קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב ירידת ערך לאחר תאונה:   בתביעה דנן שהוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע על ידי רכב הנתבע, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות והמחלוקת מתמקדת אך ורק בשאלת גובה הנזק.   למעשה, מדובר במחלוקת בין שני שמאים, השמאי מטעם התובע והשמאי מטעם הנתבעים.   רכב התובע תוקן במוסך הסדר של נתבעת מס' 2, מבטחת רכב הנתבע, התיקונים היו מוסכמים אך שמאי הנתבעת 2 קיזז מעלויות התיקון סך של 241 ₪ כהטבה בגין החלפת דוד עמם של המפלט ועל פי חוות הדעת השמאית של השמאי מטעם הנתבעים, הוערכה ירידת ערך רכב התובע בשעור 3%, סכום של 1,533 ₪.   התובע חולק על קיזוז אותה "הטבה" בגין החלפת דוד העמם וכן טוען כי על פי חוות דעת השמאי מטעמו, ירידת ערך רכבו מסתכמת ב - 3,500 ₪.   הנתבעת 2 שילמה לתובע את סכום ירידת הערך כפי חוות הדעת של השמאי מטעמה וכיסתה את הוצאות התיקון תוך קיזוז אותה הטבה הנזכרת לעיל.   כעת טוען התובע, כי על הנתבעים לפצותו בגין יתרת שווי ירידת הערך כפי חוות הדעת מטעמו, ביטול קיזוז "ההטבה" וכן לפצותו בגין שכר טרחת השמאי שהוא שילם לשמאי מטעמו בסך 579 ₪.   סכום התביעה עומד על סך 2,805 ₪. עצם העובדה, כי הנתבעים שילמו לתובע פיצוי בגין הנזקים שאינם שנויים במחלוקת, יש בה כדי להעיד על הכרתם בזכותו לקבל את הפיצוי ועל כן אינני רואה לנכון להכנס לטענה בדבר טיב זכויות התובע ברכב.   לעניין הסך של 241 ₪, אותה "הטבה" שקוזזה, טוענים הנתבעים כי מדובר ברכב שנת יצור 1997 כאשר "תוחלת חייו" של דוד עמם היא של כ - 5 שנים, כי על הדוד במועד הבדיקה נמצאו סימני חלודה וריקבון שהם תוצאה של שמוש רגיל וכן נמצאו סימני קריעה.   מכאן, לפי טענת הנתבעים, ומאחר שחובת הפיצוי המוטלת על הנתבעים הינה של השבת המצב לקדמותו ערב קרות הנזק, הרי שדוד עמם חדש מהווה פיצוי יתר.   הפחתת הבלאי בגין דוד העמם: אין חולק בין השמאים, כי מדובר ברכב יצור 1997, דוד העמם שניזוק, לא היה חדש וערכו הממשי נמוך מערך דוד חדש (ר' עמ' 2 לחוות דעת גורביץ).   טוען מר גורביץ השמאי מטעם התובע, כי אין להפחית בלאי או הטבה ממחיר דוד עמם חדש, כי עובר לתאונה הדוד תיפקד ללא דופי ולא היה צורך בהחלפתו וכי על הנתבעים "עפ"י המקובלות" לשאת במלוא עלות ההחלפה.   מר גורביץ חולק על קביעת השמאי מטעם הנתבעים וטוען כי קביעתו מהווה למעשה פרשנות משפטית להבדיל משומת נזק.   תכליתם של דיני הנזיקין היא השבת מצבו של ניזוק למצב כפי שהיה טרם קרות הנזק, אין חולק בין הצדדים כי אותו דוד עמם לא היה חדש, מדובר בפריט מתבלה והחלפתו על ידי דוד חדש, יש בה משום הטבה של אורך חיי הדוד כך שנמנעה מהתובע ההוצאה של החלפת הדוד המקורי "בתום תוחלת חייו" או בעת יציאתו מכלל פעולה.   מכאן שקביעת שמאי הנתבעים, כי יש להפחית מסכום הפיצוי את ההטבה של התקנת דוד חדש, בעיניי, הולמת ותואמת את מטרת דיני הנזיקין ויש בה כדי לבטא את הפיצוי לו זכאי התובע לשם השבת מצבו לקדמותו.   ירידת הערך שמאי הנתבעים, כאמור, קבע ירידת ערך בשיעור 3% משווי הרכב בעוד שמאי התובע קבע סכום כספי של 3,500 ₪.   מר גורביץ דוחה את שיטת חישוב ירידת הערך בה נהג השמאי מטעם הנתבעים וטוען כי חישוב מתימטי לכאורה של ירידת הערך באחוזים מהתיקון, איננו מציאותי וכך הוא מציין:   ”שעור הפחתת הערך נגזר גם מתוצר, דגם ומצב השוק לגבי רכב ספציפי במועד נתון ולהערכתי, במצב השוק הרלוונטי ליום הארוע בו ההיצע גדול לאין שעור מהביקוש, שעור ירידת הערך שנגרם לרכב הנ"ל בגין נזקי תאונת דרכים הנ"ל לא יפחת מסך של 3,500 ₪".   "... כל לקוח בכח אשר ירצה לרכוש את הרכב נשוא חוות דעתי, יבקש להפחית מערך הרכב סכום משמעותי מאחר ובאם לא יהיה הפרש משמעותי יבכר הנ"ל לרכוש רכב זהה שלא עבר ארוע תאונתי כלל (כפי שהיה הרכב עובר לתאריך תאונת הדרכים הנ"ל).   מר גורביץ העלה שתי השגות נוספות לעניין הנזק והשפעתו על ירידת הערך בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעים וכך הוא מציין:   ”... גם אם נקבל את שיטתו (של שמאי הנתבעים - ג.ב.)... הרי לא התיחס כלל לנזק בחזית הרכב... קבע קביעה "מוזרה" ... כי אין הפחתת ערך בגין פגיעה בחיפת תא המנוע מאחר והחיפה מחוברת לגוף המרכב ע"י ברגים. מאחר ובמקרה הנוכחי תוקנה חיפת תא המנוע על ידי ישורה, אין רלוונטיות כלל לצורת החיבור לגוף המרכב והטיעון אותו העלה השמאי תקף רק להחלפת החיפה (בהסתיגויות מתאימות)".   אתחיל בטענה לעניין הנזקים אליהם לא התייחס השמאי מטעם הנתבעים, כשלגבי הנזק בחזית הרכב, מדובר בפגיעה קלה עד מאוד במכסה המנוע ואין כל הגיון בטענה כי פגיעה זו יש בה כדי להשפיע על ערכו של הרכב בבוא התובע למוכרו.   לעניין ההתייחסות לחיפת המנוע, אף אם אקבל את הטענה כי מדובר בנזק שיש בו כדי להשפיע על ערך הרכב, לא הצלחתי להבין מנימוקי מר גורביץ מדוע יש לשייך לכך רלוונטיות לירידת הערך, ואף ירידת ערך משמעותית כפי דבריו.   הוסף לכך את העובדה כי מר גורביץ לא קבע מהו החלק של אותו ליקוי בקביעת ירידת הערך. אמנם מקובלת עליי הטענה כי בשל פגיעתו של הרכב בתאונה במצב כפי שארע במקרה דנן, ניתן לקבוע כי קונה פוטנציאלי ידרוש הפחתת מחיר אך לא הובאה לפניי תמונה מלאה באשר למצבו של הרכב ולנתוניו הרלוונטיים לקביעת שוויו כגון קילומטרג', מספר ידיים קודמות, מצב מיכני קודם לתאונה וכיו"ב פרטים חיוניים שמשפיעים על מידת "הפופולריות" והמחיר שניתן להשיג עבור הרכב עם מכירתו.   נתון בעייתי נוסף הוא, עיתוי קרות הנזק, כפי חוות דעתו של מר גורביץ מדובר בנזק שהוא בין היתר פונקציה של תנאי השוק שהם משתנים, היצע וביקוש והכל במועד נתון מסויים.   הנזק לתובע ייגרם למעשה בבואו למכור את רכבו ולא במועד קרות התאונה ועל כן, גם לשיטתו של מר גורביץ, קביעתו בדבר שווי ירידת הערך היא בעייתית וקשה לאמצה.   מכאן שאינני מוצאת מקום לאמץ את קביעותיו של מר גורביץ והמסקנה המתבקשת היא כי דין התביעה להדחות.   התובע ישא בהוצאות הנתבעים יחד ולחוד על סך 300 ₪ שישולמו תוך 14 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.ירידת ערך