עיקר המחלוקת בערעור שבפנינו הינה השאלה המשפטית מהו המס שבו חוייב המערער, האם הוא מס רווחי הון, או מס שבח בגין עיסקת המכר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מס רווחי הון או מס שבח: השופטת מיכל רובינשטיין: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט דוד גדול) בת.א. 3207/98 מיום 30.11.00 לפיו התקבלה תביעת המשיב להחזר הסכום ששילם למערער, בנוסף מוגש ערעור על החלטת ביניים של כב' הרשמת ציגלר.   2. העובדות : המשיב רכש, באמצעות אביו מקרקעין ברעננה שהם חלק מחלקה 2 בגוש 7651 (להלן: "המקרקעין"). המערער היה אחד מקבוצת המוכרים שמכרה למשיב את המקרקעין. על-פי הוראת סע' 6(א)(ד) לחוזה המכר (להלן: "החוזה") נטל על עצמו המשיב את תשלום מס השבח (אף שבדרך כלל חב המוכר במס השבח, קרי המערער). על פי שומה עצמית שהוגשה למנהל מס השבח שולם על ידי המשיב סך 6,067 ₪. ביום 13.10.95, סכום נוסף בסך 6,173 ₪ שולם על ידי המשיב ביום 14.7.97 במסגרת הפרש החוב על פי השומה עצמית בעקבות השגה.   בהמשך, קיבל המערער מאת שלטונות מס הכנסה דרישה נוספת לתשלום סך 16,500 ש"ח בגין מכירת המקרקעין הנ"ל אותם דרש מן המשיב וזה העביר לו שישה שיקים על חשבון האמור. התשלום הנוסף בו חוייב המערער הופיע ברישומי שלטונות המס תחת כותרת "ריווחי הון". אך ענינו מס הנובע ממכירת המגרש נשוא הדיון וברור כי ענינו מס השבח. המשיב תבע את המערער להשיב לו את הסך הנ"ל 16,500 ₪ בצירוף הצמדות וריבית שלדעתו אינו חב בהן, שכן אין הוא בגדרו של מס שבח שתשלומו עליו. המערער מצדו הגיש תביעה שכנגד בבית משפט השלום ובה עתר לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שהפר לטענתו המשיב.   3. פסק דינו של בית משפט השלום :   המשיב טען כי את אותו מס המופיע תחת הכותרת רווחי ההון צריך היה לשלם המערער. ולפיכך המערער מחזיק בכספו שלא כדין. מאידך טען המערער כי העסקה בין הצדדים היא עסקת "נטו", ומכאן כי על המשיב לשלם כל מס שחל על העסקה ובעקבותיה, למעט מה שהתחייב המערער לשלם על-פי החוזה (היטל השבחה וחובות עבר למס רכוש). כן טען כי החיוב האמור הוא חיוב הנובע ממכירת המגרש והוא בגדר מס שבח ולא מס רווחי הון. עוד לטענתו של המערער, התמהמה המשיב בקיום התחייבויותיו וכתוצאה מכך פעלו שלטונות המס נגדו, עיקלו את חשבון הבנק שלו, משכורתו ומקרקעיו. בנוסף טען כי עקב האמור לעיל הפר המשיב את החוזה הפרה יסודית, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי המוסכם כנקוב בחוזה בסך 10,000 דולר בשקלים.   במחלוקת כיצד לפרש את הוראות סעיף 6(א)(ד) לחוזה קבע השופט המלומד כי אין לכלול במונח מס שבח גם את מס רווחי ההון המוטל על נישום מכוח פקודת מס הכנסה. רק במקרה של המשיב נדרשה תוספת תשלום בגין רווחי הון (למרות שהיו מעורבים בעסקה תשעה מוכרים) וזאת בין היתר עקב נתוני המס של אשת המערער (שלטונות מס הכנסה הפעילו את סמכותם לגבות מס רווחי הון מבת הזוג- עצמאית שתמורת המכירה נכנסה לקופתם המשותפת). השופט המלומד קבע כי אין לראות את מס רווחי הון ומס השבח כמיקשה אחת. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי המערער גבה מהמשיב שלא כדין את הסכום של 16,500 ₪ ועליו להשיבם לו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.9.96 ועד יום התשלום בפועל. המערער אף חוייב בתשלום הוצאות לדוגמא בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.   5. דיון :   עיקר המחלוקת בערעור שבפנינו הינה השאלה המשפטית מהו המס שבו חוייב המערער, האם הוא מס רווחי הון, או מס שבח בגין עיסקת המכר.   אין חולק כי המשיב-הקונה שילם על חשבון מס שבח על פי השומה העצמית והשגה, כמפורט להלן: תחילה שילם סך של 6,067 ₪ עם הגשת השומה העצמית ובהמשך, לאחר הגשת השגה, שילם סכום נוסף של 6,173 ₪. המשיב העביר למערער סכום נוסף של 16,500 ₪ אותו נדרש המערער לשלם על ידי שלטונות מס הכנסה, על -פי דעתנו כמס שבח בגין מכירת המגרש נשוא הדיון. אמת, חישוב שיעור מס השבח נעשה על פי כלל ההכנסות שהיו למערער ולאשתו באותה שנה. אבל אופן חישוב זה מופיע במפורש בחוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס. 42 התשנ"ח-1998 בסעיף 48א' ו-48ב') ומי שקיבל על עצמו לשלם במקומו של המערער את תשלום המס, נכנס בנעליו. שיעור המס נקבע על פי כלל הכנסות המערער. זה הדין במקרה מס שבח. החוזה בין המוכר לבין הקונה הכיל בסעיף 6 שבו פירוט של התשלומים אשר יחולו על המשיב-הקונה בנוסף למחיר הממכר. ברשימה האמורה שהובאה בחוזה מתחת לכותרת מיסים ותשלומים שונים נקבע כי הקונה ישא במיסים ותשלומים כדלקמן:   א) כל הוצאות הפיתוח וכל המיסים והתשלומים שיחולו מחתימת ההסכם ואילך. ב) מס שבח בגין מכירת הנכס "שיושלם כאמור בהסכם במועד החוקי לתשלום על-פי העולה מהסכם זה".   ג) מס רכישה.   ד) שכר טירחת עו"ד + מע"מ.   ה) אותו חלק מהיטל ההשבחה שיעלה על 16,000 דולר.   לגבי המוכר-המערער נאמר שהוא ישא בכל חובות העבר כולל חובות למס רכוש והיטל השבחה עד 16,000 דולר. הנה כי כן עולה מן החוזה כי הובא בו פירוט של התשלומים החלים על הצדדים, ובאשר למסים נכללה בו התייחסות מפורשת למס שבח, מס רכישה היטל השבחה מעל לסכום מסוים, חובות למס רכוש ומסים ותשלומים החל ממועד חתימת החוזה. שכל אלה חלים על הקונה. המשיב ובית המשפט קמא נתפסו לכלל טעות כאשר התייחסו לכותרת שנרשמו בטופס החיוב "רווחי הון". אלא שקריאה נכונה של הדברים תביא למסקנה שבהעדר התייחסות מפורשת בטפסים למס שבח, נכנס עניין מס השבח תחת אותה כותרת. אבל החיוב הוא חיוב במס כתוצאה ממכירת המגרש, וכך גם אמרנו וחזרנו ואמרנו. נציין עוד, כי בצדק טוען המערער שהעיסקה על-פי החוזה שלפנינו היא "עיסקת נטו". כך נכתב באופן מפורש בהסכם. מילים אלה מבטאות כוונה מפורשת לפיה לא יחוייב המערער בכל תשלום שהוא פרט לאלה שקיבל על עצמו באופן מפורש. לביטוי "עיסקת נטו" או גם "תשלום נטו" כפי שפורט בחוזה משמעות טכנית מקובלת, היינו משתמע ממנו ביחסים המסחריים בין מוכר לקונה מקרקעין כי הכסף שישולם למוכר לא יופחת ממנו סכום כלשהו, כך שתשלום התמורה כמפורט בחוזה, ישולם למוכר ויישאר בידיו שלם ונקי. פרשנות זו מעניקה משקל לאופי ולתכלית של ההתקשרות (ראה ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) פ"ד מט(2) 265). המקובל הוא, בדרך כלל, כי מס השבח חל על המוכר, אולם במקרה דנן בחרו הצדדים בהסדר שונה, מפורש וברור. ועל כן על הקונה- המשיב לעמוד בסכום מס השבח באופן כולל כמפורט.   מצאנו להעיר בנקודה זו כי ניתן היה לייתר את הדיון בערעור בנקודה זו אם היה שופט השלום המלומד נעתר לבקשת המערער ומזמין לעדות את פקיד השומה לחקירה והבהרת הנושא, בקשה שנדחתה על-ידו מסיבה שאינה ברורה לנו.   אשר על כן ראינו לקבל את הערעור בנקודה זו באשר הערכאה הדיונית טעתה בפרשנות החוזה ובפרשנות הוראות חוק מס שבח שהרי כפי שאמרנו תשלום מס השבח נגזר מההכנסות שהיו למערער, וכך הדין.   6. טענה נוספת שהועלתה בתביעה ובערעור שבפנינו מתייחסת לכך שעל המשיב לשלם למערער את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית הנובעת מאי תשלום יתרת מס השבח הנדון במועד. המערער טען וטוען כי כתוצאה מן האיחור בתשלום גרר הדבר הטלת עיקולים על רכושו. בשל התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא לא נדרש הוא לדיון בשאלה זו ועל כן משהתקבל הערעור יש ללבנה לגופה. בנסיבות העניין אין לנו אלא להחזיר את התיק להשלמה בנקודה זו בלבד, וזאת לאור התוצאה בערעור.   7. התוצאה היא כי הערעור מתקבל בחלקו ככל שהוא נוגע לשאלת השבת הסכום שנתבע בבית משפט קמא. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. כמו כן מוחזר התיק לדיון לבית משפט השלום להשלמה בעניין הפיצוי המוסכם.   הערבון יוחזר למערער.   מיכל רובינשטיין, שופטת   השופט יהושע גרוס - אב"ד, סגן נשיא : אני מסכים. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא   השופטת אסתר קובו :   אני מסכימה.   אסתר קובו, שופטת     לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רובינשטיין. רווח הוןמיסיםמס שבח