קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב מטפלת סיעודית: השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ( השופטת דינה אפרתי ונציג הציבור מר צור קינן; בל 455/99), אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בכאבי הגב מהם היא סובלת כ"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 . 2. להלן תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעור זה: א. המערערת עבדה כמטפלת בקשישים במסגרת עמותת "בבית" במשך כשמונה שנים, החל משנת 1989. ב. במסגרת עבודתה זו, נהגה המערערת לרחוץ ולהרים את הקשישים, לנקות את דירותיהם ולדאוג לסיפוק צרכיהם השונים. ג. עבודתה של המערערת הייתה בעיקרה עבודה פיזית הכרוכה במאמץ ניכר, שהתבטא בעיקר בהרמת הקשישים לשם הרחצה והטיפול בהם. ד. במהלך שנת 1996-1997 החלה המערערת לחוש כאבים בגבה ואף פנתה לטיפולים רפואיים אך לא נמצאו כל ממצאים פתולוגיים. ה. על פי גרסת המערערת, במהלך חודש מאי 1997, בעת שהרימה את הקשישה שהייתה בטיפולה, חשה בכאב חריף בגבה, אך מאחר ומדובר היה בקשישה חסרת ישע השלימה את הטיפול בה. ו. המערערת המציאה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ותעודת מחלה, לפיה אינה מסוגלת לעבוד מתאריך 19.5.1997 ועד לתאריך 23.5.1997. כמו כן, הומצאו תעודות מחלה לתקופות נוספות. ז. בבדיקת מיפוי עצמות מיום 9.6.1997 שנעשתה למערערת לאחר הפגיעה הנטענת בעבודה נמצא: "סקוליוזיס גבי ומותני קלה עם הדגשה רוחבית קלה במספר חוליות מותניות וכן 2-1/s- הממצאים יכולים להתאים לשינויים ניווניים O.A קלים. שינויים ארטרוטיים בפרקי הכתפיים. פרט לכך אין לראות ריכוזים פטלוגיים מוקדיים בעצמות". ח. ביום 23.12.1999, בהתאם למצבה הבריאותי הנוכחי, קבעה הרופאה התעסוקתית, כי אין המערערת מסוגלת לעבוד בעבודות הדורשות הרמת משאות כבדים (מעל 7 ק"ג) וכיפופים ממושכים, ולכן אינה מסוגלת לעבוד כמטפלת בקשישים. ט. המערערת תולה את המיחושים בגבה באירוע הרמת הקשישה בחודש מאי 1997. גרסה זו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). יש לציין, כי בשלב מסוים בדק המוסד את הטענה לפיה המיחושים בגבה של המערערת הם תוצאה של מיקרוטראומה, אך גם טענה זו נדחתה על ידו. 3. בית הדין האזורי קבע שאין לקבל את גרסת המערערת, באשר לאירוע הנטען על ידה, בשל העדר ראיות המצביעות על קיומו, ובשל הגרסאות השונות של המערערת לגבי האירוע הנטען. באשר לטענת המיקרוטראומה, אשר העלתה המערערת, לא שוכנע בית הדין האזורי, כי הרמת קשישים פעמיים עד ארבע פעמים ביום הם בבחינת פעולות דומות חוזרות ונשנות בתכיפות הנדרשות לצורך הוכחת מיקרוטראומה. 4. ערעורה של המערערת נוגע לשתי המסקנות אליהן הגיע בית הדין האזורי: דחיית גרסת המערערת, לפיה חשה בכאבים בגבה ביום 19.5.1997 כתוצאה מהרמת קשישה במשקל כבד. דחיית התביעה להכיר בכאבי הגב של המערערת כ"פגיעה בעבודה" מסוג מיקרוטראומה. 5. המוסד מצדו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 6. אנו סבורים כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הטעמים הבאים: א. קביעת בית הדין האזורי, לפיה לא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, להוכיח את קיומו של האירוע התאונתי אשר לו היא טוענת, מעוגנת היטב בחומר הראיות. ב. יש לתמוה על כך, כי המערערת לא סיפרה מיד לכשפנתה לרופא בעניין כאבי הגב שלה, כי באותו יום הרימה קשישה במשקל כבד, שלאחריה חשה בכאבים בגבה. מאידך גיסא, סיפרה המערערת לרופא, ד"ר נחשון שזר, כי היא סובלת מכאבי גב ממושכים (נ/5), נתון המלמד, שאין מדובר בכאבים כתוצאה מהרמת הקשישה אלא בכאבים מזה זמן. ג. תמוה אף העדר אזכור האירוע בטופס התביעה לנכות כללית שהוגש למוסד ביום 17.6.1997. מועד אשר הנו מאוחר ממועד קיומו של האירוע הנטען לפי גרסת המערערות. בנוסף לכך, גם הפנייתה של המערערת לטיפול פיזיותרפי ביום 25.2.1997 (נ/8) תומכת בהנחה שכאבי הגב קדמו למועד האירוע התאונתי הנטען, שהתרחש בביום 19.5.1997, ולא התעוררו בעקבותיו. ד. לכל אלה יש להוסיף תמיהות המתעוררות אצלנו לגבי תאריכיהן של התעודות הרפואיות, סוגיהן והתיקונים להן, אשר פוגמות באמינות גרסת המערערת. ה. אנו סוברים גם, כי המערערת לא הצליחה להוכיח, כי ניתן לייחס את המיחושים בגבה לפגיעות זעירות, רצופות, בלתי הפיכות שבמצטבר גרמו לנזק בגבה הנטען על ידה. הרמת קשישה בין פעמיים לארבע פעמים ביום אינה מצביעה על פגיעות זעירות, רבות ורצופות אלא לכל היותר על פגיעות בודדות מדי יום, בהפסקות וללא רציפות. בהעדר התנאים האופייניים למיקרוטראומה- לא ניתן לייחס את מיחושי הגב של המערערת למיקרוטראומה. (ראו לעניין זה: דב"ע לג/157-0, רביע ואח'- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' 179, 183 ; דב"ע לו/75-0 המוסד לביטוח לאומי-טואיטה, פד"ע ט' 8, 13 ; דב"ע מו/17-0 אליעזר עמיצור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח, 100, סעיף 14 ; דב"ע מח/77-0, מזרחי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 ; עבל 1162/00 אריש סילון - המוסד לביטוח לאומי עבודה ועוד, עבודה ארצי כרך לג(41), 34, סעיף 4 לחוות דעתי). 7. סוף דבר: משכך הם פני הדברים, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה להתאשר מטעמיו, וזאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 ודין הערעור להידחות, ללא להוצאות.עמוד השדרהמטפלתכאבי גב / בעיות גב