קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות קדימה ביציאה מחניון: הנאשם מואשם בעבירה של אי מתן זכות קדימה ביציאתו ממגרש החניון שליד תחנת הרכבת בבאר שבע, עבירה בניגוד לתק' 64 (ג) ל-ת"ת. הנאשם שלח כפירה בכתב לבית המשפט בו טען כי "פעל במסגרת החוק בנסיעתו ולא היה מקום להאשים אותו בעבירה מיוחסת לו". בישיבת ההוכחות העידו בפניי השוטר שרשם את הדו"ח ואילו מנגד, העידו הנאשם ואשתו, שנסעה עמו ברכב בעת האירוע. השוטר העיד כי ביום 9.12.03, בשעה 19.45 נהג בניידת משטרה ברחוב בן צבי, מכיוון שד' רגר בהיותו בנתיב הימני וכאשר רכב של הנאשם יצא ממסוף של התחבורה הציבורית תוך פניה ימינה, לתוך רח' בן צבי ונכנס לצומת, נאלץ השוטר לבלום את רכבו כדי למנוע התנגשות ברכב הנאשם. לגבי מקום האירוע אין מחלוקת כי מוצב תמרור ב - 36 בנתיב המיועד לתנועה שפונה ימינה ביציאה מהחניון לתוך רח' בן צבי. יש לציין כי לפי העדויות והשרטוט של השוטר (ת/2) יש אפשרות כי רכב אחד בלבד ייצא לכביש תוך פניה ימינה, ואין מקום ששני רכבים יסעו יחד באותו נתיב נסיעה. השוטר עצר את הנאשם ורשם את תגובתו על הדו"ח כדלקמן : "אני עו"ד שמתעסק הרבה שנים בנושאים האלו. אני רואה שאתה שוטר מתחיל, לא כדאי לך לרשום את הדו"ח הזה, אני אזמן אותך לבית המשפט" במהלך שמיעת הראיות, לא באה כל הכחשה לגבי תוכן התגובה, ואף בתחילת עדותו הראשית בבית המשפט, ראה הנאשם להדגיש כי :- "אני גם עו"ד ונטוריון, יש פה שאלה של שיקול דעת, אני נוהג למעלה מ - 40 שנה, אלפי שעות נהיגה בכל העולם" (עמ' 5). ברצוני להדגיש שעצם העובדה שהנאשם משמש כעו"ד ונוטריון, אינו מעלה או מוריד לעצם ביצוע העבירה, לא ברור לי מדוע הנאשם היה צריך להדגיש עובדה זו, הן בפני השוטר והן בתחילת עדותו במשפט או שמא בגלל זה, סבר כי השוטר ירתע ולא ירשום לו דו"ח. אולם, ניתן לקבוע כי דווקא בהיות הנאשם עו"ד, מוחזק הוא להיות בקיא בכל רזי חקירה הנגדית ואם במהלך חקירה הנגדית של השוטר והעדות שלו נמנע מלחקור או להעיד על פרט מהותי, חזקה כי זה נעשה בידיעה ובכוונה. הנאשם טוען כי אסף את אשתו באותו יום מהרכבת וכי מדובר בשעת לחץ ועומס ולכן לא ייתכן שהוא היה בודד בכביש. מוכן אני לקבל כעובדה כי אכן אשתו הגיעה ברכבת לבאר שבע, וככל הנראה אכן יצאו כלי רכב מהחניון באותו זמן, אבל בהתחשב שבנתיב היציאה ימינה לתוך רח' בן צבי ניתן לעבור רק רכב אחד, שהוא נכנס לכביש, אין חשיבות מכרעת מה היה מצב התנועה בתוך החניון או בכל מקום אחר, ליד או בסמוך לצומת, אלא אך ורק אם בעת יציאת רכב הנאשם מכיוון החניון לתוך רח' בן צבי, נתן הנאשם זכות קדימה או הפריע לניידת המשטרתית, שנסעה בכביש הראשי, ואילץ השוטר לבלום את רכבו. במהלך החקירה הנגדית של השוטר, העלה הנאשם מספר טענות כנגד השוטר. הנאשם טוען שהשוטר לא היה צריך לנסוע בנתיב הימני, אלא בנתיב השמאלי, הנאשם גם בא בטענה כנגד השוטר מדוע עצר אותו במקום, באופן שגרם לחסימת התנועה בכביש, ומדוע בחר לרשום לו דו"ח במקום לעצור את רכבו ולכוון את התנועה במקום . עם כל הכבוד לנאשם, גם טיעונים אלה כנגד השוטר אינם מעלים או מורידים ביחס לעצם ביצועהעבירה המיוחסת לנאשם. אציין רק כי לפי החוק, המקום הטבעי לנהיגה הינה בצד ימין של הכביש, ואין אני רואה צורך להתיחס ליתר הטיעונים. כמו כן, טענה נוספת מפיו של הנאשם שהשוטר "נכנס לאמביציה" כאשר הנאשם אמר לו כי הוא עורך דין, אין בה ממש, ולא מצאתי כל דופי בפעולת השוטר, ובוודאי שהוא לא ידע שהנאשם הינו עורך דין כאשר נאלץ לבלום ואחר כך עצר אותו כדי לרשום לו את הדו"ח. השוטר נחקר ארוכות ע"י הנאשם אבל בשאלה החשובה ביותר, קרי עצם אי מתן זכות הקדימה והצורך לבלום את הניידת, כלל לא נחקר השוטר ועדותו בענין זה, למעשה נשאר ללא עוררין. עולה מעדותו של הנאשם כי לא רק ולא הבחין בבוא מועד בניידת ולכן לא יכול לדעת אם אכן השוטר נסע במהירות מופרזת כפי שטען , אלא כנראה שסבר הנאשם כי הצורך להשתלב לתוך הכביש הראשי ביציאתו ממגרש החניה, גובר על הוראות התמרור המורה על מתן זכות קדימה בכיוון נסיעתו, לתנועה בכביש החוצה. לא רק שהתמרור המוצב במקום מחייב מתן זכות קדימה לרכב שנוסע בכביש החוצה, אלא גם אם לא היה מוצב תמרור,ממילא מחוייב נהג היוצא מחצרים ... או "מקום חניה לכלי רכב וכיו' " לתת זכות קדימה בהתאם להוראות של תק' 64 (ב) ל-ת"ת. אני קובע כי אין זכות להשתלב בתנועה אלא אם הכביש פנוי וניתן להיכנס אליו מבלי לגרום הפרעה לתנועה ותוך מתן זכות קדימה לכלי רכב הנעים בכביש. אין בית המשפט נכנס לשאלת השיקול דעת של השוטר לרשום דו"ח במקרה זה ולכל היותר זה יכול להיות נימוקל קולא בעונשו של הנאשם , באם יורשע בדין. אשתו של הנאשם תמכה בעדות הנאשם כי השתלב בתנועה תוך פנייה ימינה. בחקירתה הנגדית, השיבה כי לא ראתה את הניידת לפני ששמעה את השוטר שהורה להם ברמקול לעצור. היא לא ראתה עוד כלי רכב לפני הניידת שהיה "רחוק, רחוק, דיי למעלה" (ראה עמ' 7). בהתחשב כי הניידת אכן נסעה בכביש הראשי תוךכ די תנועה שוטפת אין אני מוצא בעדותה כדי לפגום בגירסת השוטר ולשלול את טענתו, כי נאלץ לבלום את רכבו. גם אין עוררים כי הרכב הנאשם נכנס לכביש תוך נסיעה איטית, גם במצב כזה הוא מחויי ב עפי התמרור לתת זכות קדימה. עדותו של השוטר היתה מהימנה על בית המשפט, התרשמתי כי זכר את המקרה ורשם את התרשומת שלו כפי שצריך עם פירוט מלא ואף הסקיצה שלו משקפת המקום. העובדה כי השוטר לא ראה את הרכב הנאשם בתוך החניון אלא רק ביציאתו לתוך הכביש, אינה פוגמת בעדותו כדי לשחרר את הנאשם מאחריותו לתת זכות קדימה לניידת. מכל האמור, אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה בדרגה המספיקה לשם הרשעה בפלילים ואני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בתיק זה.משפט תעבורהזכות קדימהחניון