העונש על אלימות כלפי בת זוג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על אלימות כלפי בת זוג: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.11.2011 בתפ"ח 1112-09 (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות רבות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ועבירה של כליאת שווא. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היו המערער והמתלוננת בני זוג במשך כשש וחצי שנים. במהלך תקופה זו נהג המערער לתקוף את המתלוננת בכך שהיה דוחף אותה, תופס אותה בחוזקה, חונק אותה, בועט בה ומכה אותה בפניה. כך, במקרה הראשון המתואר בכתב האישום, שהתרחש בחודש אפריל 2009, סירב המערער לבקשת המתלוננת לצאת מביתו, נעל את הדלת, תפסה בכוח וחנק אותה. רק בבוקר למחרת יצאה המתלוננת מהבית. במקרה אחר, בשנת 2005, ביקשה המתלוננת לעזוב את דירתם המשותפת ולחזור לגור בביתה, המערער מנע ממנה לצאת, דחף אותה ובעט בה לאחר שנפלה. לאחר מכן, נעל המערער את דלת הדירה ויצא כשהמפתח ברשותו. בשני אירועים אחרים בשנת 2009, תפס המערער את המתלוננת בחדר המדרגות, כשביקשה ללכת לביתה, חנק אותה וגרר אותה בחזרה לביתו. בחג הפסח בשנת 2009, התקשר המערער אל המתלוננת בחצות ודרש ממנה להגיע לביתו, לאחר מכן תפס אותה בשערותיה, משך אותה למיטה, נתן לה אגרופים בפניה, חנק אותה והורה לה לישון בביתו. בחודש מאי 2009 הורה המערער למתלוננת שתשתוק ולאחר שלא עשתה כן, דקר אותה בגבה באמצעות מפתח שהחזיק בידו. באותו חודש, הכה המערער את המתלוננת וצבט אותה בידה עד שנגרם לה סימן כחול. ביום 17.1.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון וביום 3.11.2011 הטיל עליו עונש של 27 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פיצוי למתלוננת בסך של 30,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לתסקירי שירות המבחן, מהעם עולה כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית לגברים שנהגו באלימות בבנות זוגן, כי הוא לקח חלק פעיל במפגשים והביע רצון להמשיך בטיפול. כן ציין בית המשפט כי שירות המבחן המליץ על עונש שבו יוכל המערער להמשיך את ההליך הטיפולי בו החל, עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות בצירוף צו פיקוח למשך שנה. בנוסף, התייחס בית המשפט לכך שבתסקיר צוין כי עונש של מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה במצבו של המערער. בית המשפט התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע המערער, לכך שנקט באלימות כלפי המתלוננת במשך תקופה ממושכת וכפה עליה להישאר בביתו. בית המשפט ייחס חומרה מיוחדת לכך שמדובר במעשים רבים ולא במעידה חד פעמית. כמו כן, קבע בית המשפט כי מכתב האישום עולה כי לא מדובר רק באלימות פיזית אלא גם בהתייחסות אל המתלוננת באופן משפיל ומבזה.  בית המשפט התייחס גם למדיניות הענישה המרתיעה כאשר מדובר בעבירות אלימות בתוך המשפחה. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי יש צורך בעונש ממשי ומרתיע שיבהיר למערער את חומרת מעשיו. מבחינת שיקולים לקולה התייחס בית המשפט לתיקון כתב האישום, להודאתו של המערער במיוחס לו, לכך שהביע חרטה וביקש סליחה מהמתלוננת, לנסיבותיו האישיות, לכך שהחל בהליך טיפולי וכן לכך ששהה תקופה לא קצרה במעצר ובתנאים מגבילים. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו טוען המערער נגד חומרת העונש שהוטל עליו. לטענתו, המשיבה לא ביקשה מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר ממושך במסגרת הסדר הטיעון, אלא רק ביקשה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לכך שמכתב האישום המתוקן הורדו סעיפי אישום חמורים הכוללים מספר רב של עבירות מעשה סדום וכן לכך שכתב האישום המתוקן מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום. עוד טוען המערער, בין היתר, כי בית המשפט לא נתן משקל לכך שאין לו עבר פלילי למעט בעבירה אחת שאינה מן העניין. בנוסף, טוען המערער כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, לכך שהוא משתתף בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, לאמור בתסקיר שירות המבחן בהתייחס לאותו הליך, ולכך שהוא נמצא בזוגיות חדשה. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה על פני שיקול השיקום והטיפול. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בטיעוניה, מדגישה המשיבה את חומרת העבירות שביצע המערער ואת השפעתם הקשה על המתלוננת. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל לשיקולים לקולה בגזר דינו. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בשורה ארוכה של עבירות אלימות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה ושכללו גם התעללות נפשית והתנהלות שמטרתה להטיל אימה על המתלוננת. יפים לעניינו, בשינויים המחויבים, הדברים שנקבעו בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2007) לעניין הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".   לנוכח זאת, לא מצאנו מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה יש מקום ליישם במקרה זה מדינות ענישה מחמירה זאת. בצד זאת, יש לזכור כי הענישה היא תמיד אינדיבידואלית ויש לתת את הדעת לנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם ולנסיבות המקרה. כך עשה בית המשפט המחוזי בענייננו, כאשר לקח בחשבון במסגרת גזר הדין את השיקולים לקולה וביניהם את העובדה שהמערער הודה והשתלב בהליך טיפולי.  בעניין זה נוסיף כי אכן יש לברך על כך שהמערער בחר להפנים את הפסול שבהתנהגותו ולהשתלב בהליך טיפולי, אין בעובדה זו כדי לאיין את חומרת מעשיו ואין בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל עליו. אנו מקווים כי הוא ימשיך בדרך בה החל ויתמיד בהליך השיקומי אף בתוך כתלי בית הסוהר.   סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה ואנו דוחים אפוא את הערעור. אלימות