קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת קרוהן בצבא: השופט ש. ברלינר: 1. המערער גוייס לשירות חובה בצה"ל ביום 13.8.95. הוא שירת בגלי צה"ל, בהפקת חדשות ושוחרר מן הצבא ביום 11.8.97. ביולי 96 הוא החל לסבול מחום גבוה ומכאבי בטן, והתברר כי הוא לקה במחלת קרוהן, שהיא מחלה דלקתית כרונית של המעיים. הוא פנה לקצין התגמולים על מנת שיכיר בפגימה, אך קצין התגמולים החליט, על סמך חוות הדעת של פרופ' ר. עינת שעמדה בפניו, כי אין קשר בין מחלתו של המערער לבין תנאי השירות בצבא. על כך ערער המערער בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב], והועדה (בראשות כב' השופט יצחק כהן, ובהשתתפות החברים: ד"ר ג' וליש וד"ר א. זילברמן), דחתה את ערעורו בפסק דינה מיום 30.3.00. מכאן הערעור. 2. בפני הועדה עמדו תצהירו של המערער וכן תצהיריהן של הגב' אפרת בן עמי, הגב' יעל גולן, והגב' נועה ואליש. כולן עבדו בגלי צה"ל ופירטו בתצהיריהן את העול המוטל על עובדי החדשות בתחנה, והמתח בו הם שרוייםלצורך מילוי משימותיהם. המערער והגב' בן עמי נחקרו על תצהיריהם. כמו כן עמדו בפני הועדה חוות הדעת הרפואיות עליהן הסתמכו הצדדים. ד"ר מיכה שפירא נתן חוות דעת מיום 21.1.98 לתמיכה בערעורו של המערער. הוא העריך כי "יש סבירות רבה שעבודתו והסביבה בה חי, הביאו להתפרצות המחלה, ואשר אלמנטים פרמורבידיים, בסיכון, קיננו בו קודם לשירות הצבאי". כמו כן הסתמך המערער על חוות דעתו של פרופ' י. רטן מיום 24.2.99. הוא העריך כי מדובר בתנאי שירות ה"משולים לתבשיל בסיר לחץ, מעל ומעבר לתנאי עבודה מקובלים גם כאשר ניתן לחשוב שמדובר בעבודה של "ג'ובניק" בחור צעיר ללא הכנה מתאימה שתפקיד ענקי מונח על כתפיו הצרות והצעירות ובתנאים אלו מפתח מחלת מעיים כרונית... לא פעם הכירו רופאי אגף השיקום בקשר בין דחק קשה להתפרצות המחלה והרי לפנינו מצב דומה". לכן הוא הסיק כי "מתקבל מאד על הדעת שקיים קשר של גרימה בין תנאי השרות להתפרצות המחלה ויש לקבוע 30% נכות כולם על חשבון השרות". המשיב התבסס על חוות דעתו המשלימה של פרופ' ר. עינת מיום 8.10.99 אשר סבר כי מדובר ב"מחלה שגורמיה אינם ידועים. המחלה הופיעה אצלו בזמן השרות הצבאי, אך היא לא נגרמה ולא הוחמרה ע"י השרות הצבאי". כמו כן הסתמכו המשיב ופרופ' עינת על חוות הדעת העקרונית שנערכה על ידי פרופ' א. סקפה, פרופ' ז. יעקובסון וד"ר י. חוברס. חוות דעת זו נערכה על ידם לפי בקשת שופטי בית המשפט העליון ששאלת מחלת הקרוהן והקשר בינה לבין תנאי השירות עמדה בפניהם ברע"א 8373/96 ורע"א 2985/97. מומחים אלה סברו "שישנן ראיות לכך שגורמים גנטיים-חיסוניים, יחד עם גורמים סביבתיים, משמשים בגרימת המחלה. לא אותר גורם סביבתי ספציפי הגורם למחלה. תנאי סביבה קשים ומצבי דחק שיכולים להיות מנת חלקו של חייל בצה"ל, אינם גורמים למחלה ולדעתנו, כאמור, הגורם המכריע עדיין לא נמצא, ויימצא אולי בעתיד. במקרה שכזה יהיה מקום לבחון את הקשר בין השרות הצבאי למחלה, מחדש! לא הוכח שחולי מ.ק. שמחלתם החלה בעת השרות הצבאי הם חולים קשים יותר מאלה שמחלתם החלה קודם לשרות או אחרי תום השרות הצבאי. לכן, לדעתנו, אין קשר אתיולוגי בין השרות הצבאי למ.ק., ואין התבטאותה הקלינית של המחלה בעת השרות הצבאי מעידה על החמרה במחלה שהיתה קיימת זמן רב לפני התפרצותה". 3. הועדה סברה שתחילה יש לבחון את הפן העובדתי בערר שעמד בפניה, והגיעה למסקנה כי יש לדחות "מכל וכל את גרסתו של העורר כאילו נחשף לעבודה בתנאי דחק". בין היתר הסתמכה הועדה על מכתב שכתב המערער ביום 15.9.97 אל קצין התגמולים בו ציין כי אין הוא טוען "כי המחלה נגרמה עקב מאורע ספציפי בשרותי הצבאי או עקב תנאי שירות לא מתאימים כלשהם". מפסק דינה של הועדה עולה כי היא לא מצאה את המערער מהימן ומסקנתה היתה כי "שירותו של העורר היה שירות נוח ונטול דחק, ואין אנו מוכנים לסמוך על הצהרותיו של העורר (בלשון המעטה)". לדעת הועדה, מכתבו האמור של העורר "מלמד, שאף בעיני העורר לא הייתה כל סיבה נראית לעין, הקשורה בשירותו הצבאי, שגרמה למחלתו". על כן, אמרו חברי הועדה בפסק הדין, "כיוון שאין אנו מקבלים את התשתית העובדתית שהעורר ביקש להניח בפנינו, לדעתנו לא התקיימו התנאים הסביבתיים שהעורר אזכר בתצהירו בתנאים שגרמו לפרוץ מחלתו, ממילא אין אנו נדרשים לשאלות הנכבדות, האם יש בתנאים הסביבתיים שתוארו על ידי העורר כדי לגרום למחלת הקרוהן". כמו כן החליטו חברי הועדה כי לא נפלה שגגה בהחלטת קצין התגמולים שכן הוא יכול היה לסמוך על מכתבו האמור של המערער, בו הודיע המערער למשיב כי אין הוא טוען שהמחלה נגרמה עקב מאורע ספציפי בשירותו הצבאי או עקב תנאי שירות לא מתאימים כלשהם ולפיכך "די היה לו למשיב לדחות את תביעתו של העורר על סמך הצהרתו זאת, מבלי להזקק לחוות דעת רפואית". לאור כל האמור נדחה ערעורו של המערער בפני הועדה, והוא חוייב לשלם למשיב את הוצאותיו בסך 3,000 ש"ח. 4. כנזכר לעיל, מצאו לנכון שופטי בית המשפט העליון לקבל חוות דעת מאת פנל של רופאים בכירים על מנת שיוכלו להגיע לכלל מסקנה, אם עשוי להיות קשר בין מחלת קרוהן לבין "השפעת גורמים חיצוניים, לרבות מתח, זיהומים או הרעלה על גרימת או החמרת המחלה". תוצאות ההתדיינות ברע"א 8373/96 ורע"א 2985/97 הנ"ל, עשויות לקבוע הלכה בדבר הקשר האפשרי בין המחלה לבין תנאי השירות הצבאי, ובשאלה אם ישנה אסכולה רפואית התומכת בקשר כזה. ההחלטות בנדון זה טרם ניתנו, ונראה סביר יותר שבסופו של דבר תתקבל המסקנה, שלפי הידע הרפואי כיום "תנאי סביבה קשים ומצבי דחק שיכולים להיות מנת חלקו של חייל בצה"ל, אינם גורמים למחלה". מכל מקום, במצב הדברים דהיום, אין לומר שלזכות המערער עומדת אסכולה רפואית במובנה ברע"א 2027/97 קליג' נ' ק. התגמולים, פ"ד נ(1) 529; גם לא נראה שיהא ביכולת המערער להוכיח קיומה של אסכולה כזאת. עדיין מוטל עליו במלואו הנטל להוכיח "כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה" ר"ע 187/83 רדושיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361. 5. כנזכר לעיל, הועדה לא ראתה לתת אמון רב בגרסתו של המערער ובטענתו כאילו היתה עבודתו כרוכה במתח נפשי כזה העשוי לתרום להתפרצות המחלה. למסקנה זאת הגיעה הועדה לאחר ששקלה את כל החומר שבפניה. חומר זה כלל בעיקרו את תצהירו של המערער אשר נחקר בחקירה נגדית, וכן את תצהירה של הגב' אפרת בן עמי שגם היא נחקרה עליו. עמדו בפניה גם התצהירים האחרים של מצהירים שלא נחקרו, אך אין פירוש הדבר שהוועדה היתה צריכה או חייבת לקבל כנכון את האמור באותם תצהירים. הועדה היתה יכולה להגיע למסקנה, שלא התקיימו בענינו של המערער "תנאים סביבתיים" העשויים לגרום להתפרצות המחלה. היה זה בסמכותה שלא לסמוך על הצהרותיו של המערער והיא קבעה זאת "בלשון המעטה"; מסקנתה היתה "כי שרותו של העורר היה שרות נוח ונטול דחק". זוהי קביעה עובדתית הנסמכת על העדויות שהיו בפניה ועל שמיעתו של המערער שנחקר על תצהירו בחקירה נגדית. אין הצדקה כי נתערב בכך. 6. יש לציין כי בתצהירו טען המערער (בסעיף 5) "עד גיוסי הייתי בריא ולא סבלתי מכל סימנים, תסמינים או תופעות הקשורות למחלה". אולם, ד"ר עינת מציין כי הוא "מוכר כסובל מכיב תריסריון מלפני השרות הצבאי. הכיב לא היה פעיל בזמן השרות הצבאי". עוד יש לחזור ולהזכיר, שלא הוכח כי במהלך שירותו של המערער לקה הוא או חיילים שביחידתו בזיהומי מעיים עקב תנאים סניטריים בלתי הולמים, או בגלל מזון לקוי. 7. לאור כל האמור אני מציע כי נדחה את הערעור ונטיל על המערער לשלם את הוצאותיו של המשיב בסך 3,000 ש"ח. ש. ברלינר - שופט השופטת ב. גילאור [אב"ד]: אני מסכימה. [אב"ד] השופט י. דר: אני מסכים. י. דר - שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט ש. ברלינר.צבארפואהקרוהןשירות צבאי