בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 07/03/11 בשעה 05:45, ברחוב העלייה השנייה שבחיפה, מבלי שחגר חגורת בטיחות כמתחייב על פי הדין. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 83ב' (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה בלי חגורה - ביטול פסק דין: א. הקדמה: לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן - "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 12/02/12 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 5174-11-11, ובהעדר המערער. השאלה הדורשת הכרעה היא: האם העילות הדרושות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, מתקיימות בעניינו של המערער? ב. ההליך בבימ"ש קמא: 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 83ב' (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961. (להלן:"התקנות"). 2. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 07/03/11 בשעה 05:45, ברחוב העלייה השנייה שבחיפה, מבלי שחגר חגורת בטיחות כמתחייב על פי הדין, (להלן - "העבירה"). 3. כאמור, בצד עבירה זו, קבוע קנס בסך 250 ₪. המערער ביקש להישפט וזומן לבית משפט קמא. בדיון שהתקיים ביום 05/12/11, כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 12/02/12. 4. ביום 07/02/12 הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון הואיל, והוא היה אמור להסיע את אמו הקשישה והחולה לטיפולים רפואיים במועד שנקבע לשמיעת ראיות. הטיפולים אמורים להינתן בבית חולים בת"א - מרכז רבין, בשעה 07:30 בבוקר ועד שעות הצהריים. בבקשה טען המערער כי בדיון הקודם לא התייצב השוטר שאמור היה להעיד ולכן הדיון נדחה, ומכאן בקשתו להתחשב בו ולדחות את הדיון הקבוע. ביחס לבקשה זו לא עלה בידי למצוא החלטת בית משפט קמא, וככל הנראה לא ניתנה כל החלטה. 5. מהחומר שהונח לפניי עולה כי ביום 08/03/12 הגיש המערער בקשה שנייה ונוספת בה נתבקש בית משפט לתעבורה לתת החלטה בבקשת הדחייה הראשונה שהוגשה יום קודם לכן, ביום 07/02/12. על גבי בקשה זו מצאתי החלטה בפתקית בהא לישנא: "מדובר בישיבת הוכחות שנקבעה בתיאום מראש עם הנאשם. אין בבקשה טעמים המצדיקים דחייה. הבקשה נדחית". מתברר כי בית המשפט לתעבורה קיים את הדיון הקבוע ביום 12/02/12 והחליט להרשיע את המערער שלא בפניו ולגזור עליו את העונשים הבאים: 700 ₪ קנס שישולם בשלושה תשלומים ו- 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים. 6. עוד עולה מהתיק של בית המשפט לתעבורה כי ביום 08/03/12 ביקש המערער ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו כדבריו " לתת לי את זכותי הלגיטימית להוכיח את צדקתי ...". המערער טען כי היה עליו ללוות את אמו לבדיקות רפואיות בבית חולים בילינסון - מרכז רבין, כשהוא מצהיר שיש ביכולתו להמציא ולצרף אישור רפואי. ביחס לבקשה זו החליט בית משפט לתעבורה ביום 13/03/12, קרי אחרי מתן פסק דין, כדלקמן: "כמעט חודש לאחר שנשפט הנאשם בהיעדרו מוגשת לי בקשה זו. הנאשם נשפט בהיעדרו לאחר שלא התייצב למשפט הוכחות למועד שתואם עימו מראש. בקשה לדחיית מועד המשפט נדחתה על ידי בית המשפט ולמרות זאת לא התייצב...יצוין כי אין כל ראיה מאמתת לנטען בבקשה דנן, כפי שלא היה לבקשה לדחיית הדיון ומטעם זה נדחתה". בהחלטתו בית המשפט לתעבורה ציין כי שמע את עד התביעה ובחן את הראיות נגד המערער וציין כי סיכויי ההגנה קלושים. 7. יצוין כבר עתה כי לכאורה ניתן להתרשם כי בית משפט לתעבורה סבר שמדובר בבקשה לדחיית הדיון, אשר הוגשה כחודש ימים לאחר שהמערער נשפט, ובכך טעה. לאמתו של דבר מדובר בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר כי המערער ביקש לתת לו את "זכותו הלגיטימית להוכיח את צדקתו". מתוכן החלטת בית משפט קמא ניתן ללמוד על כך שבימ"ש קמא ראה בבקשה כבקשת דחייה שהוגשה כחודש ימים לאחר מתן פסק הדין, ולא כך הוא. אם אכן כך היו פני הדברים, הרי ברי שטעות נפלה מלפני בימ"ש קמא. ג. טענות הצדדים: 1. המערער שב והעלה את טענותיו ביחס לבקשות לדחיית הדיון כשהוא תומך את בקשתו לביטול פסק הדין באישור רפואי של מרכז רפואי רבין מיום 12/02/12 והמאשר כי המערער ליווה את גב' וקנין רחל - אמו, לבדיקות. האישור ניתן בהתאם לבקשת החולה. 2. המערער טוען כי יש בנסיבות העניין כדי לראות הצדק סביר להיעדרותו מהדיון וכי כפירתו בעובדות כתב האישום ורצונו להביא את גרסתו להכרעת בית משפט לתעבורה, מעידה על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. 3. המדובר בעבירת ברירת משפט שבצידה נקבע קנס של 250 ₪, אך משום שהמערער חולק על טענות השוטר ובפיו גרסה סותרת, ביקש הכרעת בית משפט בעניין זה. כך שהשארת המצב המשפטי על כנו דהיום, עלול להנציח תוצאה משפטית לא נכונה ושיש בה כדי לגרום לעיוות דין, היה וגרסת המערער תתקבל על דעת בית המשפט שישמע את הראיות. 4. בנסיבות העניין, סבור המערער כי שני התנאים הדרושים לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר מתקיימים. 5. לעומת זאת, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הערעור. הדיון נקבע במעמד המערער שעשה דין לעצמו ולא התייצב ובכך ניסה לקבוע תכתיב לבית המשפט. לדעת המשיבה, דו"ח השוטר, ת/1, סותר את גרסת המערער ושולל את קיומו של החשש הממשי לעיוות דין. 6. המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור. ד. דיון והכרעה: 1. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, בהחלטותיו, בהודעת הערעור, באישור הרפואי של מרכז רפואי רבין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור. 2. המדובר בעבירת ברירת משפט שהקנס שבצידה הוא 250 ₪. המערער ביקש להישפט כי לגרסתו הוא לא ביצע כל עבירה, לכן ציפה לקבל את יומו בבית המשפט. לכאורה, יש בפיו של המערער גרסה סותרת. גרסת השוטר המהווה בסיס לכתב האישום אינה עולה בקנה אחד עם גרסת המערער. כשמדובר בשתי גרסות סותרות, ברי שהדבר מחייב הכרעת בית המשפט לאחר שמיעת העדים, ומכאן החשש הממשי לקיומו של עיוות דין. חשש זה יוסר רק כאשר תינתן לגרסה הכופרת בעובדות הנטענות בכתב האישום ההזדמנות להישמע. לכן, התנאי הראשון, קרי קיומו של חשש ממשי לעיוות דין, מתקיים בעניינו של המערער. 3. זאת ועוד גם התנאי השני הדרוש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, לטעמי, מתקיים בעניינו של המערער. 4. המדובר בבן שליווה את אמו לטיפולים רפואיים בבית חולים שבמרכז הארץ והיה אמור להישאר ביחד איתה במהלך כל היום, טענה שנתמכת באישור רפואי רלוונטי של הגורם המטפל. 5. ראוי לציין כי המערער פנה בבקשות מתאימות לבית המשפט לתעבורה מספר ימים לפני המועד שנקבע לדיון ולכן לא ניתן לומר כי הוא זנח את ענייניו והתעלם מהחלטת בית משפט קמא. הבקשה הראשונה לדחיית הדיון שהוגשה על ידי המערער לא נדחתה וככל הנראה כלל לא נדונה, אך הבקשה השנייה שהוגשה גם היא עובר למועד הדיון, ובה נתבקש בימ"ש קמא לתת החלטה בבקשה הראשונה נידונה ביום הדיון 12.2.11, מבלי שבימ"ש קמא יעיין בבקשה הראשונה המפרטת את הנימוקים לבקשה לדחיית הדיון. בימ"ש קמא דחה את הבקשה השנייה תוך שהוא קובע כי "אין בבקשה טעמים המצדיקים דחייתה - (כך במקור צ. ל. דחיה)", ובכך שגה, לטעמי. יוער כי המערער ביקש לתת החלטה בבקשת הדחיה בין אם זה לדחות את הדיון או להקדימו, ולדעתי, יש בכך ביטוי לרצונו העז של המערער לקבל את יומנו בבית המשפט על מנת שדבריו ישמעו. 6. כאמור התנא הדרוש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר מתבטא בקיומה של עילה אחת משתי עילות - האחת: קיומו של הצדק סביר להיעדרות, והשנייה: קיומו של חשש ממשי לעוות דין - לעניין זה ראו סע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982; רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10). 7. הואיל ואני סבור כי שתי העילות בעניינו של המערער מתקיימות, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. הדיון יוחזר אליו לשמיעת הראיות. 8. למרות שהמערער לא ביקש העברת ההליך לשופט אחר, ראית לנכון להפנות את תשומת לב בימ"ש קמא לאמירתו בהחלטתו מיום 13.3.12 כי: " ... השוטר עורך הדו"ח התייצב ... מצא בית המשפט לנכון לברר את הנטען בכתב האישום .." , אומר מייד כי לא רק לקורא ההדיוט אלא גם המשפטן יתקשה לרדת לסוף דעתו של בימ"ש קמא ולדעת מה היו מעשיו כבאמירתו כי הוא "מצא לנכון לברר את הנטען בכתב האישום" והשאלה המתבקשת היא: האם יש בדברים אלו הבעת דעה נחרצת לגבי סיכוי המערער בהליך המשפטי והאם גרסתו תישקל באובייקטיביות ומבלי שהתגבשה דעה בעניינו של המערער ולו כדי להמחיש את האמירה שצדק לא רק יעשה אלא גם יש להראות כי הוא אכן נעשה, לכן אותיר עניין זה להכרעתו ולשיקול דעתו של בימ"ש קמא. משפט תעבורהנהיגה בלי חגורהביטול פסק דין