קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב עובד ניקיון: 1. מונחת בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע) מיום 2.3.03, על פיה נדחתה תביעתו לדמי פגיעה בעבודה בגין אוטם בשריר הלב שארע ביום 14.1.03 מהנימוק שלא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאוטם בשריר הלב ומהנימוק שאוטם שריר הלב התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. 2. התובע טוען כי לקה באוטם שריר הלב בהיותו בעבודה ובמהלך העבודה. מנגד, טוען הנתבע כי התובע לקה באוטם בשריר הלב בעודו ממתין לפתיחת מקום עבודתו וכי התובע לא עבר כל אירוע במהלך עבודתו, חריג או שאינו חריג, לו ניתן לייחס את הליקוי הנטען. עוד טוען הנתבע כי אוטם שריר הלב נגרם על רקע טבעי ולא כתוצאה מעבודת התובע וכן כי התובע לא הציג כל תעודה המעידה על אי כושר כתוצאה מתאונת עבודה. 3. ואלה הם העובדות הרלוונטיות בתיק זה כפי שהן עולות מחומר הראיות ומעדויות הצדדים: א. התובע יליד שנת 1934, הועסק ב-4 השנים האחרונות בעבודת ניקיון, באמצעות חברת ניקיון. ב. בשנה האחרונה עבד התובע בניקיון של חנות ספרים "סטימצקי" (להלן: החנות) בה עבד במשך 6 ימים בשבוע בין השעות 7:30-8:30, ובמהלך המשך היום היה נוסע ועובר בין אתרי עבודה שונים. ג. ביום 14.1.03 בשעה 7:00 לערך יצא התובע את ביתו ונסע באוטובוס לחנות. בשעה 7:20 ירד מן האוטובוס, עישן סיגריה והחל ללכת ברגל, מתחנת האוטובוס לחנות, מרחק של כ- 50-60 מטר. ד. התובע הגיע לחנות אשר הייתה סגורה באותה עת. בין השעה 7:20 לשעה 7:30 עבר התובע התקף לב ונפל (להלן: האירוע). הצדדים חלוקים בקשר להתרחשות בטרם האירוע ועל כך נעמוד בהמשך. ה. הגב' שרית בס (להלן: העדה) עבדה כמוכרת בחנות ונהגה לפתוח את החנות בשעה 7:30. עת הגיעה העדה לחנות ביום האירוע היה התובע שרוע על הרצפה. ו. בעקבות האירוע פונה התובע באמצעות אמבולנס לביה"ח, שם עבר צנתור ואושפז החל מיום 14.1.03 ועד ליום 19.1.03. 4. עיקר טענת התובע היא כי יש לראות באירוע "תאונת עבודה" כיוון שהתרחש במקום העבודה, בעודו מתכופף להרים עיתונים מפוזרים, דבר שהיה חלק מעבודתו ונהג לעשותו בכל בוקר. לעומת זאת, טענת הנתבע בעיקרה היא כי האירוע התרחש בטרם החל התובע לבצע עבודה כלשהי ביום האירוע. עוד טוען הנתבע, כי אף אם נקבל גרסתו העובדתית של התובע, הרי שהעובדה שהתובע התכופף לשם הרמת עיתונים אינה מובילה למסקנה כי יש לראות באירוע "תאונת עבודה" וכי לתובע אירעו שני אירועי לב במועד סמוך לאירוע מה שמעיד על העדר קשר סיבתי בין העבודה לכאורה לאירוע. 5. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק), קובע בסעיף 79 כדלקמן: "בחוק זה, במבוטח - "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע; "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו..." סעיף 83 לחוק קובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב עבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין...אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים." 6. אין חולק כי עת התרחש האירוע היה התובע במקום עבודתו. עומדת בפנינו השאלה האם התרחש האירוע "תוך כדי עבודתו", היינו, במהלך עבודת התובע. התובע מסר את גרסתו לראשונה בהודעה שגבה הנתבע ביום 16.2.03 (להלן: הודעת התובע), כדלקמן: "...ירדתי מהאוטובוס בשעה 7:20, עישנתי סיגריה והלכתי ברגל מהתחנה לחנות מרחק בערך 60-50 מ', ואיך שהגעתי לחנות שהייתה סגורה פתאום נפלתי, אנשים שהיו במקום הזמינו אמבולנס...". לשאלת גובה ההודעה האם החל לעבוד באותו הבוקר עד להתרחשות האירוע השיב התובע - "עוד לא עבדתי, רק בשעה 7:30 שרית בחורה שעובדת בחנות פותחת, ובאותו בוקר הגעתי ב- 7:20 והחנות הייתה סגורה ואיך שהגעתי פתאום נפלתי - קיבלתי התקף לב." בהודעה שגבה הנתבע מן העדה ביום 20.2.03 (להלן: הודעת העדה), מוסרת העדה כדלקמן: "...עוד מרחוק ראיתי אותו שוכב על הרצפה ממש על דלת החנות והמולה של אנשים סביבו, רצתי אליו וניסיתי לדבר איתו לקרוא לו בשם והוא אמר שכואב לו בלב, חם לו היה נראה ממש רע, הזיע גם, ... נכנסתי לחנות התקשרתי לאישתו, התקשרתי לאמבולנס שתוך כמה דקות הגיעו..." וכן - "ש - כלומר, שבאותו הבוקר דוד לא הספיק לעבוד ולנקות את החנות, לעשות את עבודתו הרגילה? ת - לא לא, זה קרה לו בחוץ ליד הכניסה לחנות הוא קיבל התקף לב לא הספיק לעבוד באותו בוקר, חיכה לי עד שאגיע." רק בדיון המוקדם, שנערך ביום 11.9.03, מסר התובע גרסה שונה מזו שמסר בהודעתו לפיה - "כשבאתי לעבודה, היו עיתונים על הרצפה, התכופפתי וקיבלתי את ההתקף. מדובר על עיתונים שהיו בחוץ. אני יודע שלא ציינתי את זה בכתב התביעה, אבל זה בגלל ששכחתי." בדיון ההוכחות שנערך בפני ביה"ד ביום 18.11.03 שינה התובע את גרסתו והעיד בחקירה ראשית (עמ' 4 לפרוטוקול) כי "היו עיתונים על הרצפה הרמתי אותם שמתי אותם על ארגז ונפלתי". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית (עמ' 5 לפרוטוקול) מעיד התובע כי התכופף לשם הרמת העיתונים אולם נפל בטרם הספיק להרימם. בהמשך חקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקל) מעיד התובע כי על אף שהחנות הייתה סגורה, ולא היה עולה בידו להכניס את העיתונים לחנות, התכופף להרימם שכן רצה לאסוף את העיתונים למקום אחד. העדה מעידה בחקירה ראשית (עמ' 9 לפרוטוקול) כי: "באותו הבוקר אני הגעתי לחנות בשעה 07:30 פחות או יותר והתובע היה שרוע על הרצפה והעיתונים היו מסודרים בפתח החנות ליד הדלת, מסביבו המון אנשים ניסיתי לברר מה קרה, פתחתי את החנות והרמתי את העיתונים מהשולחן לתוך החנות והתקשרתי לאשתו ולבת שלו והזמנו אמבולנס...". עדות זו סותרת הן את ההודעה שמסרה העדה לנתבע והן את גרסתה בחקירתה הנגדית (עמ' 11 לפרוטוקול) לפיה - "...אני עדיין לא הגעתי לחנות אם הוא אסף את העיתונים או לא אסף אותם אני לא יכולה לאמר לך, אני חושבת שכן כי זה היה בכל יום, זה חלק מהעבודה שלו." התובע מסר בהודעתו כי הוא סבור שהאירוע מהווה "תאונת עבודה" שכן "אמרו לי שזה תאונת עבודה כי הייתי ליד החנות בדרך מהבית לעבודה." לאור כל האמור, הגענו למסקנה כי ביום האירוע התובע לקה בליבו עת הגיע לחנות ובטרם החל לבצע כל עבודה. משלא החל התובע את עבודתו ביום האירוע, עולה כי לא התרחש האירוע במהלך העבודה. משכך, בנסיבות המקרה אין האירוע נכנס לגדרו של סעיף 79 לחוק ואין לראות באירוע "תאונת עבודה". 7. מעבר לדרוש נציין כי אף אם היה עולה בידי התובע להוכיח מבחינה עובדתית כי האירוע התרחש "תוך כדי עבודתו", הלכה היא כי "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, חייב התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם." (עב"ל 237/99 רפאלי דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 13.4.03. ראו גם: עב"ל 282/98 דוד שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 19.6.03; עב"ל 212/97, בש"א 1300/01 יהודה צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 2.12.03). "בתביעות בגין אוטם שריר הלב, פותח ויושם על ידי בית הדין מבחן "המאמץ המיוחד" או "האירוע החריג". על פי מבחן זה, ייחשב האוטם כנזק שנגרם ב"תאונת עבודה", אם ניתן יהיה לקשור את היווצרותו לעבודה, על ידי הוכחת 'מאמץ מיוחד' או 'אירוע חריג' בעבודה. "כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא 'ראשית ראיה' לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, והיה עלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. ...(בג"ץ לוסקי...)." (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"ע נג (2) 529). "...במרכזו של מבחן "האירוע החריג" (או "המאמץ המיוחד") עומדת ההתייחסות לייחודי ולמיוחד שבאותו מאמץ פיסי או נפשי, בו תולה המבוטח את האשם." (קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, 1999, עמ' 48). חלק מעבודת התובע הייתה להרים את העיתונים שהיו מפוזרים מחוץ לחנות והתובע נהג לעשות זאת בכל בוקר. התובע לא טען כי ביום האירוע התרחש בעבודתו כל אירוע חריג והדבר אף עולה מחומר הראיות. זאת ועוד, אף בימים שקדמו להתרחשות האירוע עבד התובע כרגיל בעבודתו, בלא שביצע כל עבודה חריגה או מאומצת ובלא שהתרחש כל אירוע מיוחד או חריג. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה ללא צו להוצאות. עובדי ניקיוןהתקף לב / אוטם שריר הלב