קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובות לעירייה - תביעה בסדר דין מקוצר: השופט ד"ר ד. ביין - סגן הנשיא: זהו ערעור על פסק דינו של כב' בית-משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת פומרנץ) מיום 23.3.00, שבו נדחתה הבקשה להגן שהוגשה על-ידי המערער. א. ההליך בערכאה קמא והנמקת כב' הרשמת. התביעה הוגשה בסד"מ על-ידי המשיבה בגין חובות ארנונה כללית ו/או אגרת פינוי ו/או אגרת אשפה בסך 796,562 ש"ח, נכון ליום 13.7.97 (סכום זה אינו כולל לטענת המשיבה יתרות חוב שהתיישנו לפני 13.7.90). בתביעה נאמר, כי המערער הינו הבעלים ו/או בעל זכות החזקה במקרקעין המצויים בדרך שפרעם בתחום השיפוט של המשיבה והוא לא הגיש השגה ו/או ערר על חיובו בתשלום המס. עוד נטען, כי המערער לא שילם את חובותיו ומכאן התביעה. לכתב התביעה צורף תדפיס חשבון 310 וכן העתק החלטת בית-משפט מחוזי בחיפה, אשר הורה על תיקון כתב התביעה והעברת הדיון בה לבית משפט השלום. המערער בבקשת הרשות להגן ובשני תצהירים שהגיש, מכחיש את תשלומי החובה המגיעים ממנו וטוען, כי הנכס היה מושכר תקופה ארוכה על-ידי שוכרים אחרים "שפרטיהם מסרתי לעיריה, אך הפקיד האחראי סירב לעדכן רישומי העיריה שלא כדין". בהמשך ציין המערער שלוש תקופות בהן הושכר הנכס לשוכרים שונים, אשר התחייבו לשלם את הארנונה ותשלומי החובה ישירות לעיריה. בתצהיר משלים מציין המערער, כי "תמיד הודעתי לעירית קרית אתא אודות השוכרים והמשתמשים והמחזיקים במושכר הן בעל פה והן בכתב. חלק מההודעות שמרתי וחלקן לא וחובתה של העיריה לרשום זאת". לתצהיר המערער הוא צירף מספר חוזי שכירות, אך לא צירף כל הודעה לעיריה על השכרת הנכס. לעומת זאת, צירף צילום מכתב מאת ב"כ המשיבה מיום 12.5.98, לפיו מועברים לו העתקי המסמכים המבוקשים על ידו, צווי ארנונה לשנים 90-7, פרטי הנכס ופרטי חיובי הארנונה. כמו כן, בחקירתו הנגדית הוא הודה שאין בידו אישורים בכתב על דיווחים שדיווח לעיריה לגבי שוכרים שונים ושלא הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום ארנונה על נכס ריק "כי לא ידעתי מה לעשות". המערער אמנם הגיש השגות ועררים על חיובי מס בשנים 87-89, אך הרשמת ציינה שאלה אינם רלבנטיים, שכן החובות לשנים הללו נמחקו עקב התישנות. כב' הרשמת ציינה שמסמכים אלה מזימים את טענת המערער, כי בהעדר פרטים נבצר ממנו להתגונן כראוי כנגד התביעה. כב' הרשמת ע"ס החומר דלעיל הגיעה למסקנה, שבידי המערער אין הגנה ולו דחוקה. פרטי החוב הועברו לידיעתו. הוא לא הגיש השגה בגין חיובו לשנים הרלבנטיות. המערער לא פירט את הגנתו. טענותיו הן סתמיות. הוא לא הצליח לסתור את חשבונות העיריה. מתצהירו של המערער עולה, כי היו תקופות שבהן לא הושכר הנכס כלל ואף על פי כן לא טרח המערער לשלם את חובות הארנונה. לא הוצגו כל הודעות על מחזיקים בנכס. לפיכך, נקבע שהמשיבה זכאית ליטול פס"ד על סכום התביעה ואכן ביום 23.3.00 ניתן פסק דין כנגד המערער על מלוא סכום התביעה. ב. טענות המערער. טענות המערער בתמציתן הן אלה: טעה בית-משפט קמא בכך שלא יחס משמעות לאי חקירת המצהיר המערער על נקודות מהותיות בתצהירו כמו גוש, חלקה, שטח החיוב, המחזיקים ותקופת החזקתם בנכס הנטען - דבר המוכיח הגנה לכאורה לזכות המערער. אין ליחס חשיבות לאי הגשת השגה נוכח האמור בסעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו1976- שממנו עולה, כי גם אם לא הוגשה השגה, רשאי החייב בתשלום להעלות את הטענה שהוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1; 269 לפקודת העיריות בכל הליך משפטי ברשות בית-המשפט. בתצהיר המשלים הוכחה השכרת הנכס לאחרים. 3. התביעה ונספחיה אינם מפורטים די צורכן. 3. בית-המשפט טעה בקובעו שהסכמי השכירות של הנכסים אינם מתיחסים לתקופת התביעה, שכן התביעה התיחסה לשבע שנים אחורה מיום הגשת התביעה. הנה כי כן, הוגשו ההסכמים הבאים: (א) הסכם מיום 15.5.90 שעמד בתוקפו עד 14.5.93; (ב) הסכם בערבית של שוכר ששכר מ- 1.5.92 עד 30.4.93; (ג) הסכם מיום 22.9.96 שחל עד 14.10.96. ג. דיון ומסקנות. דין הערעור להדחות. אין חולק, כי המערער בעל הנכס והוא לכאורה בעל זכות החזקה שהיא מרכיב מרכזי בזכויות הבעלות. לפיכך, נטל ההוכחה שקיים מישהו שהוא בעל זיקה קרובה יותר לנכס, הוא על המערער. לפי סעיף 325 לפקודת העיריות, בעלים או מחזיק בנכס שחדל להיות מחויב בארנונה באשר החזקה בפועל הועברה לאחר, חייב למסור על כך הודעה לעיריה. כפי שהוסבר בעת"מ 345/01 בדארנה נ. עירית טמרה מיסים ט"ו4/ ה371- בע' 378, הסעיף הנ"ל דורש ממחזיק לנקוט בפעולה אקטיבית כדי לעדכן את העיריה בדבר שינוי בזהות המחזיקים בנכס. אחרת, ימשיך המחזיק הרשום בספרי העיריה להתפס בעיניה כמחזיק. קריאת סעיף 318 לפקודה, יחד עם סעיף 325 לפקודה, מראה כי הנטל להוכיח עמידה בתנאי סעיף 325 לפקודה הוא על המחזיק הרשום בספרי העיריה. כמו כן נקבע באותו פס"ד, כי הוראת סעיף 325 לפקודה, היא דרישה מהותית ולא טכנית בלבד. 3. מאחר והמערער לא פירט בתצהיר את טענתו, כי מסר הודעה לעיריה, האם בכתב או בעל פה, למי מסר את ההודעה ומתי, והודה בחקירתו כי אין ברשותו אישורים בכתב על דיווחים שדיווח לעיריה על משכירים שונים, הרי הגנתו היא סתמית ואין די בה כדי ליתן רשות להגן. 4. המשיבה העבירה לידי המערער את כל החומר הנוגע לחיובי הארנונה והמערער לא העלה כל טענה לגבי דרך חישוב החוב. 5. טענות בדבר השטח המוחזק יכולות להיות מועלות רק בדרך של השגה וערר, שכן הסייג שבסעיף 3(ג) לחוק הרשויות, חל רק על הטענה שהחייב אינו מחזיק ולא על טענות לגבי גודל השטח המנויות בסעיף 3(א)(2) לאותו חוק. 6. בסיכומיו, העלה ב"כ המערער גם טענת הפליה על רקע היותו ערבי. טענה זו נטענה באופן סתמי בנוסח "בבירור שערכתי עם השוכר האחרון שוורץ המחזיק באותו שטח שהחזקתי בנכס חויב ב- 50% מהסכום הנתבע ממני בכל שנה". לא הובאו פרטים לא לגבי מועדי החיוב ולא לגבי השימוש שעשה שוורץ בנכס. מי שטוען טענת הפליה, עליו להכבד ולהביא את כל הנתונים המאפשרים השוואה, שהרי הפליה קיימת רק כאשר הנתונים הרלבנטיים שווים (בג"צ 720/80 משה חנום נ. מנהל המכס והבלו פ"ד ל"ו(1) 589, 597). לפיכך, אין מקום ליתן רשות להגן גם בטענה זו. לאור האמור, נדחה הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום. ד"ר ד. ביין - סגן נשיא [ אב"ד ] השופטת ש' וסרקרוג: אני מסכימה. ש' וסרקרוג - שופטת השופט ע' גרשון: אני מסכים. ע' גרשון - שופט הוחלט כאמור, בפסק דינו של כב' סגן הנשיא, השופט ד"ר ד. ביין. סדר דין מקוצרחובות לעירייהעירייהחוב