קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות למענק דיור ציבורי: זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי לפיו המבקשים זכאים למענק המקסימלי הקבוע בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט - 1998 (להלן: - "החוק" או "חוק הדיור הציבורי") וכי לענין חישוב התקופה - יש לקבוע שהמבקשים מתגוררים בדיור ציבורי כהגדרתו בחוק החל מ-10.2.69 עד היום ועד בכלל.   העובדות נשוא התובענה אינן שנויות במחלוקת וב"כ הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומים בכתב. להלן העובדות הרלבנטיות:   א. המבקשים הינם בני זוג נשואים המתגוררים בדירת מגורים בשד' החייל 24 בתל-אביב (להלן: - "הדירה") החל משנת 1985.   ב. לפני מקום מגוריהם הנוכחי, התגוררו המבקשים בדירות שירות שהועמדו להם ע"י משטרת ישראל, שעם אנשיה נמנה המבקש 1, ממאגר הדיור הציבורי. בשלב ראשון, משנת 1969 עד 31.1.75, בדירה ברח' שבטי ישראל 45/24 ביפו, ולאחר-מכן, מ-1.2.75 ועד 1.11.83 ברח' טור המלכה 20/36 ת"א, שאז נחחם על- ידיהם חוזה שכירות עבור דירה זו, עם משיבה 2. על-פי טענתם, הדירה הנוכחית ניתנה להם חלף הדירה ברח' טור המלכה עקב התרחבות התא המשפחתי.   ג. לאחר שנסיון המבקשים לרכוש דירה ממשיבה 2 במסגרת מבצע לרכישת דיור ציבורי בו מתגוררים שוטרים בשכירות, נכשל, פנו המבקשים ב- 6.12.98 בבקשה למימוש זכויות על-פי חוק הדיור הציבורי (נספח "ה" לתובענה"). בקשתם נענתה במכתב מטעם משיבה 1 ולפיו ממתינה משיבה 1 להנחיות ברורות ממשרד הבינוי והשיכון (נספח "ה" לתובענה, עמוד שני).   ד. ביום 7.5.00 פנו המבקשים שוב בבקשה לרכישת דירה במסגרת מבצע "קנה ביתך" (נספח "ו" לתובענה), לאחר פניות חוזרות ונשנות שלהם, התקבלה ביום 15.11.00 תשובה (נספח "יא" לתובענה) ולפיה נדחתה בקשתם להכרה בתקופה שקדמה ל-10.83 כמגורים בדיור ציבורי שכן מדובר בדירת שירות שניתנה למשטרה ואינה עונה על כללי הדיור הציבורי.   3. חוק הדיור הציבורי דרך חתחתים עבר חוק זה, ודרך זו טרם תמה; אסקור אותה להלן בקצרה: הצעת חוק פרטית לפיה יימכרו דירות הדיור הציבורי לזכאים בהתאם לקריטריונים חוקיים התגבשה לכלל חוק שנכנס לתוקף ביום 29.10.98; אלא שביום 5.2.99 התקבל חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 1999 ובסע' 21 שבו נקבע כי תחולתו של חוק הדיור הציבורי תדחה ל-1.1.01. מאוחר יותר, ביום 28.3.01, נדחתה הכניסה לתוקף ל-1.1.02. חשוב לציין שנוסחו הסופי של החוק אינו ברור, שכן עדיין מתנהלים על כך דיונים. במקביל וללא קשר, החליטה הממשלה על מכירת דירות מתוך הדיור הציבורי בתנאים שונים מתנאי החוק (נספחים "א", "ב" ו- "ג" להודעת המדינה), והוכרז על מבצע "קנה ביתך".   טענתן הראשונה של המשיבות היא שהתובענה, המתבססת על חוק הדיור הציבורי שאינו קיים, הינה תובענה הנשענת על עילה שטרם באה לאויר העולם, ודינה להמחק. ב"כ המבקשים אינו כופר בתיאור השתלשלות העניינים הקשורה לכניסתו לתוקף של חוק הדיור הציבורי; אך טוען שמאחר שבקשת המבקשים הוגשה בפרק הזמן הקצר בו היה החוק בתוקף והתובענה הוגשה אף היא עת היה בתוקף - זכאים המבקשים להתבסס עליו. לא ניתן לקבל עמדה זו של ב"כ המבקשים. משאין מחלוקת שחוק הדיור הציבורי אינו בתוקף עד עצם היום הזה, לא ניתן להתבסס עליו בתובענה זו של המבקשים, אף אם, כעובדה, היו ימים ספורים בהם, לכאורה, היה הוא בתוקף.   נראה שאף ב"כ המבקשים מסכים עם מסקנה זו וטענתו בנושא זה, בסיכומיו, נטענה בחצי-פה.   יתכן שהיה די בקביעה זו כדי להביא למחיקת התובענה בשל העדר עילה, אלא שב"כ הצדדים המשיכו והתייחסו למבצע "קנה ביתך" הנ"ל, וכך אעשה אף אני.   4. מבצע "קנה ביתך" כאמור, דירות הדיור הציבורי, נמכרות כיום על-פי מבצע "קנה ביתך" ואין מחלוקת שהמבקשים זכאים לרכוש את הדירה הציבורית בה הם מתגוררים. המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה ההנחה המגיעה להם. גובה ההנחה נגזר ממספר השנים של מגורי המבקשים בדיור ציבורי והשאלה היא כמה שנים מתגוררים המבקשים בדיור ציבורי - היינו, האם יש למנות את כל שנות המגורים בדירות השירות שהועמדו להם ע"י משטרת ישראל כשנים של דיור ציבורי, או שיש למנות רק חלק מאותן שנים - ואיזה חלק.   "דירה ציבורית", היא הדירה שניתן לרכוש במסגרת המבצע, מוגדרת בסעיף 1.5 להוראות המופיעות בתקנון מבצע "קנה ביתך" (להלן: - "ההוראות") כ: "דירה שהיא בבעלות, בחכירה לדורות או בניהולה של חברה לדיור ציבורי והמשמשת להשכרה ציבורית, או שהחברה לדיור ציבורי ייעדה אותה להשכרה ציבורית..." (ההדגשה שלי, ה.ג). ההשכרה הציבורית מוגדרת בסע' 1.6 להוראות כ: "השכרה של דירה שמשרד הבינוי והשיכון או המשרד לקליטת העליה יעד אותה לדיור ציבורי". הצדדים מסכימים שהחל משנת 1983 מתגוררים המבקשים בדירה ציבורית כהגדרתה בהוראות הנ"ל, אך חלוקים על התקופה הקודמת לשנת 1983. כזכור, בתקופה הקודמת לשנת 1983, החל משנת 1969 התגוררו המבקשים בדירות שירות שהועמדו לרשותם ע"י משטרת ישראל.   ב"כ המדינה עורך אבחנה בין "דירות שירות" לבין "דירה ציבורית" וגורס שאין זהות ביניהן. לדבריו, בדירה ציבורית זוכה רק אותו פלח אוכלוסיה קטן ומוגבל, מעוט יכולת ונזקק, שידו אינה משגת לרכוש דירה משלו, ואילו, בדירות שירות, שהועמדו ע"י עמידר או חלמיש לרשות המשטרה, לא קיימת כל הגבלה של מצב כלכלי קשה, והשימוש בדירות אלו נעשה על-פי שיקול דעתה של המשטרה, ובהתאם לצרכיה. שיקול דעת זה לא בהכרח הופעל בהתייחס למצבם הכלכלי של הדיירים, ויתכן אף שמצב כלכלי זה לא היווה חלק מהשיקולים. עוד טוען ב"כ המדינה שמתן זכאות או הנחות למבקשים יביא לפריצת התקציב המיועד למבצע.   ב"כ המבקשים גורס, מנגד, שהאבחנה אותה עורך ב"כ המדינה, אבחנה מלאכותית היא. לדבריו, אין מחלוקת שהדירות בהן גרו המבקשים במהלך כל השנים הן דירות ממאגר הדיור הציבורי, ואעיר שעל כך - אכן אין מחלוקת, ולכן סבור הוא שאין כל הבדל בין אנשים שקיבלו דירה ציבורית מרשויות המדינה לבין אנשים שקיבלו דירה כזו - כדירת שירות - מרשויות המדינה. אלא שב"כ המבקשים כולל בסיכומיו (סע' 4(ה) עמ' 5) טענות עובדתיות שלא בא זכרן בתובענה ובתצהיר התומך בה, וזאת, מתוך רצון להוכיח שהמבקשים עמדו בקריטריונים נוקשים של המשטרה עת הקצתה המשטרה דירות שירות. מובן מאליו שאין זו הדרך להוכיח טענות עובדתיות רלבנטיות. משלא נכללו טענות אלו בתצהיר המבקש - לא ניתן להתייחס אליהן - אך גם אם היו הן נכללות בתצהיר - לא היה די בכך. אלו טענות כוללניות, ללא פירוט. לא ניתן לדעת מהם הקריטריונים המדוייקים לפיהם העמידה משטרת ישראל דירות שירות לרשות שוטריה, ומה בדיוק היה מצבם של המבקשים בתקופה הרלבנטית. דהיינו, אף אם הייתי מתייחסת לאמור בסעיף 4 (ה) לסיכומי ב"כ המבקשים כאל טענות הכלולות בתצהיר המבקש, לא היה בכך די כדי להוות בסיס לקביעה עובדתית לפיה המבקשים עומדים ועמדו בקריטריונים של המדינה לקבלת דירה ציבורית, החל משנת 1969. כדי לבסס קביעה כזו, היה על המבקשים לפרוש בפני בית המשפט יריעה רחבה, עמוסת נתונים - והם לא עשו כן. אין בפני כל ראיה קבילה לדרך בה פעלה משטרת ישראל בהעמדת דירות שירות לשוטריה. לא הוצגו בפני הקריטריונים ולא הוצגה בפני דרך סינון המועמדים. לא ניתן לקבוע, על פי מה שכן הוצג בפני, שהקריטריונים היו כלכליים דווקניים - בלבד.   מקובלת עלי טענת המדינה לפיה מרגע שהמבקשים התגוררו בדירות שירות שהועמדו להם ע"י המשטרה, לא ניתן לראות אותם כמי שמתגוררים בדירה ציבורית כמשמעות מונח זה בהוראות המבצע. מקובלת עלי הגישה לפיה המדינה נוקטת סינון מאוד דווקני עת מאשרת היא דירה ציבורית לזכאים, וסינון זה אינו מיושם עת מקבל אדם דירה כדירת שירות. נכון גם שמשקבלו המבקשים דירת שירות, דילגו הם, למעשה, כבר לפני כ-30 שנה, על הסינון הדווקני.   5. לפיכך, אני קובעת שאין מדובר באבחנה סמנטית בין "דירה ציבורית" ל"דירת שירות" אלא באבחנה מהותית. כן קובעת אני שאין באפשרותי לקבוע אם עמדו המבקשים, בתקופה הרלבנטית, בקריטריונים לקבלת דירה ציבורית, וזאת, בהעדר נתונים מתאימים.   6. לפיכך, אני דוחה את התובענה. בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות. מענקדייר מוגן (הגנת הדייר)