בבקשתו טען בא כוח המערער כי קיימת עוינות רבת שנים בינו לבין נשיא בית המשפט. לשיטתו, עוינות זו באה לידי ביטוי באמירות מבזות שמפנה לעברו הנשיא, בזלזול מופגן, במניעת הזדמנות ראויה לטעון טענותיו ובהיעדר התייחסות לטענותיו הקיימות. המערער המשיך וטען כי יחסי איבה, ששורשיהם בתקופה מוקדמת בה כיהן הנשיא כפרקליט, מביאים אותו לניצול מעמדו השיפוטי למען השפלתו וביזויו של בא כוח המערער. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת יחסים לא טובים בין עורך דין לבין שופט כעילה לפסילת שופט: לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (הנשיא ג' X) מיום 3.11.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים המאוחדים ת"פ 3659/06, ת"פ 1219/07, ות"פ 20552-12-09. 1. המערער הואשם בשלושה כתבי אישום בשורה של עבירות מס, כשהראשון שבהם הוגש כבר בשנת 2006. בתיקים הללו נוהלו מספר רב של דיונים, שבהם ייצגו את המערער עורכי דין שונים שהתחלפו מספר פעמים. לבסוף ניתנו הכרעת דין וגזר דין על סמך הודאתו של המערער במיוחס לו, בהתאם להסדר טיעון בין הצדדים. על אלו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. שם, בהתאם להסכמת הצדדים, בוטל פסק הדין והתיק הוחזר לבית משפט השלום בנצרת. בשים לב למועד הגשת כתב האישום המקורי ולהימשכות התיק המליץ בית המשפט המחוזי כי הדיונים בבית משפט השלום יערכו מדי יום. ניהול התיק בבית משפט השלום החל בשנית בחודש יולי השנה. 2. ביום 24.10.2011, לאחר שהתקיימו שני דיונים בגלגולו המחודש של התיק במסגרתם ביקש בא כוח המערער מספר דחיות ולאחר שבקשתו האחרונה לא נענתה, הגיש בא כוח המערער בקשה לפסילת הנשיא X מלישב בתיק זה. בבקשתו טען בא כוח המערער כי קיימת עוינות רבת שנים בינו לבין הנשיא X. לשיטתו, עוינות זו באה לידי ביטוי באמירות מבזות שמפנה לעברו כב' הנשיא, בזלזול מופגן, במניעת הזדמנות ראויה לטעון טענותיו ובהיעדר התייחסות לטענותיו הקיימות. המערער המשיך וטען כי יחסי איבה, ששורשיהם בתקופה מוקדמת בה כיהן הנשיא X כפרקליט, מביאים אותו לניצול מעמדו השיפוטי למען השפלתו וביזויו של בא כוח המערער. בשל כל אלה ציין בא כוח המערער כי הגיש בעבר מספר בקשות לפסילת הנשיא X ואף התלונן בעניין זה בפני נשיא בית המשפט העליון דאז ברק. לטענת בא כוח המערער כל אלו מבטאים חוסר אובייקטיביות שיפוטית וחשש העולה כדי ודאות לעיוות דין. 3. המשיבה התנגדה לבקשה לפסילת כב' הנשיא X. המשיבה טענה כי הנשיא X לא התנהג בעוינות כלפי בא כוח המערער אלא כי הנשיא פעל ללא לאות, בהתאם לחוק ולפסיקה, ובהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי שראה לנכון להורות על ניהול תיק זה ביעילות ובמהירות האפשרית. הנשיא X פינה זמן ניכר מזמנו העמוס לשמיעת הוכחות בתיק וחרף זאת התחשב במידת האפשר בבקשות דחייה של בא כוח המערער. המשיבה טענה כי בקשת הפסלות הועלתה במועד מאוחר והוגשה רק משלא קיבל בית המשפט בקשת דחייה נוספת מטעם המערער. 4. בדיון מיום 3.11.2011 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות הוגשה באיחור ולו מטעם זה בלבד ניתן היה לדחותה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין בסיס לטענת בא כוח המערער לפיה בית המשפט עוין כלפיו. בית המשפט תיאר את השתלשלות העניינים בתיק, תוך שציין כי ניתנו מספר אורכות לבקשתו של בא כוח המערער ורק לאחר שנדחתה בקשת אורכה נוספת מטעמו, להגשת כפירה מפורטת בכתב האישום, הוגשה בקשת הפסלות, שבוע ימים לפני מועד דיון ההוכחות הראשון. משכך, ראה בבקשת הפסלות ניסיון נוסף מצד בא כוח המערער לדחיית הדיון. בית המשפט קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות פסלות וכי נוכח הנסיבות לא היה מנוס מלשים סוף לבקשות הדחייה החוזרות ונשנות מצד המערער. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בא כוח המערער שב וחוזר על טענותיו בבקשת הפסלות וטוען כי בדברים האמורים לעיל יש כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים המקים עילת פסלות. בא כוח המערער טוען כי בית המשפט שגה כאשר התייחס לבקשת הפסלות ככסות לבקשת דחייה נוספת ולא התייחס לטענות האחרות שהועלו בה. לעניין מועד העלאת טענת הפסלות טוען בא כוח המערער כי קיווה שיחסו של הנשיא X ישתפר ולפיכך לא יהא צורך בבקשת פסלות ולכן לא הגישה במועד מוקדם יותר. 6. דין הערעור להידחות. ראשית באשר לשאלת מועד העלאת בקשת הפסלות, סעיף 146(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי טענת פסלות יש להעלות מיד לאחר תחילת המשפט; זאת כל שכן כאשר טענת הפסלות מבוססת על היכרות שלילית מוקדמת לכאורה בין בא כוח המערער לבין השופט היושב בדין. בכך כשל בא כוח המערער. בקשת הפסלות הוגשה כאמור לאחר שהתקיימו כבר שני דיונים בתיק. "טענת פסלות איננה בגדר נשק סודי, אשר אותו שומר באמתחתו מי שגורס דבר קיומה של עילה של פסלות, עד שיבוא מועד נוח להעלאתה" (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה פ"ד מה(3) 790, 791 (1991)). עצם ההשתהות בהגשת בקשת הפסלות יכולה ללמד כי העוינות שקיימת לכאורה לטענתו של בא כוח המערער בינו לבית המשפט לא היה בה כדי להקים עילת פסלות. 7. גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מבחן ספציפי נוסף הרלוונטי למקרה דנן הוא האם בין השופט לבא כוח צד מסוים קיימת קרבה ממשית אחרת כאמור בסעיף 77א(א1)(1) לחוק. אין בהיכרות הקודמת בין הנשיא X מתוקף תפקידו כפרקליט לבין בא כוח המערער, כמי שעמד מצידו השני של המתרס כסנגור, כשלעצמה כדי לבסס עילת פסלות. גם אם אין מדובר בהיכרות בעלת אופי חיובי עדיין מדובר בהיכרות בעלת אופי מקצועי גרידא (ראו: ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן פ"ד נא(4) 673, 677-676 (1997); ע"פ 542/88 זבריקו נ' מדינת ישראל ( 29.11.1988)). אמנם, במקרים בהם מוכחת סלידה ממשית של השופט מעורך דין המתבטאת ביחסי עוינות, ריב או מדון בינו לעורך הדין המעידה על גיבוש עמדה נחרצת על ידי השופט באשר לתוצאות ההליך, יש מקום לפסילתו של השופט מחמת חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 196, 236 (2006)). אלא שגם במקרים בהם נטענת טענה כזו, כבמקרה דנן, יש להצביע על ביטוי ממשי של העוינות בנסיבות העניין ואין לטעון טענות בעלמא. אין די בתפישה הסובייקטיבית של עורך דין כי השופט מתנכל לו אלא יש להצביע על עיגון אובייקטיבי לכך. במקרה שלפניי לא מצאתי כי יש ביטוי ממשי לעוינות לכאורית זו. אין בהתבטאויותיו או בקביעותיו של בית המשפט, בהן כי בא כוח המערער מתנהג בצורה שאינה מקובלת או כי יש להצטער כי בא כוח המערער הופיע לדיון ללא חומרי חקירה, כדי ללמד על עוינות. משכך, אין באמירות אלו כדי לקיים עילה לפסילת השופט. למערער טענות נוספת שעיקרן באופן ניהול ההליך הדיוני כגון החלטות בית המשפט באשר למועדי הדיונים. כבר נפסק כי אין בהחלטות דיוניות של בית המשפט מסוג זה, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות (ראו ע"פ 5130/11 כהן נ' מדינת ישראל ( 15.9.2011)). נוכח הדברים האמורים, לא הרים בא כוח המערער את הנטל להוכחת עילת פסלות. לפיכך, הערעור נדחה. עורך דיןשופטים