קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל העדר הסעה לעובד: 1. התובעת שהועסקה בעבודות נקיון בבית החולים אשר בניהול הנתבעת, תבעה בתביעותיה דנן דמי הבראה (בתיק 6269/03) ופיצוי פיטורין ( בתיק דמ 6270/03). 2. עם תום שלב ההוכחות בדיון המאוחד שהתקיים בתיקים הנ"ל ניתן, לבקשת ב"כ התובעת, פסק דין חלקי לפיו נמחקה התביעה לדמי הבראה. 3. נותרה, איפוא, להכרעה התביעה לפיצוי פיטורין - אליה מתייחס פסק דין משלים זה. לגבי תביעה זאת טענה התובעת, כי פוטרה בכך ש"המעביד לא סיפק הסעה לעובדת כרגיל". 4. טענת ההגנה: התובעת היא זו שהתפטרה, בלא מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת עמדה על כך, כי התובעת לא פוטרה בכל דרך שהיא. 5. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כעולה מעדויות הצדדים ומראיותיהם: א. התובעת הועסקה בעבודות נקיון, ככח עזר, בבית החולים המנוהל על ידי הנתבעת . ב. תקופת העסקתה: 3/12/95 - 3/03 (הצדדים לא נקבו ביום בו חדלה התובעת לעבוד). ג. התובעת הועסקה על בסיס שכר שעתי ששולם בהתאם לשעות עבודתה בפועל מידי חודש (ת/1 - ת/5). ד. התובעת מתגוררת בכפר ג'סר אזרקה. ה. בית החולים בו עבדה התובעת נמצא בחיפה. ו. כל עובדות הנתבעת המתגוררות בג'סר אזרקה ובכללן התובעת, הוסעו לעבודה וממנה על ידי קבלן הסעות שהועסק במיוחד לשם כך על ידי הנתבעת. קבלן ההסעות, מר ג'מיל ג'ובראן (להלן: "ג'מיל") הוא הדוד של התובעת, אחי אמה. ז. בכל שנות עבודתה אצל הנתבעת הגיעה התובעת לעבודה וממנה באמצעות ההסעה של ג'מיל הנ"ל. ח. אין מחלוקת, כי הנתבעת לא הודיעה לתובעת בכל דרך שהיא כי היא מפוטרת. ט. מתאריך כלשהו בחודש 3/03 התובעת לא התייצבה עוד לעבודה בבית החולים ובכך הפסיקה לעבוד. האם פוטרה התובעת או התפטרה ? 6. התובעת אישרה במפורש בעדותה בבית הדין: "אני לא קיבלתי כל הודעה ,בין בעל פה ובין בכתב מאת הנתבעת כי אני מפוטרת". כל שטענה, כי הסיבה להפסקת עבודתה נעוצה בכך ש"המעסיק לא סיפק הסעה לעובדת כרגיל" ועל פי הבהרת בא כוחה בבית הדין, "בכך הנתבעת וויתרה על שירותיה של התובעת. הטענה היא - כי התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת". לאמיתו של דבר התובעת מבקשת, אם כן, להסיק כי פוטרה, משחדלה הנתבעת (כך לטענת התובעת) לספק לה הסעה לעבודה. נזכיר, כי עת מועלית טענת פיטורין - מוטל נטל ההוכחה המלא על העובד, הטוען לפיטורין. קל וחומר כך בנסיבות דנן נוכח טענתה דלעיל של התובעת; משמע - על התובעת מוטל נטל ההוכחה המלא בדבר קיומה של התנהגות, בבחינת מצב עובדתי - שאינו מותיר כל ספק לגבי כוונת מעסיקה להביא את יחסי העבודה לידי גמר. האם הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה כאמור ? 7. נביא להלן את גרסאות הצדדים: אליבא דתובעת, ביום עבודתה האחרון התגלה סכסוך בינה לבין אשתו של ג'מיל, ברכב ההסעה. לטענתה - למחרת ג'מיל לא הגיע ולא אסף אותה לעבודה. וכך העידה: "אני מבהירה מדוע הפסקתי לעבוד: ג'מיל ואשתו היו עושים לי בעיות כל הזמן. אשתו של ג'מיל היתה זורקת לי מילים לא טובות, כלומר היא לא דיברה אלי יפה, היא קיללה אותי... אני גם הייתי הולכת לעבודה בוכה כל הזמן... ביום האחרון אשתו של ג'מיל שוב זרקה לי מילים לא יפות. למחרת ג'מיל לא הגיע לאסוף אותי לעבודה". עדי הנתבעת מנגד הכחישו מכל וכל את טענתה הנ"ל של התובעת, הן - כי ג'מיל לא בא עוד לאסוף אותה לעבודה והן לגבי ריב מיוחד בכלל או ריב עם אשתו בפרט ביום עבודתה האחרון של התובעת, שלאחריו ובגינו חדל לאסוף את התובעת. וכך העיד ג'מיל: "הרכב מסיע 15 נוסעים ולא פלא שקורה ויש מריבות. זה לא נכון שאשתי רבה עם התובעת... ". לדבריו, גם ביום בו חדלה התובעת לעבוד, הגיע כרגיל לאסוף את התובעת ומשזו לא המתינה לרכב וגם לא ירדה אליו" לאחר צפצוף; "... שלחתי פועלת שישבה ברכב והיא עלתה לקרוא לתובעת וחזרה ואמרה שהתובעת מסרה שהיא לא רוצה לעבוד. הפועלת - ג'בראן נג'את... לפיכך המשכתי לנסוע. ..". לדבריו, גם בימים שלאחר מכן - לא המתינה התובעת להסעה ולא הצטרפה אליה. בנסיבות אלו, בחלוף מספר ימים ומשנזקק בית החולים לעובדת, נעשו סידורים להעסקתה של עובדת אחרת. תמכה בגרסת ג'מיל הפועלת נג'את (להלן: "נג'את") המועסקת זה 12 שנים אצל הנתבעת. נג'את, שהיא בת דודה של התובעת וג'מיל הוא גם הדוד שלה, מתגוררת אף היא בג'סר אזרקה ומוסעת לעבודה על ידי ג'מיל "בהסעה בה היתה התובעת". באשר ליום שבו הפסיקה התובעת לעבוד העידה נג'את: "מה שידוע לי כי התובעת רבה עם אחת הפועלות באוטו. התובעת בכתה ולמחרת לא באה לעבודה. היא רבה עם אחת בשם עמאש זקיה ... הריב לא היה עם אשתו של ג'מיל... ששמה בדריה... למחרת נסעתי בהסעה עם ג'מיל, הוא צפצף לה ולא יצאה. ג'מיל אמר לי לעלות לקרוא לה מן הבית. עליתי לקרוא לה ואמרה שהיא הפסיקה לעבוד והיא לא רוצה לעבוד. היא אמרה לי שהיא הפסיקה לעבוד בגלל הריב שהיה לה עם אותה אישה... בימים הבאים ג'מיל צפצף לה ולא יצאה...". 8. יצוין, כי בעוד שעדות ג'מיל ונג'את תמכו זו בזו, התובעת לא הביאה תימוכין כלשהם לגרסתה, לא בדבר הריב שפרץ לטענתה בינה לבין אשת ג'מיל, ערב הפסקת עבודתה ולא לגבי טענתה כי ג'מיל חדל לאסוף אותה לעבודה בבוקר שלמחרת. הגם שבהסעה היו, כאמור, מספר עובדות (15 לגרסת ג'מיל) והגם שהתובעת היתה מיוצגת בהליך זה - לא הוזמנה אף אחת מן העובדות האחרות למסירת עדות לתמיכה בגרסתה הנ"ל של התובעת. 9. העד היחיד שהעיד מטעם התובעת הוא אביה, מר אמין ג'ובראן. דא עקא שעדות האב מתבססת אך ורק על דברי בתו באוזניו ולא על ידיעתו האישית לגבי נסיבות הפסקת עבודתה. וכך העיד: "יום אחד בתי הפסיקה ללכת לעבודה. אני שאלתי אותה מדוע והיא אמרה לי שבתוך הרכב היו סכסוכים בין הפועלות שהוסעו על ידי ג'מיל ואז ג'מיל אמר לבתי שהיא לא יכולה עוד לעלות על הרכב ולכן היא הפסיקה ללכת לעבודה, כי הוא לא רצה לאסוף אותה". האומנם ?. לא זו בלבד שמדובר בעדות מפי השמיעה, אלא שמדובר בגרסה חדשה שלא הועלתה אף על ידי התובעת עצמה. כזכור, התובעת לא טענה כלל כי ג'מיל אסר עליה להזדקק להסעתו או כי אמר לה שלא יאסוף אותה עוד בהסעתו. כל שטענה התובעת, כי ג'מיל לא בא עוד לאסוף אותה ברכבו ולגבי טענה זאת, שנסתרה על ידי ג'מיל ונג'את, לא הביאה התובעת תימוכין כלשהם, אף לא מפי אביה, אשר כל שהעיד, כי עת גילה שבתו הפסיקה ללכת לעבודה, ביקש הסבריה, שתוכנם הובא מפיה, בדיעבד, כמפורט לעיל. למעשה, די באמור עד כה כדי לקבוע, כי נשמט הבסיס לתביעתה של התובעת וכי היא לא הוכיחה תביעתה, באין כל תימוכין לגרסתה מחד ומנגד - נוכח הכחשתה מכל וכל על ידי עדי הנתבעת וגרסתה הנגדית (גרסת ג'מיל שנתמכה בעדות נג'את), כי ג'מיל בא לאסוף את התובעת כרגיל, כי היא זו שסרבה להצטרף להסעה וכי חדלה להתייצב לעבודה בהבהירה, כי אינה רוצה עוד לעבוד. 10. נדגיש, כי לא נעלמה מאיתנו עדות האב בהמשך, כי המתין עם בתו להסעה, על פי הנחיות נציג ההסתדרות, במהלך שלושה ימים ובכולם עבר ג'מיל ברכבו ולא עצר לאסוף את התובעת. לגרסת אבי התובעת סוכם בין ג'מיל לנציג ההסתדרות כי התובעת תמתין להסעה וג'מיל שוב יאסוף אותה . לא זו בלבד שלא הוכח קיומו של סיכום כאמור, שהוכחש על ידי ג'מיל ונציין, כי נציג ההסתדרות - אף הוא לא הוזמן למתן עדות, אלא שעל פי עדות התובעת עצמה הפניה להסתדרות היתה רק בחלוף חודש תמים מאז הפסיקה לעבוד (ראה לענין זה עדותה המפורשת של התובעת בעמ' 2 לפרוטוקול, שורה 24), קרי - לאחר שהתובעת כבר הודיעה כי אינה רוצה עוד לעבוד ומשכך עשתה הנתבעת סידורים אחרים בבית החולים לביצוע עבודות הנקיון. "שכח" אם כן אבי התובעת להזכיר בעדותו, כי ככל שהמתין עם בתו להסעה וג'מיל לא עצר (כך לגרסתו שהוכחשה אף היא על ידי ג'מיל) - היה זה בחלוף חודש תמים מאז חדלה התובעת לעבוד, הכל כמתואר לעיל וכי אין מדובר כלל בנסיבות שהתקיימו בזמן אמת - עובר להפסקת עבודתה של התובעת וכסיבה להפסקתה. 11. באשר לחודש שקדם לכך - העידה התובעת, כי אביה דיבר עם מנהל הנתבעת מר גרף וזה האחרון הבטיח "לברר" אך לא חזר לתובעת או לאביה. לא זו בלבד שגם טענה זאת הוכחשה מכל וכל על ידי מר גרף, שעמד על כך שאביה של התובעת כלל לא פנה אלי ולא דיבר עמו בתקופה הרלוונטית, אלא שלא ניתן כל הסבר להשתהותה של התובעת במהלך חודש תמים, בו לא נאספה לעבודה ולא עבדה. נציין, כי גם לענין הפניות למר גרף התגלו סתירות בין גרסאות התובעת לגרסאות אביה, כמו גם בגרסאות התובעת עצמן. לפי התובעת התקשר אביה למר גרף שלוש פעמים : בפעם הראשונה "אבא שלי דיבר עם מר גרף ביום שג'מיל לא הגיע לאסוף אותי..." ; בהמשך "אבי דיבר איתו אחרי יומיים שלא באו לאסוף אותי... ו"אבי דיבר איתו אחרי שבוע משהפסקתי לעבוד". במקום אחר העידה: "נכון ששיחת הטלפון הראשונה למעסיק היתה רק ב- 5/03, בתאריך 4.5.03" אביה מנגד מסר בעדותו אודות פניה אחת בלבד שלו למר גרף (ולא שלוש פניות). לדבריו צלצל למר גרף רק לאחר שפנה להסתדרות ו"איש ההסתדרות לא הצליח להשיג את גרף". להזכיר, לפי התובעת הפניה להסתדרות היתה רק בחלוף חודש מאז חדלה התובעת לעבוד; מש"נעלמה" התובעת לחודש תמים, מה גם נוכח אמירתה המפורשת לנג'את, כי אינה רוצה עוד לעבוד, עשתה הנתבעת סידורים אחרים והפניה לג'מיל בשלב זה (פנית נציג ההסתדרות אליו) לא היתה עוד רלוונטית. ברי, כי על רקע זה נשמט ממילא הבסיס לטענה בדבר "סיכום", שהושג כביכול, בחלוף החודש, בין נציג ההסתדרות לג'מיל, כי יבוא שוב לאסוף את התובעת, מה גם באין עדות נציג ההסתדרות. 12. לא נעלמה מאיתנו העובדה שהתובעת הכחישה בחקירתה הנגדית את גרסת הנתבעת, כי נג'את עלתה אליה וקראה לה לרדת להסעה. נצין, כי העדפנו לענין זה את גרסת נג'את, בת דודתה של התובעת שנתמכה בעדות ג'מיל. גרסת נג'את לפיה התובעת סרבה לרדת להסעה והודיעה, כי אין היא רוצה עוד לעבוד על רקע מריבות שפרצו בהסעה בינה למי מן הנוסעות האחרות - אף מתיישבת עם עדות התובעת עצמה שבחרה להדגיש בעדותה, כי זה זמן רב היו סכסוכים בינה לבין אחרות עד כי בגינם היתה אף בוכיה. התרשמנו, כי על רקע הסכסוכים הללו ונוכח עוגמת הנפש שנגרמה, מסתמא, לתובעת עקב כך - היא זו שבחרה מרצונה להפסיק את העבודה והתפטרה, הן באמירתה המפורשת בפני נג'את והן בהתנהגותה בפועל, משלא הצטרפה עוד להסעה וחדלה להגיע לעבודה. לכך מצטרפת העובדה שלא נסתרה כלל, כי לנתבעת לא היתה כל עילה לפטר את התובעת או "לוותר על שירותיה" (כך בלשון בא כוחה), לא מבחינת צרכי העבודה, בהיותה זקוקה לה כעובדת נקיון בבית החולים, בו מתנהלת העבודה במתכונת קבועה זה שנים (ראה עדות מר גרף בעמ' 8 שורות 14 עד 17) ולא מטעמים הקשורים בתובעת עצמה, שכן הנתבעת היתה מרוצה מעבודתה (ראה לענין זה עדות אבי התובעת בעמ' 5 שורה 24, הגם שהוכחש מועד השיחה בו נאמרו לו הדברים). אף לג'מיל לא היתה כל סיבה להפסיק הסעתה של התובעת ומכל מקום לא הובאה בפנינו טענה לענין זה. נהפוך הוא. על פי עדותה המפורשת של התובעת, זה זמן רב "זרקו" לעברה "מילים לא יפות" ברכב ההסעה ואף על פי כן ובכל התקופה - הסיע אותה לעבודה כרגיל. 13. לסיכום, משלא הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר - התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪. 14. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. , 15. המזכירות תסגור את שני התיקים שמספריהן מצוטטים לעיל ברישומי בית הדין. התפטרות