטלת העיקול על זכויות החברה בנכס. טענה זו לא הוכחה בפני, שכן בהתאם לטענת בא-כוח המשיבים, לא הובאה בפני כל ראיה באשר למועד תשלומי התמורה. נטל ההוכחה טענה רובץ על כתפי הטוענים אותה, קרי: המשיבים, ומשלא הוכחה יש לדחותה. פירוט התשלומים בחוזה המכר, עליו מסתמכים המשיבים, קשור למועד האכלוס, אשר גם הוא לא הוכח בפני וממילא אינו מהווה ראיה מספקת להוכחת חוסר תום לב מצד המבקשים.   ב. טענתם השניה של המשיבים היא, כי המבקשים נהגו בשיהוי שלא כדין מאחר והשהו שלא כדין את תביעתם עד לאחר שילמו לתורג'מן, שעה שידעו, במישרין ובאמצעות באי כוחם כי המשיבים סומכים על יכולתם להיפרע את המגיע להם מהעיקול לאור עובדת אישור העיקול כדין על ידי מנהל מקרקעי ישראל. גם טענה זו לא הוכחה. בא-כוח המשיבים פרש בפני רשת מסועפת ומורכבת המתארת את קשריהם של באי כוחם של המבקשים עם תורג'מן, המעידה, לכאורה, כי באי כוחם של המבקשים ייצגו את תורג'מן ועל כן ידעו אודות העיקול וההליכים השונים שננקטו בגינו. לא שוכנעתי כי באי כוחם של המבקשים אכן ייצגו את תורג'מן בתקופה הרלוונטית או כי ידעו אודות העיקול וההליכים שנגעו לו, או כי השהו את תביעת המבקשים כדי שלא לפגוע באינטרסים של תורג'מן. את מכתבו של עו"ד מקובסקי למינהל, עליו סומך בא-כוח המשיבים את טענותיו, יש לראות כחלק מייצוג שני הצדדים במסגרת העברת הזכויות בדירות הבניין, ואין בו כדי להוכיח כי באי כוח המבקשים ייצגו באופן גורף את תורג'מן בתקופה הרלוונטית, או היו מודעים להליכי העיקול שנקטו המשיבים כנגד תורג'מן. אשר-על-כן, איני מקבלת את הטענה כי המבקשים הפרו את צו העיקול ונהגו בחוסר תום לב.   ג. טענתו השלישית של בא-כוח המשיבים היא, כי העיקול אושר בפסק-דין סופי שנתן בית-משפט השלום (כב' הש' י.צבן) ועל כן מהווה מעשה בית דין הכובל את הקשור בו הן במישרין והן על ידי באי כוחו. טענתו הרביעית היא כי המבקשים מושתקים גם מכוח כללי המניעות וההשתק. אדון בטענות אלו בצוותא.   כידוע, הכלל הוא כי פסק-דין גברא פועל כמעשה בית-דין, לטובת מי שהיה צד להליך או מי שעומד ביחסי קרבה משפטית עם אותו צד, או נגדם, ואין כוחו יפה כמעשה בית דין כלפי צד שלישי או מי שהיה זר להליך. הרציונל העומד בבסיסו של עיקרון מעשה בית דין בא לידי ביטוי בביטוי "היה לו יומו בבית המשפט". ולכן השאלה אותה יש לשאול היא האם היה למבקשים יומם בבית המשפט. על שאלה זו יש להשיב בשלילה. גם לו הוכיח ב"כ המשיבים את הרשת העובדתית הסבוכה סביב ייצוגם של המבקשים ותורג'מן, לא די היה בעובדה כי תורג'מן והמבקשים יוצגו על-ידי אותו משרד עורכי דין, כדי להוכיח כי המבקשים ידעו על ההליך שהתנהל בבית-משפט השלום או שלטו בו (ראו נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי,(רמות, תשנ"א) פרק תשיעי ובמיוחד עמ' 367-379; 469-477;491-504). לא-זו-אף-זו, בא-כוח המשיבים, לא זו בלבד שנמנע מלצרף את המבקשים להליכים אלא אף טען בדיון בפני כב' השופט צבן כי טענות המערערת (תורג'מן) הנוגעות לנזקים שנגרמים לצדדים שלישיים עקב העיקולים לא הוכחו ואינן רלוונטיות להליך, ואכן כב' השופט צבן בדומה לכב' הרשמת נמרודי נמנעו מלדון בזכויות הצדדים השלישיים, קרי, המבקשים כאן. יתרה מזאת, מהות הבקשה שהוגשה לבית-משפט השלום אינה דומה למהותו של הליך זה שכן שם התבקש ביטול העיקול כולו, שכלל נכסים רבים של תורג'מן ואילו כאן הבקשה כוללת רק את בנין המבקשים ואינה עוסקת בנסיבות חיובו של תורג'מן כלל. מכאן שאף לו ידעו על ההליכים בבית-משפט השלום, לא הייתה למבקשים כל חובה להצטרף אליו. לאור האמור לעיל יש להסיק כי לא היה למבקשים יומם בבית המשפט ועניינם לא יוצג על ידם או על ידי מי מהצדדים בהליכים שבבית-משפט השלום.   ד. טענתו החמישית של בא-כוח המשיבים היא כי נסיבות העניין מצביעות על שיתוף פעולה בין תורג'מן לבין המבקשים לשם הברחת רכוש נדחתה על- ידי כב' השופטת מזרחי בבש"א 5054/01 ולא מצאתי ראיות חדשות המבססות את טענה זו.   דיון 5. משדחיתי את הטענות הדיוניות השונות שנטענו על ידי בא-כוח המשיבים יש לעסוק בשאלה המרכזית והיא, האם זכותם בבניין של המבקשים כקונים גוברת על זכותם של המשיבים כנושים.   הלכת ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב (פ"ד נג(4) 199) משמשת נקודת מוצא לבחינת שאלה זו. באותו עניין נקבע כי כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין לקונה וזכות הקונה טרם נרשמה, משתכללת אצל הקונה זכות "מעין קניינית" או "קניין שביושר" שבכוחה לפעול גם כלפי צדדים שלישיים, באופן שנשלל מנושה של המוכר הכוח לממש את זכותו כלפי המוכר באמצעות הנכס הנמכר. זאת כיוון שאין לעיקול תוקף קנייני והוא מוטל על הנכס במצבו בעת הטלת העיקול וכפוף על כן לזכות המעין קניינית שנוצרה לקונה.   על-פי הלכה זו, אין נפקות לשאלה מהי הזכות החוזית עמה מתמודד המעקל כיוון שגם כאשר מדובר בזכות אובליגטורית לכאורה, בה טרם התגבשה עסקה ריאלית, בין במקרקעין,בין במיטלטלין ובין בזכויות, גוברת הזכות החוזית על הזכות של הנושה שהטיל עיקול על הנכס נשוא ההתחייבות החוזית(ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב פ"ד נג(4) 199, 240-241 וראו גם ה"פ 4187/97 (ב"ש) נעים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזי, לב (4)983).   על הלכת אהרונוב חזרו פסקי דין רבים ובכולם ניכרה הנטייה שלא לצמצם הלכה זו, אלא בנסיבות מיוחדות (ראו ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730; ע"א 2010/94 גלבוע נ' בינוי ופיתוח א"י (רמת קדרון) בע"מ, דינים עליון נח 371; ע"א 6688/99 עמיר חברה להספק של התאחדות האיכרים בע"מ נ' הס, דינים עליון נז 87; ת"א 673/95 (ת"א) הס נ' עמיר חברה להספק של התאחדות האיכרים בע"מ דינים מחוזי לב(4), 949).   אין חולק כי הרכישה קדמה לעיקול ועל כן גוברת זכותם של הקונים - המבקשים על זכותם של המעקלים - המשיבים. לא מצאתי כל עדות לחוסר תום לב מצד המבקשים ועל כן איני רואה מקום לסייג את הלכת אהרונוב במקרה זה.   לעניין ההסדר שבחוק מכר (דירות (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) תשל"ה - 1974, פסקה כב' השופטת מזרחי( פסקה 9 להחלטה בבש"א 5054/01) כי דין טענה זו להידחות, נימוקי כבוד השופטת מקובלים עלי ועל כן, לא מצאתי לנכון לדון בטענה זו שנית.   6. מהאמור לעיל עולה כי יש לקבל את הבקשה ולהצהיר כי העיקולים המוטלים על הבנין בטלים וכי יש להשיב למבקשים את הערבות הבנקאית שנתנו המבקשים על-פי בש"א 5054/01.   7. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ומע"מ.  המרצת פתיחהעיקול