קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת ברכיים כתאונת עבודה - ביטוח לאומי: 1. התובע הגיש תביעה שבה ביקש להכיר במחלת הברכיים ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה. 2. בהחלטה מיום 27.7.2010 קבענו, לאחר שמיעת הוכחות בתיק, כי יש למנות מומחה יועץ רפואי בתחום האורטופדי שיחווה את דעתו באשר לקיומן של פגיעות זעירות מצטברות, ולעניין הקשר הסיבתי לפי דוקטרינת המיקרו טראומה בכל הקשור לפגיעה בברכיים ממנה סובל התובע. בהחלטה מיום 4.10.10 מונה ד"ר אסא לב-אל במומחה מטעם בית הדין. 3. ד"ר לב-אל הגיש חוות דעתו, שבה סבר: "לשאלה האם ניתן לראות את תנועותיו ופעולותיו של התובע בבצעו את עבודתו, בהסתמך על תאור פעולותיו בעת העבודה כפי שניתן בהחלטה מיום 27.7.10, כסידרה של חבלות זעירות שנזקן המצטבר גרם למחלת הברך, תשובתי היא שלילית ... כאמור לא הייתה פגיעה. כאמור למעלה אין בתיק הרפואי סימוכין לארועים של פגיעה בברך להוציא ארוע אחד של נפילה על ברך ימין בשנת 2005, ארוע ממנו - כך נראה על פי התיק הרפואי - החלים התובע. אשר על כן כל דיון אודות פגיעה הינו היפוטטי לחלוטין ואין לו על מה שיסמוך. ... כדרכם של מחלות ניווניות הן נגרמות עקב צרוף יחדיו של מספר גורמים, חלקם פנימיים (INTRINSIC) וחלקם חיצוניים. בין הגורמים החיצוניים ימצאו גם גורמים הקשורים בתנאי עבודתו של הנפגע, למרות מה, שכאמור, אין בידי מידע ממנו אוכל ללמד על חשיבותם של גורמים אלו במקרה שלפנינו". 4. הועברו שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע למומחה. בתשובותיו עמד ד"ר לב-אל על מסקנתו לפיה לא מדובר בפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה, מבחינה רפואית, וכי אין קשר סיבתי של ממש בין עבודת התובע לבין מחלתו. בין היתר, כתב המומחה: "איננו דוגל באסכולה מסויימת, אבל ממה שלמדתי מעיון במחקרים האפידמיולוגיים מרובים הנו שאותם מקצועות או עיסוקים שנמצאו כגורמי סיכון מגבר ללקות במחלות מסויימות של הגפיים (שלא כמו בעמוד השדרה לכל ארכו) מאופיינים על ידי פעילות מונוטונית החוזרת על עצמה בתדירות גבוהה של עשרות פעמים בדקה. אשר לברכיים ענין זה נבדק באופן מעבדתי. ... בתשובתי לשאלה 2 סעיף ג' התייחסתי לעובדה הפשוטה שלמרות שהתובע החל את עבודתו בגיל 26 והתמיד בה במשך 34 שנים, כאשר כפי שהוא עצמו מציין בשנים שהיה צעיר יותר עשה מאמצים מרובים הרבה יותר מאשר בשנות בגרותו ובכל זאת המחלה לא הראתה את סימניה אלא בגיל שהיא ממילא שכיחה מאוד, בלי קשר לעיסוק או מקצוע. השעור שאני לומד מכך הוא שהשפעת העבודה על התפתחות המחלה במקרה זה שולית, שאם לא כן צריך היה לצפות כי סימני המחלה יתגלו מוקדם הרבה יותר. ... בהמשך לקביעותי בתשובותי הקודמות איני יכול אלא לסכם כי תנאי עבודתו של התובע לא תרמו תרומה של ממש להתהוות מחלתו. איני מסוגל לתת לכך ביטוי באחוזים באשר אין שיטה לחשב זאת". 5. ב"כ התובע ביקש לפסול את חוות דעתו של ד"ר לב-אל ולמנות במקומו מומחה אחר/נוסף. בקשה זו נדחתה בהחלטתנו מיום 27.7.11. ב"כ התובע הגיש סיכומים, בהם חזר על בקשתו למינוי של מומחה רפואי אחר או נוסף וביקש שלא לאמץ את מסקנותיו של ד"ר לב-אל. 6. מסקנות: בהתאם להלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה: "..חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עב"ל 345/06 המוסד - מרדכי בוארון, לא פורסם; עב"ל 683/07 לוי מצליח - המוסד, לא פורסם; עב"ל 797/06 וליד סוויטי - המוסד, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד, לא פורסם; עב"ל 615/07 עלי סלאמה - המוסד, לא פורסם; עב"ל 250/05 יהודה לוין - המוסד, לא פורסם; עב"ל 615/08 ישראל גרינהיים - המוסד, לא פורסם; עב"ל 339/08 מירב רשאני - המוסד, לא פורסם). חוות הדעת שהוגשה בתיק שבפנינו, של ד"ר לב-אל, בהשלמת תשובותיו לשאלות הבהרה, היא מנומקת ומבוססת על העובדות שנקבעו, ההיסטוריה הרפואית של התובע והידע המקצועי של המומחה. לא הוכח כי המומחה שייך ל"אסכולה רפואית" כלשהי ולא התגלה פגם אחר בחוות הדעת המצדיק לסטות ממנה, או למנות מומחה רפואי אחר או נוסף. בשל כך, אנו קובעים שלא התקיימו בעניינו של התובע הדרישות שבדין על מנת להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, על בסיס דוקטרינת המיקרו-טראומה. 7. לאור האמור, אנו דוחים את תביעתו של התובע לדמי פגיעה. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ברכייםרפואההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה