קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ילד עם אסטמה - ביטוח לאומי / אסטמה בילדים ביטוח לאומי: לפני ערעור בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) על החלטת ועדת העררים לילד נכה מיום 5.1.12 (להלן - הועדה), אשר קבעה כי המערער אינו זכאי לגמלת ילד נכה. העובדות הצריכות לעניין וההליך המשפטי המערער, קטין, יליד 20.2.1998 (להלן גם - הקטין), סובל ממחלת אסטמה ומתסמונת ברטר, שבעטין הוא מקבל טיפול ונמצא במעקב רפואי. הערעור הוגש באמצעות אמו של הקטין. תביעת המערער לקבלת גמלת ילד נכה נדחתה במכתב המשיב מיום 13.9.11, בהסתמך על האבחון הרפואי (דרג ראשון) שנערך לו ביום 31.8.11; על החלטה זו הוגש ערר, שנדון בפני הועדה ביום 5.1.12. כעולה מפרוטוקול הועדה שצורף לכתב הערעור, לאחר שמיעת טענות הקטין באמצעות אמו ובא-כוחו וכן לאחר בדיקת מצבו התפקודי של הקטין, מצאה הועדה כי הקטין עצמאי כבני גילו ברוב פעולות היומיום, ולפיכך קבעה כי אינו תלוי בזולת ברוב פעולות היומיום ואינו זקוק לנוכחות מתמדת מצידם. באשר להיזקקות הקטין לטיפול רפואי מיוחד, בהתאם להוראה העוסקת בילד "הזקוק באופן קבוע, במשך חצי שנה לפחות, לשלושה מבין אלה", ציינה הועדה כי הקטין מטופל באינהלציה, במשתנים וזקוק למעקב במרפאת מומחים; יחד עם זאת, צוין כי אין המדובר בשלושה טיפולים הנובעים ממחלה אחת. בסיכום מסקנותיה קבעה הוועדה כך: "נער בן 13 הסובל ממחלת ברטר ואסטמה כרונית. אמנם מדובר במחלת ברטר שהינה מחלה נדירה אך אין עומס טיפולי כבד. מקבל אינהלציות 4 פעמים ביום ונמצא במעקב רפואי. מקבל משתנים בתוספת פוטסיום. מבחינת ADL: עצמאי כבני גילו בניידות, הלבשה רחצה ואכילה. זקוק לסיוע מועט בהפרשות אינו זקוק לנוכחות מתמדת. הועדה דוחה הערר." החלטה זו היא מושא הערעור שבפני. בדיון מיום 25.6.12 נשמעו בפני טענות הצדדים, כאשר המערער טען מחד, כי הינו עונה על הקריטריונים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן - תקנות ילד נכה), וזאת נוכח הזדקקותו לשלושה טיפולים מתוך רשימת הטיפולים המיוחדים המנויים בתקנות, כשלטענת המערער אין בתקנות כל דרישה כי שלושת הטיפולים ינבעו ממחלה כרונית קשה אחת; ומאידך, טען המשיב כי דין הערעור להידחות משני נימוקים: האחד - משאין הקטין עונה להגדרת "ילד נכה" כפי שנקבעה בתקנות ילד נכה, לפיה על שלושת הטיפולים המיוחדים להם נזקק הקטין לנבוע מאותה "מחלה כרונית קשה"; והשני - משאין 'תסמונת ברטר' ממנה סובל המערער עונה להגדרת "מחלה כרונית קשה" או "מחלה או תסמונת נדירה", בהתאם להוראת סעיף 13 לתוספת הראשונה לתקנות ילד נכה, כך שגם אם היינו מקבלים את הטענה כי אין דרישה בתקנות ילד נכה, כפי שהן מנוסחות נכון למועד הערעור, כי 3 הטיפולים ינבעו מאותה מחלה כרונית קשה, דין הערעור להידחות. יחד עם זאת הסכימו הצדדים לעכב את מתן פסק הדין בערעור עד לאחר קבלת התייחסותה המנומקת של הועדה לשאלה "האם האסטמה ממנה סובל המערער ומחלת הברטר, הינן בגדר "מחלה כרונית קשה" כמופיע בסעיף 1 להגדרת "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד". בהודעת המשיב מיום 7.8.12 נמסר, כי הוועדה התכנסה ביום 2.8.12 בעקבות החלטת בית הדין וקבעה כי הקטין סובל משתי מחלות כרוניות, האחת קשה - אסטמה, והשנייה נדירה - ברטר, כמפורט בפרוטוקול הוועדה שצורף להודעה. כמו-כן, צירף המשיב להודעתו תיקון מס' 2 לתקנות ילד נכה, בתחולה מיום 1.11.12, כאשר בסעיף 7(1)(א) לתיקון נקבע כי פרט 9 לתוספת הראשונה (ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד) יתוקן באופן שיירשם: "(9) ילד הזקוק באופן קבוע, במשך חצי שנה לפחות, לשלושה מבין אלה עקב מחלה אחת או הזקוק לארבעה מבין אלה עקב שתי מחלות או יותר ובלבד שאין מדובר בטיפולים חופפים" לדעת המשיב, אמנם המדובר בתיקון שנכנס לתוקפו לאחר המועד הרלבנטי לערעור דנן, אולם יש בו כדי לתמוך בטענת המשיב בכל הנוגע לפרשנות הנכונה לפרט 9 לתוספת הראשונה והגדרת "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד", על פי תקנות ילד נכה, עובר לתיקון. בהחלטה מיום 8.8.12 הוריתי לוועדה להבהיר בשנית האם הקטין חולה בשתי מחלות כרוניות קשות כלשון תקנות ילד נכה, כפי שנדרשה הועדה לעשות בהחלטה הקודמת, אלא אם כן מודיע המשיב כי "מחלה נדירה" מוחזקת כ"מחלה כרונית קשה". בהודעת המשיב מיום 30.8.12 נמסר, כי הוועדה מיום 2.8.12 פעלה בהתאם להוראות החלטת בית הדין מיום 25.6.12, עת קבעה כי הקטין אינו סובל משתי מחלות כרוניות קשות, אלא מאחת כרונית קשה והיא מחלת האסטמה, ומאחת כרונית נדירה והיא תסמונת הברטר, כאשר הוועדה מציינת בהחלטתה כי הקטין מקבל בגין תסמונת הברטר טיפול מתאים והוא מאוזן ומתפקד - והחלטה זו הינה ברורה, מפורטת ומנומקת. עוד הוסיף המשיב בהודעתו, כי מחלה כרונית נדירה איננה בהכרח מחלה כרונית קשה, קל וחומר עת הקטין מאוזן ומתפקד והמחלה אינה מטילה עומס כבד ביותר על המשפחה, כלשון סעיף 13 לתוספת הראשונה לתקנות ילד נכה. המשיב חזר בהודעתו על הטענה כי סעיף 9 לתוספת הראשונה לתקנות ילד נכה מתייחס ל -3 טיפולים הנובעים ממחלה אחת, ואין הקטין עונה על הגדרה זו. דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיפים 123 ו- 213 לחוק, בחינת החלטת הוועדה הרפואית לרבות החלטת ועדה לעררים לילד נכה (סע' 222(ד) לחוק) תהא בשאלה משפטית בלבד; לפיכך יש לבחון האם נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות בית הדין. בסעיף 1 לתקנות ילד נכה, הרלבנטיות למועד הערעור, נקבע כדלקמן: ""ילד נכה" - כל אחד מאלה: ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד; ילד התלוי בעזרת הזולת; ילד עם ליקוי מיוחד;" אין מחלוקת בין הצדדים, כי החלופה הרלוונטית לגבי המערער הינה "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד", המוגדר בתקנות ילד נכה הרלוונטיות למועד הערעור, כ"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא מומחה ברפואת ילדים, שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל מחלה כרונית קשה הוא זקוק לטיפול רפואי כמפורט בתוספת הראשונה". בתוספת הראשונה לתקנות ילד נכה נמנים טיפולים רפואיים שונים, אותם עשוי לקבל "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד", כשבסעיף 9 נקבע כדלקמן: "(9) ילד הזקוק באופן קבוע, במשך חצי שנה לפחות, לשלושה מבין אלה: טיפול באינהלציות או משאפים פעמיים ביום לפחות; טיפול יומיומי ... במשתנים ...; ...; מעקב במרפאת מומחים (תת-התמחות מתאימה למחלתו הכרונית של הילד), פעם אחת לפחות, בתקופה האמורה; - (ז)..." אין חולק, כעולה מפרוטוקול הוועדה מיום 5.1.12, שהקטין זקוק באופן קבוע ל- 3 הטיפולים שצוטטו לעיל; אף אין חולק כי שלושת הטיפולים האמורים אינם נובעים מאותה מחלה, שכן האינהלציה נדרשת כתוצאה מהאסטמה ואילו המשתנים כתוצאה מתסמונת הברטר (עמ' 2, ש' 10). על יסוד האמור לעיל, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בפרוטוקולי הוועדה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה. באשר לקביעת הוועדה ועמדת המשיב, כי תקנות ילד נכה, כפי נוסחן במועד הרלבנטי לערעור, דורשות כי 3 הטיפולים הרפואיים אליהם נזקק הקטין ינבעו מאותה מחלה כרונית קשה, אפנה לדבריה הנכונים של כב' השופטת דוידוב בפסק דין שניתן לאחרונה בתיק בל (ת"א) 5657-05-11 ר.נ. (קטינה) - המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.7.12, כדלקמן: "מקום בו התכלית החקיקתית של מתן הגמלה הינה השתתפות בהוצאות המיוחדות הנגרמות להורים עקב ליקוייו הרפואיים של ילדם, והוריה של המערערת אכן נושאים בהוצאות ובנטל כבד בשל הטיפול הרפואי המיוחד לו נדרשת בתם, הרי שיש לקבוע כי די בכך שהמערערת נזקקת, בהתאם לתנאי התקנות, לשלושה טיפולים כדי להקים לה זכאות לגמלה, גם אם הטיפולים הללו אינם ניתנים לה בקשר עם מחלה כרונית אחת (למסקנה זהה על בסיס נימוקים זהים ראו את פסק דינה של השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ב-בל' (חי') 28837-03-11 ש.נ. - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.6.12)." על כך אוסיף, כי אף על פי שתיקון מס' 2 לתקנות ילד נכה, כולל הוראה המתקנת במפורש את הוראת סעיף (9) לתוספת הראשונה לתקנות, וקובעת כי 3 הטיפולים צריכים להיות עקב מחלה אחת, הרי שמכיוון שהוראה זו חלה רק מיום 1.11.12 ואילך, ומשטרם קמה ההבהרה האמורה במועד הרלוונטי לערעור, יכול היה המערער להיבנות מפרשנות רחבה יותר, ולפיה אפשר ששלושת הטיפולים ינבעו ממחלות כרוניות קשות שונות. יחד עם זאת, במקרה הנדון אין מדובר ב-3 טיפולים הנובעים משתי מחלות כרוניות קשות, אלא רק שניים מהטיפולים נובעים ממחלה כרונית קשה. כאמור בסע' 12 לעיל, הטיפול במשתנים נובע ממחלה שלא הוגדרה "כרונית קשה" ואף התובע אינו טוען אחרת. לפיכך, אף אם היינו מחילים את הפרשנות הרחבה, המאפשרת 3 טיפולים משתי מחלות כרוניות קשות, אין זה המקרה. באשר לתסמונת הברטר, שכאמור לא הוגדרה כ"מחלה כרונית קשה", אלא כתסמונת נדירה, הרי שהיא נדונה בסע' 13 לתקנות, אך המערער הבהיר מפורשות כי אינו נשען על סעיף זה בערעורו (עמ' 2, ש' 5). סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, ומשלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה את השבת עניין המערער אליה, אין מנוס מדחיית הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות, כמקובל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. קטיניםאסטמהביטוח לאומי