קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקוי שמיעה עקב עבודה בצבא: השופטת ורדה וירט ליבנה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר; ב"ל 2475/08) אשר דחה את תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בשמיעה ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). השתלשלות העניינים בבית הדין האזורי בבית הדין האזורי הגיש המערער את תביעתו, בה טען כי במסגרת עבודתו כחרט כרסם בצה"ל נחשף לרעש גבוה ו/או מתמשך מעל המותר על פי חוק, אשר גרם לו לליקוי שמיעה בכל אחת מאזניו. לתביעתו צירף המערער מסמכים רפואיים שונים ובהם גם בדיקת שמיעה מיום 6.6.07 (להלן - בדיקת השמיעה הראשונה). לקראת הדיון, הגיש בא כח המשיב עותק מבדיקת שמיעה נוספת מיום 27.3.08 (להלן - בדיקת השמיעה השניה). במסגרת דיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 11.12.08 הסכימו הצדדים, כי המערער יופנה לבדיקת שמיעה במכון "הדים" "ולאחר קבלת התוצאה נשוב ונבחן איש איש את עמדתו ביחס להמשך ההליך." המערער המציא לבית הדין האזורי את בדיקת השמיעה שנערכה במכון "פירון" ביום 24.12.08 (להלן - בדיקת השמיעה השלישית), וטען כי לאור תוצאותיה, על בית הדין למנות מומחה רפואי. המשיב, לעומתו, טען כי על פי בדיקת השמיעה השלישית נראה כי לא חלה אצלו ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בממוצע של 20 דציבל בשתי האזניים ולפיכך דין התביעה להידחות. במסגרת דיון נוסף שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 16.3.09, ניתן פסק הדין בהליך. בפסק הדין נקבע, כי לאור תוצאות בדיקת השמיעה השלישית שנערכה למערער בהתאם להסכמת הצדדים, הרי שיש לדחות את תביעתו. זאת, מאחר שהבדיקה מראה על ירידה ממוצעת של 10 דציבל באוזן ימין והגם שבאוזן שמאל עובר המערער את הסף הרי שלא די בכך, לאור הלכת אלון (עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון (לא פורסם, 12.11.08); להלן - הלכת אלון). בנסיבות אלו, ומשהמערער איננו עומד בתנאי הסף כאמור, נדחתה התביעה. הערעור בערעור שהוגש בבית דין זה טען המערער, כי בדיון בבית הדין האזורי לא הוסכם שבדיקת השמיעה השלישית תהא זו שתחייב את הצדדים אלא רק תשמש בדיקה שלאורה יבחנו הצדדים את עמדותיהם, וכי אין לשלול את הבדיקות האחרות; כי בדיקת השמיעה השניה מעידה על ירידה ממוצעת בשמיעה בתדירויות הדיבור הגבוהה מ- 20 דציבל; וכי בנסיבות העניין יש להעביר את בדיקות השמיעה למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. יצויין, כי המערער בהודעת הערעור נמנע מלטעון כנגד בדיקת השמיעה השלישית והתייחס בעיקר לבדיקת השמיעה השנייה והראשונה. בקדם דיון שהתקיים בפניי טען בא כח המשיב, כי המערער איננו מפרש נכונה את בדיקות השמיעה וכי אם יתייעץ עם רופא א.א.ג יווכח לגלות כי המערער לא עבר את סף הירידה בשיעור 20 דציבל לפחות. בהמלצת בית הדין, הופנה המערער לרופא א.א.ג על מנת שיתרגם את בדיקת השמיעה השנייה. משלא הוגשה חוות דעת של רופא א.א.ג מטעמו של המערער, המפענחת את בדיקת השמיעה השנייה, הורה בית הדין על הגשת סיכומי הצדדים. יצויין שוב, כי גם בטיעוניו בקדם הדיון ובסיכומים שהוגשו לאחריו התמקד המערער בטענה, לפיה בהימצא בדיקות שמיעה סותרות (ככל הנראה, הבדיקות הראשונה והשנייה) יש להפנות את עניינו למומחה רפואי. לאור המחלוקת הרפואית לגבי מידת הירידה בשמיעה של המערער וההשלכה המשפטית שיש להכרעה זו הוריתי על הפניית שאלת הבהרה אחת למומחה יועץ רפואי שמונה לצורך בחינת מידת הירידה בכושר השמיעה של המערער. המומחה הרפואי, ד"ר יורם גורביץ' השיב בחוות דעתו כך: "בדיקת השמיעה ממכון פירון [בדיקת השמיעה הראשונה - ו.ו.ל] הינה: מסוג "סריקה" - כך שמראש אינה מדוייקת וגם אינה כוללת את כל מה שצריך בבדיקת שמיעה. הקלינאית בילבלה/עירבבה את הממצאים: חיברה שמיעת עצם של אוזן ימין עם שמיעת אויר של אוזן שמאל, ושמיעת עצם של אוזן שמאל עם שמיעת אוויר של אוזן ימין. קשה להסתמך על בדיקה זו. מבדיקת השמיעה ממכון קולן [בדיקת השמיעה השניה - ו.ו.ל] עולה: ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור באוזן ימין הינו 21.6 דציבל, ובשמאל 13.3 דציבל." הצדדים התבקשו להתייחס לאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי קודם למתן פסק דין זה. המערער מצידו, ביקש להורות על שליחתו לבדיקת שמיעה נוספת במכון שמיעה נייטרלי לאור חוות הדעת הקובעת את "פסלותה" של בדיקת השמיעה הראשונה שהוגשה מטעמו בבית הדין האזורי, וכי כעת עומדת בפני בית הדין רק בדיקת השמיעה מטעם המשיב. המשיב מצידו טען, כי בדיקת השמיעה ממנה ניתן ללמוד על ממוצע השמיעה של המערער בשתי האזניים היא בדיקת השמיעה השנייה ובהתאם לחוות הדעת נמצא כי המערער לא עומד בתנאי הסף של החוק. לטענת המשיב, אין כל צורך בבדיקת שמיעה נוספת ובנסיבות העניין דין הערעור להידחות.  דיון והכרעה בהתאם לסעיף 84א(א) לחוק אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם התקיימו מספר תנאי סף. האחד שבהם הוא זה הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, לפיו כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. בהתאם להלכת אלון, יש לפרש את תנאי זה באופן שנדרשת ירידה של לפחות 20 דציבל בכל אחת מהאזניים בתדירויות הדיבור, היינו בתדירויות של 500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשנייה. לאחרונה אף נפסק, כי הוכחת הירידה בשמיעה הנדרשת בחוק הינה לפי תוצאות מוליכות העצם ולא לפי מוליכות האוויר, בהתאם למבחני הנכות המעוגנים בפריט ליקוי 72 לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (עב"ל 105/10 ארקדי שייביס - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 17.3.11). במקרה שלפנינו, הוצגו בפני בית הדין האזורי שלוש בדיקות שמיעה. האחת, בדיקת השמיעה הראשונה מטעם המערער, אשר בהליך שהתקיים בפנינו נמצא שלא ניתן להסתמך עליה, לאור הבלבול בממצאים וחוסר הדיוק המובנה שבה, כפי שפורט בחוות דעת המומחה. השניה, בדיקת השמיעה שהגיש המשיב בבית הדין האזורי, אשר על אף טענותיו של המערער לגביה בערעור, בקדם הערעור ובסיכומיו לפנינו - נמצא כי אין בה כדי לבסס את תביעתו. זאת, משנמצא בה כי כושר שמיעתו של המערער לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. השלישית, בדיקת השמיעה אליה הופנה המערער לאור הסכמת הצדדים בבית הדין האזורי. מעיון בבדיקת השמיעה, בכלל החומר שבתיק, כמו גם בטיעוני הצדדים בפנינו נראה, כי אין מחלוקת על כך שבהתאם לבדיקה זו לא חלה אצל המערער ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בממוצע של 20 דציבל בשתי האזניים. למעשה, בנקודת זמן זו ובהתאם להסכמת הצדדים בבית הדין האזורי - נכון פסק בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעתו של המערער משלא עמדה בתנאי הסף של סעיף 84א(א) לחוק. מקום בו לא הוכחה תשתית ראשונית להתקיימותם של תנאי הסף שבסעיף 84א(א) לחוק אינם מצדיקים מינוי מומחה רפואי (ראו עב"ל 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי - מאיר אמיר (טרם פורסם, 1.3.11) ). לא מצאנו בטענותיו של המערער בפנינו טעם המצדיק לשנות מהכרעתו זו של בית הדין האזורי. שכן, על אף שהמערער התמקד בטיעוניו בעיקר בממצאי בדיקת השמיעה השנייה (אשר נמצא שאף היא איננה מסייעת לו), הרי שלא ניתן להתעלם מכך שתוצאות בדיקת השמיעה העדכנית ביותר - השלישית במספר - אליה פנה המערער בהסכמה בבית הדין האזורי מראות כי המערער לא עומד בתנאי הסף של סעיף 84א(א)(2) לחוק. כמו כן, טענת המערער לפיה כיום עומדת בפני בית הדין האזורי רק בדיקת שמיעה אחת מטעם המוסד לביטוח לאומי - דינה להידחות. שכן, גם בטענה זו מתעלם המערער מבדיקת השמיעה השלישית, העדכנית ביותר, אליה הסכים לפנות. למעשה, בפני בית הדין עומדות שתי בדיקות שמיעה - אשר על פני הדברים נראה שאינן סותרות - במובן זה שאין בהן כדי לבסס את טענותיו ולפיכך לא מצאנו כי קיימת הצדקה להפנות את המערער לבדיקת שמיעה נוספת. משאלו פני הדברים, לאור חוות דעתו של המומחה לגבי בדיקת השמיעה השנייה ובהעדר מחלוקת ביחס לבדיקת השמיעה השלישית - אין מנוס מדחיית הערעור. סוף דבר - הערעור נדחה. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. צבאהכרה בתאונת עבודהשמיעהצה"ל