קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריתת מניסקוס אחוזי נכות: א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 24.1.01, אשר קבעה למערער 10% נכות בגין מ.א. כריתה חלקית של מיניסקוס ברך שמאל, עם שינוים ניוונים קלים לפי פרט 48(2)זIV. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער, יליד 1951, הגיש ביום 6.9.98 תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים בגין חבלה בברך שמאל, שארעה בעת משחק כדורגל ביום 15.3.90. ועדה רפואית מיום 21.12.98 קבעה למערער 10% נכות לפי פרט 35(4)ג מותאם, בגין מצב אחרי חבלה בברך שמאל, עם שינוים ניוונים והגבלה קלה בתנועות. המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, ובתמיכה לו צירף את חוות דעת המומחה מטעמו, דר' רינות. הועדה הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 20.2.99, שמעה את המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ודחתה את הערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. המערער ערער על קביעת הועדה הרפואית העליונה בפני בית משפט זה. הערעור נשמע בפני כב' השופט ח' פורת, ס.נ, אשר קבע בפסק דינו מיום 14.9.00 כדלהלן: " טענת ב"כ המערער בערעור היא כפולה: למערער יש שתי פגימות משום שנפגע ברצועה הצולבת הקדמית וכן נפגעה יציבות הברך ותנועתיותה. כן אובחן קרע במיניסקוס המדיאלי ובוצעה כריתה חלקית של המיניסקוס בארטרוסקופיה. טענה זו נכונה, משום שלא יכולים להיות חילוקי דעות שלמערער היה קרע במיניסקוס, הוא עבר ניתוח ארטרוסקופיה ניתוחית ב-4.12.90, הקרע אובחן ובוצעה כריתה חלקית של המיניסקוס הקרוע. כל זאת בנוסף לקרע שאובחן ברצועה הצולבת ובנזקים שהצטברו בינתיים בברך. מדובר איפוא בשתי פגימות נפרדות אשר כל אחת מהן מזכה בדרגת נכות נפרדת". (עמוד 3 לפסק הדין מיום 14.9.00). בית המשפט קיבל את הערעור, החזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה, "כדי שתואיל לחזור ולבדוק את המערער, להתייחס לעניינו, לקבוע דרגות נכות בהתאם ותסביר בפרוטרוט את הממצאים ואת המסקנות שיש להסיק מן הממצאים, תוך התייחסות להיבטים שפורטו לעיל". לשון אחר, על פי פסק הדין הוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את המערער ותקבע דרגות נכות בהתאם לפגימות. הועדה הרפואית העליונה שבה ובדקה את המערער, ובהחלטתה מיום 24.1.01 קבעה למערער 10% נכות לפי פרט 48(2)זIV בגין מ.א כריתה חלקית של המיניסקוס בברך שמאל, עם שינוים ניוונים קלים. על החלטה זו של הועדה הרפואית העליונה, מערער המערער. ג. לטענת המערער, בית המשפט קבע בפסק דינו מיום 14.9.00 כי למערער שתי פגימות, פגימה הקשורה לאי יציבות הברך כתוצאה מפגיעה ברצועה הצולבת הפנימית, ופגיעה הקשורה לקרע במיניסקוס ולניתוח הכריתה החלקית. לטענת המערער, קבע בית המשפט כי על הועדה הרפואית העליונה להתייחס לכל אחת מהפגימות, לייחס את ההפרעות השונות לפגימות השונות ולקבוע אחוזי נכות בהתאם. לטענת המערער, הועדה הרפואית העליונה לא העניקה למערער דרגת נכות כלשהי בגין אי יציבות הברך הנובעת מהפגיעה ברצועות, וזאת בלא לתת לכך כל הסבר. עוד טוען המערער כי הועדה הרפואית העליונה לא קבעה לו דרגת נכות כלשהי בגין ההגבלה בתנועה. בכך לא פעלה הועדה הרפואית העליונה, כך לטענת המערער, על פי הוראות פסק הדין ולא קבעה למערער שתי דרגות נכות נפרדות בגין שתי הפגימות. ד. על טענות המערער משיב המשיב בשתיים: (א) לעניין קביעת הנכות, אומנם בית המשפט המחוזי הנחה את הועדה הרפואית העליונה לקבוע שתי דרגות נכות נפרדות, בגין שתי פגימות, אולם על פי הנחיית בית המשפט על הועדה הרפואית העליונה לקבוע את דרגות הנכות ולהסביר את הממצאים, אם אומנם קיימות דרגות נכות. לטענת המשיב, הועדה הרפואית העליונה לא מצאה סימנים ספציפיים לבעיות במיניסקוס וברצועה הצולבת הקדמית. בדיקת M.R.I הדגימה שינויים לאחר כריתה חלקית של המיניסקוס ושינוים ניוונים קלים וכן דלדול קל של שרירי הברך, ולכן קבעה הועדה את אחוזי הנכות כפי שקבעה. (ב) לטענת המשיב, ויתר המערער על טענתו בעניין הגבלת התנועה בברך, עניין הגבלת התנועה לא נדון בפני הועדה הרפואית העליונה, ואף לא בפני כב' השופט פורת. ה. לעניין קביעת הפגימות ואחוזי הנכות ע"י הועדה הרפואית העליונה, מקובלת עלי עמדת המשיב. הועדה בדקה את המערער וקבעה: "בבדיקה: מתהלך ללא צליעה, מתרומם עד בהונות... מסוגל לעמוד על כל גפה בנפרד, לסירוגין, ללא כל קושי. מבחן לקריסת הברכיים - שלילי. בישיבה: מסוגל ליישר את הברכיים ולכופף אותן עד 130 מעלות. בשכיבה: אין נפיחות בברך שמ', אין רגישות ללחץ בשטח הפרקי, אין נוזל חופשי בפרק ברך שמ'. דלדול של שרירי הירך ב-2 ס"מ לעומת ירך ימין. סימן מגירה - שלילי, לחמן - שלילי, פיבות שיפט - שלילי. סימנים מיניסקלים מקמורי ואלבי - שלילי. על פי החלטת כב' השופט פורת... הועדה בדקה שוב את הנכה ולא מצאה סימנים ספציפיים לבעיות במיניסקוס וברצועה הצולבת הקדמית". (חלק 3 להחלטת הועדה מיום 24.1.01). נראה לי כי אין ללמוד מפסק דינו של כב' השופט פורת כי אצל המערער קיימות שתי פגימות. כב' השופט פורת קבע כי אם אכן קימות שתי פגימות, אזי מגיעות שתי דרגות נכות, נפרדות. בענייננו בדקה הועדה פעם נוספת את המערער ולא מצאה מגבלות במיניסקוס או ברצועה הצולבת הקדמית, ומשום כך קבעה את אחוזי הנכות כפי שקבעה. ו. ולעניין ההגבלות בתנועה - בעניין זה מקובלת עלי טרוניתו של ב"כ המערער לפיה, בלא נטילת רשות, השלים ב"כ המשיב טיעונים לאחר שהסתיים פרק הטיעון. דרך זו איננה מקובלת עלי. לגופו של עניין, טוען המשיב כי המערער ויתר על הטענה שעניינה הגבלה בתנועה. לטענת המערער, בבדיקות קודמות של המערער בפני ועדות קודמות, לא נמצאה הגבלה בתנועה. הגבלת התנועה לא היתה נושא לערעור בפני הועדה הרפואית העליונה, כמו גם בפני בית משפט זה. אין בידי לקבל את טענת המשיב. הועדה הרפואית העליונה, שהחלטתה מיום 22.9.99 היא נשוא הערעור שנדון בפני כב' השופט פורת, קבעה בסעיף הפגימות כי מצאה אצל המערער "מ.א חבלה בברך שמ' עם שינוים ניוונים והגבלה בתנועות (מותאם)". לטענת המשיב, הבדיקה שביצעה הועדה לא משקפת הגבלת תנועה כלשהי, וההתייחסות להגבלת התנועה מופיעה אך ורק "בתיאור הפגימות". לטענת המשיב, לא עולה מתוך הפרוטוקול כי קיימת אצל המערער הגבלת תנועה כלשהי. הגבלת התנועה מופיעה, כאמור, רק בתיאור הפגימות, ומסבירה אך ורק את בחירת "סעיף הסל", 35(4)ג, זאת ותו לא. טענה זו אין בידי, כאמור, לקבל. תיאור הפגימות, לדעתי, כשמו כן הוא, מתאר מהן הפגימות אשר מצאה הועדה שבדקה את הנכה. הפרוטוקול, לציין, מפרט רק על דרך הקיצור את הבדיקות שבוצעו ואת הממצאים. בפרק "תיאור הפגימות", מתארת הועדה בתיאור מילולי, מהן הפגימות שנמצאו בבדיקותיה. בנסיבות אלה, אינני יכולה לקבל את הטענה כי המילים שנכתבו ע"י הועדה "הגבלה בתנועות" הן סתמיות ואינן מייצגות מימצא של הועדה. פרשנות זו איננה סבירה, ובוודאי שאיננה תואמת את רוח חוק הנכים אשר, ברמת העיקרון, מכוונת לפרשנות המטיבה עם הנכה. בנסיבות אלה, סבורה אני כי מן הראוי להחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק את המערער פעם נוספת ותקבע את קביעותיה בכל האמור לגבי הגבלות התנועה. ז. סוף דבר, הערעור נדחה ככל שעניינו קביעת הנכות בשיעור 10% בגין מ.א כריתה חלקית של המיניסקוס עם שינוים ניוונים קלים. הערעור מתקבל ככל שעניינו הגבלות תנועה שלא נדונו ע"י הועדה הרפואית העליונה. התיק יוחזר לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק את המערער ותקבע את קביעותיה באשר להגבלת התנועה. ח. אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו. אחוזי נכותנכות