קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה בחוסר זהירות של נהג מונית: מזכה הנאשם מחמת הספק. ואלו נימוקי הזיכוי: 1. הנאשם הואשם כי ביום 28.2.02, סמוך לשעה 08:15, נהג בחוסר זהירות במונית סקודה (להלן - "הסקודה") ברח' פרישמן ממזרח למערב ובהגיעו לבית מס' 37, לא שמר על מרחק ממונית פולו (להלן - "הפולו") אשר עצרה לפניו בעקבות עצירת מונית פיג'ו לפניו (להלן - "הפיג'ו"), פגע בפולו והדף אותה לעבר הפיג'ו, תוך גרימת נזק לשלושת כלי הרכב וחבלות יבשות לנהג הפולו, כעבירות על תקנות 21 (ג) ו - 49 (א) לתקנות התעבורה. 2. הנאשם הודה בנהיגה במקום ובזמן ובסדר נסיעת המוניות, כמפורט בסעיף א (1) + (2) לכתב האישום, אולם כפר בפגיעתו בפולו והדיפתה לעבר הפיג'ו וגרימת כל נזק באשמתו, דהיינו כפר בסעיף א (3)+ (4) לכתב האישום. להוכחת האישומים המאשימה הביאה הראיות הבאות: עדות היקרי דרורי (להלן - "ע.ת.1") נהג הפיג'ו. העד אישר כי הנאשם הכחיש במקום, כל פגיעה של הסקודה בפולו. הנזק שנגרם למוניתו הסתכם בלוחית רישוי שבורה ו-וו גרירה עקום. הוא הבחין בנזק בחזית הפולו - פגוש קידמי שנפל. בח.נ. הודה כי לא הבחין בשברי פנסי הפולו על הכביש. עדות עמוס כחלון (להלן - "ע.ת.2") באמצעותו הוגשה הערכת נזקים שערך לפולו ב - 4.3.02, מוצג ת/1, אולם כפוף להסתייגות לפיה חובה להציג תמונות הרכב שנבדק, אולם מאחר ולא הוצגו, אין ליחס כל משקל ראייתי לת/1. עדות יעקב שוורץ (להלן - "ע.ת.3") נהג הפולו. לדבריו הוא היה היחיד שנפגע בתאונה, כאשר הוא מבחין בסקודה "מכה קטנה ושריטה בפגוש" ואילו במונית הפיג'ו - "מכה במספר הרישוי". באמצעותו הוגש התיעוד הרפואי ת/2. נהג זה לא מסר כל עדות המתיחסת לזהות או מהות הנזקים שנגרמו לפולו במקרה הנדון, לפי טענתו. מוצג ת/1 - הערכת ע.ת.2 את הנזקים בפולו. מבלי ליתן משקל ראייתי למוצג זה, מעוררת השאלה - כיצד נגרם הנזק המתואר שם אם אקבל המוצג, כאשר לרכב הפיג'ו התקופפה רק לוחית הרישוי ואילו בסקודה - "מכה קטנה ושריטה", כעדות נהג הפולו, ע.ת.3. מוצג ת/2 - התיעוד הרפואי המתיחס לע.ת.3, ממנו עולה ברורות כי הוא "עבר ניתוח למניקטומיה לפני 6 חודשים לדבריו מאז עם חולשה קלה בכף רגל ימינית, לא מסוגל להרים כל הרגל כמו שצריך. רדימות קלה ברגל שמאלית". ההיסטוריה של העבר הרפואי יש בה כדי לעורר תמיהות לגבי כשירות ע.ת.3 לנהיגה וגם לאפשרות כי לא הספיק לעצור ופגע בפיג'ו, עקב החולשה ברגל ימין, אשר מנעה תגובה מיידית. מוצג ת/3 - דו"ח פעולה של הופעת השוטרים במקום כאשר התברר לשוטרת כי הזימון נ עשה עקב איומים, עליה העיד הנאשם לפני. מוצג ת/4 - הודעת הנאשם מ - 2.4.02 שם הדגיש כי הספיק לעצור מבלי לפגוע בפולו, שנהגה איים עליו באבנים ולכן הזמין משטרה כאשר הרקע לאיומים נבע מסרובו למסור פרטיו לע.ת.3., כיווןשלא פגע בפולו. הנאשם מסר גירסתו תחת אזהרה ובח.ר. אמת את ת/4, הגיש מוצג נ/1 שצולם למחרת יום האירוע ובח.נ. היה איתן בעדותו כי רכב הפולו היה "מכוסח" כולו אך לא היתה בו כל פגיעה מהסקודה ולא הוגשה כל תביעה מטעמו או מטעם בעל הסקודה לחברת הביטוח. בח.נ. לא סתר עדות בח.ר. 3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה בהסתמכה על ראיותיה ובעיקר על עדות ע.ת.3, אותה ביקשה לקבל כעדות אמת. הנאשם ביקש לזכות אותו מחוסר מעורבות בתאונה. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: (א) הוצגו לפני שתי גירסאות כאשר כל גירסה מסתמכת על עדותו היחידה של המעורב, ע.ת.3 ועדותו היחידה של הנאשם. אין מחלוקת כי כ"א משניהם הנו "מעוניין" באופן מהותי בתוצאות הדיון לפני. על מנת לקבל גירסת מי משניהם, גירסתו חייבת להיות נתמכת בראיה אוביקטיבית כלשהי שתשכנע בית המשפט בסבירות קיומה והיותה הגיונית. במצב עובדתי שנוצר כאמור, הנטל לעולם על המאשימה להוכיח, מעל לכל ספק סביר, העובדות המבססות את ביצוע העבירות המיוחסות לנ'. (ב) המאשימה כשלה בהרמת הנטל המוטל עליה להוכחת האישומים לפני וזאת מהטעמים הבאים: (1) ע.ת.3 מתאר נזקים מזעריים שנגרמו הן לפיג'ו והן לסקודה ומנגד חוו"ד ע.ת.2, אפילו אתיחס אליה מתארת תיקונים אדירים הנובעים ממכות חזקות. (2) ע.ת.3 מעיד כי הזמין בעצמו במשטרה אך אינו זוכה לאמוני בנושא זה, לנוכח עדות הנאשם כי איים עליו באבנים ולכן הזמין משטרה, כפי שנרשם גם בת/3. (3) לא הובאה כל ראיה שהיה בה כדי ללמד כי נעשה עימות כלשהו בין הסקודה לבין הפולו לצורך התאמת נזקים אפשריים, ממפגש חזית הסקודה עם החלק אחורי של הפולו, בהתחשב בגובה חלקי הרכבים מפני הכביש. (4) לא הוצגו תמונות הפולו שצולמו על ידי ע.ת.2, למרות ששוכנעתי כי הן נמצאות בתיק תביעות קטנות שהגיש ע.ת.3 נגד הנאשם, בבית משפט בת"א ואשר נדחתה. מחדל הצגתן מלמד כי יש בהן אולי להוכיח שאין ממש בעדות ע.ת.3 או יש בהן כדי לתמוך בגירסת הנאשם ובכל מקרה ההלכה קובעת כי מחדל זה מחליש ראיות המאשימה מפי ע.ת.3 ומעורר חוסר אמון בעדותו. (5) לפי ת/2, ע.ת.3 סובל מאי כשר ברגלו הימנית, היא הרגל הלוחצת על בלם הרגל בבלימות חרום ובבלימה רגילה ולא הובאה כל ראיה הסותרת האפשרות כי במועד הרלוונטי, עקב הפגם כאמור, ע.ת.3 לא הספיק לעצור פגע בפג'יו, אך מצא לנכון "להשליך" על הנאשם את האירוע. (6) ע.ת.3 לא מסר כל עדות לפני המגדירה את נזקי הרכב שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה של הסקודה ואף לא היה כל נסיון לאמת באמצעותו את פירוט הנזק/התיקונים בחוו"ד ע.ת.2, אפילו היתה מתקבלת כדין. מכאן, אין מפי נהג הפולו תיאור הנזק לרכבו שנגרם לו בתאונה. ג. גירסת הנאשם, כפי שבאה לביטוי בת/4 ובעדותו לפני בח.ר., לא נסתרה בח.נ.. הנאשם הציג תמונות הסקודה שצולמו למחרת היום, מהן עולה כי אין בחזית הרכב כל נזק שהתחייב ממהות הנזקים המפרטים בת/1, גם אם אקבל מוצג זה ואיחס לו משקל כלשהו ואין הנזק שראה ע.ת.3 בחזית הסקודה. התרשמתי מהנאשם כי הוא דובר אמת ואני מאמין לו כי בנסיבות המקרה לפני, הספיק לבלום את הסקודה בטרם פגע בפולו. מכל מקום עדותו לפני עוררה ספק רב באמינות עדות ע.ת.3 ומספק זה הוא רשאי להנות בהתאמה. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, לא הוכחה לפני, מעל לכל ספק סביר, מעורבות הנאשם בתאונה הנדונה ולפיכך אני מזכה אותו, זיכוי מחמת הספק, מביצוען של עבירות על תקנות 21 (ג) ו - 49 (א) לתקנות התעבורה. 6. בשים לב לממצאים העולים מת/2, השימוש שעושה ע.ת.3 ברשיון הנהיגה שלו, רצוי והכרחי שיופנה למכון הרפואי לבדיקת כשירותו הרפואית לשמש נהג רכב ציבורי. משפט תעבורהנהג מוניתמוניתנהיגה בחוסר זהירות