קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעה בגין ליקויי שמיעה: 1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת המל"ל שלא להכיר בפגיעה בשמיעה בה לוקה התובע, כפגיעה בעבודה. 2. בכתב ההגנה נטען שהתביעה הוגשה למעלה מ-12 חודשים ממועד אבחון הליקוי בשמיעה. 3. בישיבת קד"מ נוסחה פלוגתא - האם ממלא התובע את התנאים הנקובים בסעיף 84 א (א)(3) לחוק, בכל הנוגע לפגיעה בשמיעה. 4. ב"כ התובע ביקש לעיין בהנחיות פנימיות של המל"ל, המאריכות באופן משמעותי את מועד הגשת התביעה, מעבר ל-12 חודשים. 5. ב"כ המל"ל טענה שההנחיות ניתנו לתוקף כאמור בתיקון סעיף 84 א לחוק וכי התביעה שהגיש התובע, אינה כלולה בתקופה שבה עוסקות ההנחיות. 6. הצדדים הודיעו כי יגישו סיכומים בכתב. 7. אלה העובדות העולות מתיק בית הדין: א. התובע אובחן כלוקה בשמיעה, ביום 10.1.06. ב. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ביום 8.7.07. ג. תיקון סעיף 84 א לחוק, נכנס לתוקף ביום 1.4.05. 8. אלה טענות התובע בסיכומים: א. תקופת התיישנות בת שנה הינה קצרה באופן קיצוני, אין לה אח ורע בחוקי הבטחון הסוציאלי. ב. זאת במיוחד שעה שלא ניתן להצביע על אירוע תאונתי. ג. נוכח הוראת סעיף 84 א (ב)(3) לחוק והלכת ברלכיס בעקבותיה, לא ניתן לפרש את הוראת סעיף 84 א (א)(3) לחוק כפי שטוען המל"ל, שאחרת לא ניתן יהיה לתבוע בגינה. ד. הוראות החוק יוצרות אפליה בין מי שנפגע בעבודה כתוצאה מאירוע תאונתי לבין מי שסובל מפגיעה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק לאורך זמן. ה. אין לפרש את תקופת ההתיישנות בת שנה, באופן צורני. אין מקום לטעון להתישנות כאשר מדובר באיחור של חצי שנה. ו. למוסד לביטוח לאומי יש סמכות שלא להעלות טענת התישנות. ז. אין להכליל בחשבון בתקופת ההתישנות, בדיקות שמיעה שבוצעו בטווח 12 חודשים המתחילים במועד כניסת התיקון לתוקפו. ח. המועד הקובע הוא המועד שבו בוצעה בדיקת השמיעה במכון שאליו הופנה התובע ע"י המל"ל, דהיינו - ביום 26.8.07. 9. כך נטען בסיכומי המוסד לביטוח לאומי: א. הוראות החוק הן ברורות וחד משמעיות. ב. שעה שהוראות החוק ברורות, אין מקום לפנות לפרשנות זו או אחרת. ג. אין כל הפליה שכן סעיף 296 לחוק קובע תקופת התישנות בת שנה, ותיקון סעיף 84 א בא בעקבותיו. ד. אין דרך אחרת לפרש את הוראת החוק, אלא כפי שקבע המחוקק. 10. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 11. בסעיף 84 א לחוק נקבע: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) ..." 12. הסעיף קובע תנאים מצטברים. התנאי הקבוע בסעיף 84א (א)(3)(א) אינו מתקיים, שכן התובע הגיש את התביעה למוסד, לאחר שחלפו יותר מ-12 חודשים ממועד הבדיקה הראשונה בא תועד הליקוי. 13. התובע העלה מספר טענות אשר לטענתו, יש בהן כדי לגבור על הוראות החוק. להלן נתייחס לטענות התובע בסיכומים. 14. טענה לאפליה בעניין ברלכיס, שהינו פסק דין מנחה בסוגיית תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע: "לדידי התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף 84א לחוק הינם סבירים, מידתיים ואינם פוגעים בשוויון. בוודאי אין מדובר בהוראת חוק רטרואקטיבית. תיקונים רבים בחוק הביטוח הלאומי שינו את זכויות המבוטחים מכאן ולהבא. כל תביעה למוסד נבחנת לפי הוראות החוק בנוסחן במועד הגשת התביעה. עובר להגשת התביעה לא קונה המבוטח כל זכות העומדת לו ומחייבת את המוסד שלא לבחון עניינו אך ורק בהתאם להוראות החוק במועד הרלוונטי." עב"ל 53/08 ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2/10/08. 15. תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 84א, זהה לתקופה הנקובה בסעיף 296 לחוק, החל על כלל המבוטחים. אודות הרציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 296 עמד בית הדין הארצי לעבודה בפסקי דין רבים, כך לדוגמא: עב"ל 711/08 צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/3/10. עב"ל 628/08 גלעדי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15/410. 16. נוכח כל האמור לעיל, טענת האפליה נדחית. 17. חוסר התאמה בין סעיפי המשנה התובע טוען לחוסר התאמה בין דרישת סעיף 84א(א)(3) הקובע כי מניין תקופת ההתישנות יחל מתום שנה ממועד הפניה הראשונה לטיפול רפואי, לבין דרישת סעיף סעיף 84א(ב)(3) לחוק הקובע כי הכרה בטנטון מחייבת פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. לטענתו, החוק "אוחז במקל משתי קצותיו" באשר מחד דורש פניה בתוך תקופה של שנה ומאידך דורש פניות חוזרות ונשנות על פנ י תקופה ארוכה. 18. יאמר כבר עתה, כי טענה זו אינה רלבנטית לתובע. במקרה שבפנינו אין טענה על פניות חוזרות ונשנות . במקרה שבפנינו חלות הוראות סעיף 83א (א) (3) כלשונן. 19. מהו "המועד הקובע" התובע טוען כי המועד הקובע לעניין סעיף 84א(א)(3) הוא מועד הבדיקה באסף הרופא, אליה נשלח התובע ע"י המל"ל לאחר הגשת התביעה. לטענתו, העובדה שהמל"ל שלח את התובע לבדיקת שמיעה, מעידה על כך שלא סמך על בדיקת השמיעה שהציג התובע משנת 2006. 20. בפסק הדין בעניין ברלכיס התייחס בית הדין הארצי, לתנאי של "פניות חוזרות ונשנות" וקבע כדלקמן: "אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד. זאת מן הטעם, כי התנאים לבחינת התביעה אמורים להתקיים במבוטח במועד הגשת התביעה למוסד. בנוסף, סבורני כי פניות לרופאים לאחר הגשת התביעה מעלות חשש שאלו נעשו בשל התביעה ולשמה, ואין המדובר בפניות לטיפול אשר משקפות בהכרח את מצבו הרפואי של המבוטח. בנוסף, אין להביא במניין ה'פניות החוזרות ונשנות' בדיקות שנעשו בהנחיית המוסד לאחר הגשת התביעה ובמהלך בירורה. הן מן הטעם שאלו מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד והן משאין אלו פניות שנעשו ביוזמת המבוטח בשל הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון." 21. האמור לעיל רלבנטי גם לענייננו. המבוטח מגיש תביעה למל"ל בשל העובדה שסובל מבעיות שמיעה. המבוטח תומך תביעתו בבדיקת שמיעה שביצע קודם להגשת התביעה. כך עשה גם התובע. משמעות קבלת טענת ב"כ התובע היא כי המבוטח אינו צריך בכלל לצרף בדיקת שמיעה לתביעתו, שכן ממילא המל"ל ישלח אותו לבדיקת שמיעה במכון מוסכם. טענה זו לא ניתן לקבל. 22. לאור הפסיקה שהובאה לעיל, מקל וחומר לא ניתן לקבוע כי בדיקת שמיעה מאוחרת להגשת התביעה, אשר בוצעה בהוראת המוסד, מהווה "תיעוד רפואי ראשון" המצביע על הליקוי ומקים את עילת התביעה. 23. פסיקתנו זו מתיישבת אף עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 432/09 הייטנר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25/10/10. "התנאים הקבועים להכרה בליקוי שמיעה הקבועים בסעיף 84א(א) לחוק הינם מצטברים, ולשונם ברורה. אין כל ספק בעינינו, לאחר שעיינו בטענות המערער, כי לא עלה בידו להוכיח כי התנאים הקבועים בסעיף האמור מתקיימים בעניינו. על פי הסעיף, על התובע להוכיח כי כושר השמיעה שלו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, וכי התבעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי בתוך 12 חודשים מהמועד המוקדם מבין השניים המנויים בסעיף 84א(א)(3). בענייננו, התביעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי בחודש אוגוסט 2007, וב"כ המערער הודה בבית הדין האזורי כי אין בידו מסמך רפואי כלשהו בתקופה שבין אוגוסט 2006 לאוגוסט 2007 המעיד על ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. אין מדובר כאן בקביעה רפואית אשר היה על בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי להכרעה בה. כן יודגש, כי בדיקת השמיעה מיום 13.1.08 אינה רלוונטית, משום שהיא בוצעה לאחר שהוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי". 24. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. שמיעההתיישנות