התובע לא המשיך בעבודתו אצל הנתבעת לאחר תום שירות המילואים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת עבודה לאחר מילואים: 1. לפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה למשך 3 חודשים בשל אי שיבוץ בעבודה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר פקדון, החזר ניכויים בגין קרן רווחה, הפרשים לביטוח פנסיוני, וניכוי בסך של 68 ₪ במשך 14 חודש. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. התובע עבד אצל הנתבעת מחודש 3/02, כעולה מתלושי השכר. ב. בחודש 8/03 שירת התובע במילואים במשך 19 יום (רשימת תשלומי מילואים בתיק המוצגים). ג. התובע לא המשיך בעבודתו אצל הנתבעת לאחר תום שירות המילואים הנ"ל. 3. האם התובע פוטר? בראשית דברנו נציין כי התובע התקשה מאד להציג את גרסתו, ולא עלה בידו ליתן פרטים מדוייקים הנוגעים לתביעתו. עם זאת המסכת העובדתית העומדת בבסיס תביעה זו עולה הן מן המסמכים שהגיש התובע והן מעדויות הנתבעת. התובע טוען כי הנתבעת לא שיבצה אותו בעבודה לאחר שובו משירות המילואים. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו מבלי לתת הודעה מוקדמת. ואולם מעדותו של עד הנתבעת מר ניר בר מצטיירת תמונה שונה. כך אמר מר בר בעדותו לפנינו: "ת. התובע יצא למילואים ואחרי חודש שהוא יצא למילואים הוא לא חזר אלינו, ניסיתי להתקשר אליו לטלפון ולבית וביקשתי שהוא יתקשר אלי שהוא יחזור מהמילואים, והוא לא חזר, ומילאנו מכסות באותה תקופה, זו תקופת קיץ והסטודנטים רוצים לעבוד, ובאותו שבוע שהוא חזר וביקש לעבוד אמרתי שאין לי מקום, הוא יצר איתי קשר ביום ראשון וביקש לעבוד באותו שבוע. בית הדין - התובע חזר ביום ראשון, התקשר וביקש סידור עבודה, שאלתי אותו אם הוא התקשר ביום חמישי וביקש אישור שיבוץ, הוא אמר שלא, שהוא שכח, אמרתי לו שיתקשר ביום חמישי ויגיש שיבוץ עבודה לשבוע שלאחר מכן, והוא אמר שלא, שהוא רוצה עבודה והתחיל לצעוק, אמרתי לו שאני אכניס אותו השבוע איפה שיהיה חורים, והוא אמר שלא. מאז לא שמעתי מהתובע, הוא הופנה למשרד למנהל שישבץ אותו וידאג לו לעבודה חלופית לאותו שבוע, והוא לא הגיע גם למשרד, פשוט נעלם" (ע' 5 ש' 16-6). גרסת הנתבעת, כעולה מדברי העד, אינה אחידה. תחילה אמר העד כי התובע לא חזר אליו לאחר ששב ממילואים, ולאחר מכן אישר כי התובע התקשר כאשר חזר. כמו כן לא הובאה בפנינו ראיה כי התובע לא פנה אל המנהל כדי לקבל שיבוץ. לא הובהר על מה נסמכים דברי העד בעניין זה. התובע הדגיש בעדותו כי נאמר לו ש"אין עבודה" (ע' 1 ש' 14), וכי העד אמר לו "שאין שיבוצים" (ע' 6 ש' 11), ומקובלים עלינו דבריו אלה. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת אכן לא שיבצה את התובע לעבודה עם שובו מן המילואים כנטען. סעיף 41 א(א1) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949 אוסר על המעביד לפטר עובד בשל שירות מילואים, וסעיף 41 (ב) קובע כי: ”לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה;...” איסור זה מטיל על הנתבעת חובה לשבץ את העובד לעבודה עם שובו משירות מילואים. משכך, היה על הנתבעת להודיע לתובע מתי, היינו באילו ימים ובאילו משמרות שובץ לעבודה, לאחר שחזר משירות המילואים. העובדה שהתעורר ויכוח בין מר בר לבין התובע בעניין שיבוצו, אינה פוטרת את הנתבעת מן החובה הנ"ל, ולא הובא לידיעתנו כי הנתבעת הודיעה לתובע שעליו להתייצב בעבודה במועד מסוים, והוא לא עשה כן. היה על הנתבעת ליזום את העסקתו של התובע, כפי שעשתה לפני צאתו למילואים. אי שיבוץ התובע לעבודה כמוהו כפיטורים. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים . חישוב פיצויי הפיטורים נעשה על פי ממוצע שכרו של התובע במשך כל תקופת עבודתו, כעולה מתלושי השכר. על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 7,560 ₪ (עפ"י משכורת ממוצעת בסך של 5,040 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/03. 4. יש לדחות את תביעת התובע לתשלום שכר עבור שלושה חודשים. לא ברור על מה מבוססת התביעה הנ"ל, מה גם שהתובע החל לעבוד כבר ביום 1.9.03 (ע' 3 ש' 1). הנתבעת לא התייחסה בכתב ההגנה לתביעה להחזר פקדון, משכך יוחזר הפקדון לתובע בסך של 150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/03. 5. הפרשות למבטחים הנתבעת אינה מכחישה את חובתה להפריש עבור התובע הפרשות למבטחים, ומאשרת כי החלה להפריש הפרשות לקרן פנסיה רק לקראת סוף תקופת העסקתו (ע' 7 ש' 3-7). עם זאת לטענתה לא נתן התובע פרטים נוספים ומלאים בעניין זה, ולא הוכיח נזק שנגרם לו (סעיפים 6-7 לכתב ההגנה). יש לדחות טענות אלה מכל וכל. העובדה שהתובע לא היה מודע לזכויותיו , וכי לא עלה בידו להוכיח את נזקו בגין אי ביצוע ההפרשות, אינה פוטרת את הנתבעת מחובתה לשלם לתובע את כל זכויותיו. הנתבעת הפרישה עבור התובע הפרשות למבטחים בסך של 786.5 ₪ בלבד. עבור כל חודשי עבודתו היה על הנתבעת להפריש עבור התובע סך של 3,342.71 ₪. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך 2,556.18 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/03. 6. פדיון חופשה והבראה כאמור לעיל, שכרו החודשי הממוצע של התובע היה 5,040 ₪. התובע זכאי לפדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתו בסך של 3,425.5 ₪. מתלושי השכר עולה כי שולם לתובע סך של 1,920 ₪. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך של 1,505 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/03. התובע זכאי לדמי הבראה עבור 7.5 ימים (5 ימים בשנה הראשונה ו- 2.2 ימים עבור 5 החודשים הנוספים), בסך של 2,270 ₪. שולם לו סך של 1,425 ₪. על כן על הנתבעת לשלם לו את ההפרש בסך של 845 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/03. 7. החזר ניכויים התובע טוען כי על הנתבעת להחזיר לו את הניכויים שנכתה עבורו לקרן רווחה שכן לא הסכים לכך, וכן סכומים שנוכו משכרו בשל מתן כרטיס חופשי חודשי. בעניין זה יש לקבל את טענות הנתבעת. מעדותו של התובע עולה כי ניתנה לו האפשרות לבחור בין כרטיסיה לבין כרטיס חופשי חודשי (ע' 3 ש' 9-11). משבחר באפשרות האחרונה, נוכו משכרו ההפרשים בין הכרטיס הנ"ל לבין הנסיעות שביצע בפועל. התובע גם לא הודיע לנתבעת כי אינו רוצה להיות חבר בקרן הרווחה (ע' 4 ש' 1-4). 8. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 3,5 ו- 6 לעיל. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום צבאמילואיםהפסקת עבודה