קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם אי תחרות עם מתווך: 1. זוהי תביעה לתשלום סך של 189,087 ₪, צמודים ונושאי ריבית מיום הגשת התביעה (29.01.97). 2. התובע היה אחד מבעלי הזכיון לניהול סוכנות תיווך של חברת אנגלו-סכסון. ביום 14.11.96, נערך הסכם בין התובע לבין הנתבעים, ובו התחייב התובע כדלקמן: א. להודיע לאנגלו-סכסון על הסכמתו שיחתם הסכם זכיון בין הנתבעים לבין אנגלו-סכסון. ב. התובע התחייב שלא להתחרות במשך שנתיים, עם סוכנות בעסקי תיווך באיזור הזכיון. ג. התובע התחייב לשאת באחריות ובחבות בעניין כל חוב, הנובע מהתקופה בה פעל כאחד מבעלי הזכיון. ד. התובע התחייב להעביר לנתבעים כל מסמך ומידע הנוגע לעסקי הסוכנות, ולשמור על סודיות מלאה של תוכן ההסכם. 3. בתמורה, התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 90,000 דולר, בתוספת מע"מ, כשווים בשקלים חדשים בתשלומים כפי שסוכמו ע"י הצדדים באותו הסכם. הנתבעים שילמו בגין התחייבותם הנ"ל, 162,000 ₪ בלבד, וסכום התביעה מהווה את היתרה לתשלום. 4. לטענת הנתבעים, בוטל ההסכם בשל כמה סיבות: א. ההסכם שנעשה בין הנתבעים לבין אנגלו-סכסון, אינו תואם את ההסכם שהיה לתובע עם אנגלו-סכסון, והסכם זה לא נעשה מיד עם חתימת ההסכם בין הצדדים. ב. התובע הטעה את הנתבעים והציג בפניהם מצגי שווא ורימה אותם, באשר למעמדו בסוכנות ובאשר למצבה הפיננסי של הסוכנות והפוטנציאל העסקי שלה. בנוסף טוענים הנתבעים, שהתובע ניהל מו"מ שלא בתום לב ולא גילה לנתבעים את מצב כח האדם בסוכנות ויחסי העבודה הרעועים בין הסוכנים והעובדים הבכירים שלה. 5. ראשית יש לומר, שבהסכם אשר נעשה בין הצדדים ביום 14.11.96, אין כל התנייה לפיה, ההסכם שבין הנתבעים לאנגלו-סכסון, צריך להיות זהה להסכם שבין התובע לאנגלו-סכסון. כל שנאמר במבוא להסכם הוא, שהנתבעים יכנסו לנעליו של התובע כך שהסוכנות תופעל על-ידם. כלומר, הצדדים הבהירו כוונתם שמשמעות הדיבור "תיכנס לנעליו" פירושו שהסוכנות תופעל ע"י הנתבעים. אין כאן כל התייחסות לתוכן ההסכם שבין התובע לבין אנגלו-סכסון. מעבר לכך, הנתבעים לא הגישו ולא הציגו לבית המשפט את ההסכם בינם לבין אנגלו-סכסון, כך שנבצר ממני לערוך השוואה בין שני ההסכמים, ולהגיע למסקנות הנטענות ע"י הנתבעים. באשר לטענה שההסכם בין הנתבעים לאנגלו-סכסון, לא נעשה באותו מעמד שבו נעשה ההסכם בין הנתבעים לתובע, יש לציין כי לא מצאתי בהסכם כל התנייה לפיה, צריך שתהיה סמיכות זמנים שכזו. מעבר לכך, בסעיף 2 להסכם נאמר, שההסכם בין הנתבעים לבין אנגלו-סכסון, צריך להחתם "בהקדם האפשרי". סיכומו של דבר, שהטענה הראשונה בדבר תוכן ההסכם בין הנתבעים לאנגלו-סכסון ומועד חתימתו - נדחית בזה. 6. באשר לטענה השנייה, שעניינה הפרות והטעיות שהטעה כביכול התובע את הנתבעים, יש לציין, כי בסיכומי הנתבעים לא פורטו הדברים כלל, והעניין נזכר באופן כללי בסעיף 16 לסיכומים. עניין יחסי העבודה בסוכנות, נזכר גם הוא באופן כללי בסעיף 27 לאותם סיכומים. משבחר ב"כ הנתבעים שלא לפרט טענות אלה, כנראה סבר שבית המשפט יעשה מלאכתו במקומו. הנתבע עצמו בעדותו (בעמ' 32 לפרוטוקול), מפרט את כל ההפרות שהפר התובע את ההסכם, ובשורה 31 לאותו עמוד הוא מציין: "לאחר שאני מעיין בהסכם, אני מאשר שאלו כל ההפרות". אין בין הפרות אלה לבין הנטען ע"י הנתבעים באשר להטעיות ומעשי תרמית, ולא כלום. טוען הנתבע 2 בעדותו שהתובע התחרה בו, לא שילם משכורות לעובדים עבור תקופה שהיה צריך לשלם, גבה עמלות יתר מקבלנים ובכך מנע הכנסה מהנתבעים, לא העביר את מחצית הציוד לנתבעים, לא מסר מידע בצורה מסודרת ולא קיים חפיפה, לא שמר על סודיות ההסכם, לא רצה לקבל שבעה צ'יקים כאמור בהסכם, נתן חשבונית שאינה שלו ועוד כהנה וכהנה טענות. המכנה המשותף לכל הטענות הללו, שהן לא הוכחו כלל כאשר הנתבעים יכולים היו להוכיחן על נקלה אם היו אמת. ניתן היה להזמין עובדים של הסוכנות למתן עדות אשר תתמוך בגירסת הנתבעים, וניתן היה להביא ראיות כתובות לעניין זה. כאמור, הדבר לא נעשה. בפועל, הוכח ההפך. מעידה הגב' קונס כי היא ערכה חפיפה עם הנתבע ומסרה לו את כל המידע הנדרש עפ"י ההסכם. ראה לעניין זה עדותה של הגב' קונס החל משורה האחרונה לעמ' 23 לפרוטוקול ובהמשך, בעמ' 24 שם היא מפרטת את כל המידע שמסרה לנתבעים טרם כריתת ההסכם. אפילו היו מצליחים הנתבעים להוכיח את טענותיהם אלה, הרי שאין בכך כדי להביא לביטול ההסכם, מאחר ומדובר בהפרות, אשר אם היו, הן אינן יורדות לשורשו של עניין ואינן מקימות את זכות הביטול. לטענת הנתבעים, הם ביטלו את ההסכם מיד בסמוך לכריתתו. אולם, הם לא נהגו כדרך שצריך לנהוג מי שמבטל הסכם. כלומר, לא ביצעו השבה כמצוותו של חוק החוזים (חלק כללי) ותחת זו אף קיימו חלק מן ההסכם כאשר שילמו לתובע 162,000 ₪. מעבר לכך, הנתבעים המשיכו בניהול הסוכנות, ובעשותם את כל אלה, גילו את כוונתם האמיתית לקיים את ההסכם. נראה לי כי התנגדותם של הנתבעים לשלם את הסכום שהתחייבו לו בהסכם, נובעת ממצוקה כלכלית ואין לה כל בסיס אחר. התובע קיים את חלקו בהסכם, הודיע לאנגלו-סכסון על ויתורו על הזכיון וזאת כאשר לא הוכח שהזכיון בוטל עד ליום כריתת ההסכם בין התובע לנתבעים, העביר לנתבעים את כל המידע הנחוץ לניהול הסוכנות כאמור בעדותה של הגב' קונס כפי שציינתי לעיל. כמו-כן, לא הוכח שהתובע התחרה בנתבעים ולכן המסקנה היא, שהתובע קיים את כל חיוביו עפ"י ההסכם. בסיכומיו מעלה ב"כ הנתבעים טענות מטענות שונות, שחלקן מופיעות לראשונה בסיכומים אלה. הוא טוען, שההסכם שנעשה בין הצדדים היה חוזה על תנאי והתנאי הוא, שיעשה הסכם בין אנגלו-סכסון לנתבעים,כך שיהיה זהה להסכם שבין אנגלו-סכסון לתובע. תנאי כזה אינו מופיע בהסכם שבין התובע לנתבעים, ובפועל, נעשה הסכם בין אנגלו-סכסון לנתבעים אשר לא הוכח לי לגביו אם הוא שונה ובמה הוא שונה מההסכם שבין אנגלו-סכסון לתובע. 6. כאשר ב"כ הנתבעים אינו מפרט את ההפרות שהפר התובע את ההסכם ומסתפק בהערה כללית בסעיף 16 לסיכומים, אני רואה טענות אלה כטענות שנזנחו ולמעלה מן הצורך אני מפנה לאמור לעיל, כאשר דחיתי טענות אלה. 7. סוף דבר, שאני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 189,087 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.01.97, ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 18,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזהתיווךסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות