הקלה בעונש על דקירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש על דקירה / עונש לקטין על דקירה: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (השופט כרמל) בת"פ 20617-06-10 מיום 26.09.11. על המערער הושתו 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מסוג פשע. עניינה של הפרשה קטטה בין קטינים שבמהלכה דקר המערער את המתלונן. רקע והליכים ב. המערער (יליד 2.1.96; בן 14 וחמישה חודשים בעת ביצוע העבירה) הודה בכתב אישום מתוקן והורשע (ביום 17.2.11) בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין שלא כדין. כתב האישום מייחס למערער דקירתו של המתלונן במהלך קטטה. כמתואר, המתיחות בין השניים החלה בשנת 2008; ביום 5.6.10 נפגשו השניים בשכונת ג'בל מוכבר והתפתחה תגרה עד אשר הפרידו עוברי אורח בין הנצים. המערער חזר לביתו ושב כשהוא מלווה בסכין ואיתו אחיו שהביא עמו מקל. המתלונן הצטייד במקל אף הוא כשהוא מלווה באחר. שוב התפתחה קטטה שבמהלכה דקר המערער את המתלונן בידו השמאלית ובמותנו השמאלית. המערער נמלט מן המקום; המתלונן אושפז לארבעה ימים ונזקק לתפרים. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ג. בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן לנוער בו צוין, כי המערער נטול עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית, וכי התחרט על מעשיו ומבין את חומרתם. השירות התרשם, כי המערער אימפולסיבי, חסר שיקול דעת, ובעל סף גירוי נמוך אך אינו בעל דפוסי חשיבה אלימים; נוכח התרשמותו החיובית מן המערער והוריו האחראיים המליץ השירות (בתסקיר משלים מיום 4.9.11) להימנע מהרשעה, להעמיד את המערער בצו פיקוח, לחייבו בביצוע שירות לתועלת הציבור, ולהחתימו על התחייבות בדבר התנהגותו לעתיד. ד. בית המשפט ציין לקולה את גילו הצעיר של המערער, הודייתו והחרטה שהביע, ולחומרה את חומרת המעשה שכללה תכנון מוקדם. הוטעם, כי יש להעביר מסר בלתי סלחני לתופעות בכגון דא, וכי שירות המבחן התייחס לשיקומו של המערער, אך על בית המשפט להביא בחשבון גם את אינטרס הציבור. לפיכך הושתו העונשים כמצוין מעלה. הערעור ה. בערעור נטען כי לא נשקלו שיקולי שיקום ובית המשפט קמא נהג במערער כבגיר; כי גם על פי התסקיר אין סכנה להישנות המעשים, מה גם שהושגה סולחה בין המשפחות; כי המערער היה נתון במעצר בית תקופה ארוכה; וכי האופק השיקומי חיובי. תסקיר העדכני ה. ביום 16.4.12 הוגש תסקיר עדכני לבית משפט זה. הוריו של המערער מסרו לשירות, כי בנם מתרכז בלימודיו (עלה מגליון הציונים כי הוא ראשון בכיתתו), בגינם זכה לתעודת הערכה מטעם בית הספר, וכי אינו נוהג באלימות. משיחה עם מנהל בית הספר בו לומד המערער עלה, כי מדובר בתלמיד טוב ובעל מעמד חברתי חיובי בבית הספר. השירות התרשם לטובה מהוריו של המערער, בציינו את התנהגותם השקולה והאחראית; צוין חששם משליחתו של המערער למאסר, שעלול לקטוע את הישגיו הלימודיים ולחשוף אותו לגורמים שליליים. נמסר לשירות, כי בין המשפחות נערכה - כאמור - סולחה וכעת לא צפויים גילויי אלימות. המערער הודה בביצוע העבירה אף שהשירות התרשם, כי התקשה להתחבר לפגיעה בקרבן. כגורמי סיכון צוינו חומרת העבירה וגילו הצעיר של המערער בעת ביצועה, הרקע של תחושת פגיעה בכבודו, והקושי בגילוי אמפטיה כלפי קרבן העבירה. כגורמי סיכוי צוינו עברו הנקי של המערער, החרטה שהביע, קבלת האחריות, שיתוף הפעולה עם השירות, הישגיו הלימודיים, יחסם האחראי של הוריו לעבירה, וקיומה של סולחה בין המשפחות. נוכח האמור, ובהצטרף לחלוף הזמן והשמירה על היחסים הרגועים, הומלץ לקצר את המאסר ולהמירו בעבודות שירות. הדיון בפנינו ו. בדיון בפנינו הדגיש בא כוח המערער את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ואת הישגיו הטובים בבית הספר. על יסוד התסקיר המשלים נטען, כי המערער אינו נער אלים, והוא מפנים את חומרת המעשה, ושוב נאמר כי לא היה מקום להעדפת שיקולי ההרתעה על פני שיקומו של  המערער. לשיטת המערער היה על בית המשפט בנסיבות, בהתאם למגמה השיקומית שבחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1921, לשקול הטלת עבודות שירות חלף המאסר בפועל, וזאת כמומלץ על ידי השירות. נציגת שירות המבחן לנוער חזרה על המלצת התסקיר. באת כוח המשיבה טענה מנגד, כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סביר, וכי ישנה חשיבות רבה למסר שעליו עמד בית המשפט - להרתיע משימוש באלימות. הכרעה ז. לא בלי התלבטות החלטתי להמליץ לחברי להיעתר לערעור בנסיבות, ולהמיר את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח במאסר שיוכל להיות מרוצה בעבודות שירות. ער אני כמובן לחומרת המעשה ולצורך, שבית משפט זה שב אליו השכם והערב, ולהעניש בחומרה את המחזיקים בסכין ועושים בו שימוש, לא כל שכן תוך הכנה, בשל קטטה של מה בכך, תוך גרימת חבלה חמורה. המסר שביקש בית המשפט קמא להעביר הוא ראוי, ואל יתפרש המוצע על-ידי כגריעה הימנו, אלא כהתיחסות ספציפית להצטברות הנסיבות. ואכן, באופן רגיל, אילו היה המדובר בבגיר, ולוא גם צעיר, או אף בקטין בשלבי קטינותו האחרונים, ובמי שהיה לו עבר קודם או המשיך לאחר העבירה הנוכחית בעבירות, או במי שהתסקיר לגביו אינו חיובי, היה מקום לענישה מחמירה, בודאי אף מעבר למה שנגזר כאן. ואולם, המערער היה בן 14 וחמישה חודשים בעת מעשה, כלומר, קטין צעיר, לפני כן לא חטא בפלילים וכך אף במשך כמעט שנתיים שחלפו מאז המעשה, והתסקיר לגביו חיובי ביותר, כפי שפורט מעלה. רכיב השיקום, שכבר בא לביטוי בהתפתחויות בלימודים בשנתיים אלה, מקבל כאן נוכח כל השיקולים האמורים משקל התורם להטיית הכף. אכן, השיקום הוא רכיב מרכזי, על פי הוראות המחוקק, בענישת קטינים (וראו ע"פ 49/09 פלוני נ' מדינת ישראל; ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל). אמנם אין קטינות מקנה חסינות ממאסר, והדברים נבחנים לפי נסיבותיהם (ע"פ 9828/06 פלוני נ' מדינת ישראל). במקרה דנא, בשקלול כלל הגורמים, וכאמור לאחר התלבטות, אציע להמיר את שבעת חודשי המאסר בפועל בשישה חודשי מאסר (ללא ניכוי ימי מעצר) שיוכלו להיות מרוצים בעבודות שירות; המאסר על תנאי שהושת - שישה חודשים בתנאי שלא יעבור שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע - יוותר בעינו. ח. אם תישמע דעתי, נבקש מן הממונה על עבודות שירות להביע דעתו באשר לאפשרות ביצוע העבודות על-ידי המערער, וזאת תוך שלושים יום מהיום; למען הסר ספק, המערער יוכל לרצות עונשו החל מ-1.7.12, כדי לאפשר לו לסיים שנת לימודים, אך גם אם תיפגע במידה מסוימת שנת הלימודים הבאה, יימשכו עבודות השירות עד סיומן גם בתוכה.       ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: רצוֹא ושוֹב התלבטתי בין ההכרח במיגור הסכינאות וכפועל יוצא מכך להעניש בחומרה, לבין הרצון לשיקום המערער, ולשם כך להקל בעונשו. בסופו של דבר החלטתי להסכים עם המלצתו של חברי, השופט א' רובינשטיין, להמיר את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח במאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות, ובזאת יִבּחן המערער, אם יבצע את עבודות השירות כהלכתן. כך החלטתי, מכיוון שהמערער ביצע את המעשה בהיותו צעיר מאוד (14 וחמישה חודשים); לפני כן, ובחלוף כשנתיים מאז ועד היום, לא חטא בפלילים; לאור התסקיר החיובי מאד; ובהצטבר שאר הנסיבות שפּורטו בחוות דעתו של חברי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.משפט פלילידקירה