ועדה רפואית פסיכיאטרית בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית פסיכיאטרית בביטוח לאומי: המערערת, ילידת 1968, נפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה, ביום 31/12/08, ונפגעה, על פי טענתה, הן במישור האורטופדי והן במישור הפסיכיאטרי (פוסט טראומה). בוועדה רפואית לעררים מיום 27/11/11 נקבע כי למערערת לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי. כמו כן לא אושרו הנחיות רופא התעסוקה בדבר היקפי עבודתה. יצויין כי התיק הגיע לוועדה באותו הרכב בעקבות פס"ד שנתן תוקף להסכמת הצדדים מיום 22/6/11 (להלן: פסה"ד). עיקר טענות ב"כ המערערת כנגד הוועדה הן: א. ערעורה של המערערת נבחן שוב על ידי אותה וועדה, והעובדה שהמשיב בחר באותה רופאה פסיכיאטרית שבשלה ניתן פסה"ד הראשון לוקה בחוסר סבירות קיצונית ומבטלת אותה. על פי הנטען - ברור ומובן מאליו כי היה צריך להעביר את עניינה של המערערת לוועדה אחרת, ובוודאי לפסיכיאטרית אחרת שכבר קבעה דעתה בפעם הראשונה. ב. הוועדה בדקה את המערערת אך דקות ספורות - במהלכה מצאה את המערערת עם "אפקט עם גוון ירוד קל" - כשהרופאה הפסיכיאטרית העדיפה את התרשמותה שלה על פני התרשמותם של הרופאים המטפלים בה באופן קבוע. בנוסף, הוועדה התייחסה לכך שאין למערערת בעיות פסיכיאטריות, בעוד שהיה עליה להתייחס לפוסט טראומה. רופאת הוועדה בדקה סימפטומים שאינם קשורים לתסמונת נפשית פוסט טראומה , אינה מוצאת סימנים לפסיכוזה (עליה ממילא לא התלוננה המערערת), ולבסוף קובעת כי אין לה נכות נפשית לצמיתות בתחום הפוסט טראומה. זאת ועוד. על אף שהרופאה הפסיכיאטרית מציינת כי על פי התיעוד הרפואי שבידיה, המערערת סובלת מקשיים בנהיגה ובשינה, לא קבעה נכות בשל ממצאים אלה. מדובר, על פי הנטען, בטעות משפטית מהותית ולא בטעות רפואית. ג. המערערת לא קיבלה 91 יום כדמי פגיעה, ונותרו מס' ימים שלא שולמו לה בגינם. על פי הנטען, מעבר לעצם אי התשלום, מראה הדבר על עבודה לא יסודית של הוועדה, כאשר כתבה שהמערערת קיבלה את דמי הפגיעה במלואם, דבר שאיננו נכון. עוד נטען כי יש הבדל בין הבדיקה לבין המסקנות וכי הרופאה הפסיכיאטרית קבעה ממצאים שבעובדה, כגון: אפקט קל ירוד ברמה דיכאונית קלה, אך בסוף כותבת שאין נכות. 5. מנגד טוען ב"כ המשיב כי : לעניין הרכב הוועדה - הוועדה התכנסה באותו הרכב, מכיוון שלא ניתנה החלטה על הרכב אחר, ועל כן פעלה כנדרש. לעניין אופן הבדיקה - מדובר בעניין רפואי שאין בית הדין מתערב בו. הוועדה מורכבת ממומחה בתחום הנפשי, ואין בית הדין שם עצמו במקום המומחה, על מנת להגיד לו איך לנהל את הבדיקה הרפואית. לעניין דמי הפגיעה - דמי הפגיעה שולמו לה על פי אישורי המחלה שהמציאה המערערת, דהיינו, מיום 1/1/09 ועד 22/3/09. למערערת חסרו 9 ימים שהיו יכולים להיות נדונים אך ורק במסגרת תקיפת מכתב הדחייה של פקיד התביעות מיום 5/8/09, שם נדחתה בשלמותה תעודת המחלה המדוברת. אעפ"כ, ובהתאם לתגובת המשיב מיום 26/7/12, מסכים המשיב להחזיר את עניינה של המערערת לצורך בחינת אי כושרה לימים שמיום 23/3/09 ועד 1/4/09, וזאת בהתאם להמלצת אי הכושר החלקי כמפורט בתעודת הרופאה התעסוקתית ד"ר גורדון מיום 19/3/09. יחד עם זאת, טוען ב"כ המשיב כי בכל מקרה, לא ניתן ללמוד מעניין זה על התנהלות הוועדה כפי שטוענת באת כוחה של המערערת. לגבי הפוסט טראומה - המערערת קיבלה סעיף 34 א', שזה סעיף המתייחס לפוסט טראומה, ולא תת סעיף 33 שמדבר על פסיכוזה, דהיינו שהוועדה אכן התייחסה לתחום הפוסט טראומה. בנוסף, המומחית בתחום הנפשי, ד"ר וויסבורד, מציינת כי למערערת הייתה תגובה הסתגלותית, (שורה 10 בעמ' 3 לפרו' הוועדה), וכן מדברת על ירידה קלה בתפקוד, אך ציינה עם זאת כי היא המשיכה לנהוג, דבר שמתחבר לטענותיה הרפואיות לגבי קושי כלשהו בנהיגה לגבי מי שחולה בפוסט טראומה. לכן לא טעתה הוועדה טעות משפית בקביעותיה. 6. דיון: א. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). ב. בפסה"ד נרשם כי "אנו מסכימים כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתיחס ל"טופס בדיקה ראשונית" ממטי"ב מיום 8/7/09 וכן ליומן הרפואי המצורף לו ותבחן את טענותיה של המערערת לעניין P.T.S.D. . כמו כן הוועדה תשקול בשנית את מתן הנכויות הזמניות למערערת ובכלל זה תתייחס למסמכים הרפואיים, אישורי הרופא התעסוקתי מיום 13/9//09, 1/5/109 ו-21/6/09". החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת." לפיכך על בית הדין לבדוק האם פעלה הוועדה כפי שנדרשה בפסה"ד. ג. בהתאם לפסה"ד (ומשלא נכתב אחרת בפסה"ד), הוחזר עניינה של המערערת לאותו הרכב. בית הדין הארצי פסק כי "דרך המלך של החזרת ענין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את המבוטח, ורק במיקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר הענין לועדה בהרכב אחר" (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160). בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא שבמידה ובית הדין מורה על החזרת עניינו של מבוטח לועדה הרפואית, יוחזר העניין לועדה באותו הרכב . ואכן, כך נעשה בענייננו. לפיכך לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה. ב. לעניין דמי פגיעה - הוועדה קבעה כי למערערת ישולמו דמי פגיעה, על סמך המסמכים שהומצאו עבור התקופה מיום 1/1/09 ועד 22/3/09. השאלה הינה לגבי השלמת הימים עד ליום 1/4/09. ואכן, בתגובתו, הסכים ב"כ המשיב כי עניינה של המערערת יוחזר לצורך בחינת אי כושרה לימים שמיום 23/3/09 ועד 1/4/09, בהתאם להמלצת אי הכושר החלקי כמפורט בתעודת הרופאה התעסוקתית ד"ר גורדון מיום 19/3/09. לפיכך, בעניין זה יוחזר עניינה של המערערת, כאמור בתגובה. למען הסר ספק, וככל שיש למערערת מסמכים רפואיים נוספים מאותה תקופה - תהיה רשאית להמציאם לוועדה על מנת שתשקול כי בעניין זה תשלום דמי פגיעה לתקופה זו (ורק לגביה). לטענת ב"כ המערערת, אי התשלום בגין ימי כושר אלו עד כה, מלמדת על כל התנהלות הוועדה ועל צורת עבודתה. אין לקבל טענה זו. גם אם יש טעות בהחלטת הוועדה לעניין זה, מדובר בטעות נקודתית, שאין לה כל השלכה על שאר הטענות בערעור. עוד יצויין, כי בהודעת המערערת מיום 29/7/12 נאמר עוד כי המערערת מערערת על מכלול התקופה, בה לא אושרו לה (בדיעבד) הקיפי העובדה שאושרו לה על ידי רופאים תעסוקתיים בזמן אמת, גם אלו שמעבר לאותם ימים שבמחלוקת (ושבגינם, כאמור, יוחזר ענייה של המערערת לוועדה). מעיון בחומר שבתיק - לא מצאתי כי נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעניין זה. ג. לעניין אופי הבדיקה - לוועדה סמכות מלאה לבדוק מבוטח, ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, ולקבוע ממצאים על סמך התרשמות זאת. לעניין זה קבע בית הדין הארצי לא אחת, כי אופי וצורת הבדיקה הנדרשת, או משך הבדיקה המתאים לעניין ליקוי זה או אחר - הינם בגדר עניין רפואי המצוי בתחום שיקול דעתה המקצועי של הועדה, ובית הדין אינו רשאי להתערב בכך. בנוסף, אין הוועדה מחוייבת לקבל חוות דעת של רופא אחר - ובלבד שתתייחס לחוות הדעת, וכך עשתה הוועדה. ככל שהמסקנות שונות בשל ממצאים רפואיים שונים - יש בכך משום הנמקה מספקת לכך שהוועדה מגיעה לתוצאות או למסקנות אחרות. ד. לעניין הפוסט טראומה - כאמור על הוועדה היה להתייחס ל"טופס בדיקה ראשונית" ממטי"ב מיום 8/7/09 וכן ליומן הרפואי המצורף לו, ותבחן את טענותיה של המערערת לעניין P.T.S.D. . הוועדה בדקה את המערערת, ציינה כי עיינה בחוות הדעת הפסיכיאטרית ולמסמכים שבתיק, וזאת - כפי שנדרשה. הוועדה כתבה את מסקנותיה וממצאיה בתחום הנפשי, באופן מפורט, וקבעה שאין לה פסיכוזה, אך גם התייחסה לטענות לעניין הפוסט טראומה, כשציינה כי למערערת תגובה הסתגלותית, וכי יש לה ירידה קלה בתפקוד - כי יש לה בעיות בשינה ובנהיגה, וכי יש לה אפקט קל ירוד ברמה דכאונית קלה, אם כי ממשיכה לנהוג, וחזרה לעבודה. הוועדה אכן מצאה ליקויים קלים, אך לא היו ברמה המצדיקה הענקת אחוזי נכות בשל פוסט טראומה, ע"פ סעיף 34 לרשימת הליקויים. הנכון הוא שהוועדה לא התבקשה להתייחס לנושא הפסיכוזה, כשהמערערת אף לא טענה טענות בתחום זה, אלא שהוועדה מצאה לנכון להתייחס לתחום הנפשי הרחב, וציינה כי לא מצאה נכות נוספת בתחום הנפשי. התייחסות זו למעשה מיותרת, אלא מכיוון שגם הפסיכוזה וגם הפוסט טראומה שייכים לתחום הנפש - אין טעות משפטית של ממש בכך שציינה גם שאין פסיכוזה. ה. סעיף 34 מתייחס להפרעות פסיכו נוירוטיות הכוללת גם את תחום הפוסט טראומה. הוועדה סברה שהסעיף הנכון המתאים למצבה של המערערת הינו סעיף 34 (א) הקובע כי: "ישנם סימנים קלים, אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית, כושר העבודה לא מוגבל." הוועדה אכן מצאה סימנים קלים, אך גם קבעה כי המערערת חזרה לעבודה (כולל חזרה לנהיגה), לפיכך, לדעת הוועדה , ומשהממצאים קלים, זהו הסעיף המתאים למצבה הרפואי. ואכן - אין כל סתירה בין הבדיקה ובין המסקנות, כטענת באת כוחה,כשעל פי סעיפי הליקוי עצמם - לא כל ממצא מצדיק הענקת אחוזי נכות. משהוועדה מצאה, כאמור, ממצאים קלים - הרי שאין כל טעות משפטית בכך שקבעה כי סעיף הליקוי המתאים הינו 34(א). סוף דבר: לעניין דמי הפגיעה - התיק יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב) לצורך בחינת אי כושרה לימים שמיום 23/3/09 ועד 1/4/09, וזאת בהתאם להמלצת אי הכושר החלקי כמפורט בתעודת הרופאה התעסוקתית ד"ר גורדון מיום 19/3/09. בתחום הנפשי - הערעור נדחה. משהתיק מוחזר לוועדה אך בעניין מספר ימים בודדים של אי כושר - ישלם המשיב למערערת סך של 750 ₪ כשכ"ט עו"ד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. התחום הנפשיפסיכיאטריהרפואהביטוח לאומיועדה רפואית