קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בשטח ציבורי: לפני תובענה שעניינה נזקי גוף שנגרמו עקב נפילה בשטח ציבורי. רקע כללי - התובעת (להלן: "התובעת"), טענה כי היא מעדה בעת שפסעה בסמוך לבית מס' 6 ברח' תמרי בקרית מוצקין, ביום 4/5/2006 (להלן: "התאונה"). לטענתה, התאונה ארעה לאור חוסר באבן משתלבת במדרכה. התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקיה כלפי העיריה (להלן: "העיריה"). העיריה שלחה הודעה כלפי הצדדים השלישיים, יפה נוף בע"מ וקל בניין בע"מ - בהיותם הקבלנים האחראים על בנית קטע הכביש בו ארעה התאונה הנטענת (להלן: "יפה נוף", "קל בנין", ו-"הקבלנים" ביחד, בהתאמה). לאחר מתן הצעת פשרה מטעם בהמ"ש - הגיעו התובעת והעיריה להסכמה לגבי סילוק המחלוקת ביניהן, באופן שישולמו לתובעת פיצויים בסך של 60,000 ₪ (בתוספת הוצאות). להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין ביום 7/11/2010. לצערי, העיריה והקבלנים לא הצליחו להגיע להבנות ביניהם לגבי סיום המחלוקת, ובלית ברירה - נשמעו ההוכחות באשר ליריבות זו. עמדות הצדדים - העיריה טוענת כי המפגע אשר בגינו נפגעה התובעת נמצא במדרכה אשר הקימו הקבלנים (כאשר קל בנין היתה קבלן משנה של יפה נוף) - ולפיכך הקבלנים אחראיים למפגע. הקבלנים, במהלך כל הדיונים, החזיקו בעמדה לפיה הם לא ביצעו את העבודות במקום בו ארעה הנפילה וחזרו וטענו שהעיריה היא זו שצריכה להוכיח את מקום העבודות ואת מעורבותם בתיק. מסכת הראיות - העידו מר רוני טובי, מהנדס העיריה (לגבי תצהירו נ/1) ומר אמנון גולדמן, מטעם יפה נוף. כמו כן הוגשו תמונות של מקום הנפילה - לרבות תמונות מטעם התובעת. דיון והכרעה - לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית ואת סיכומי ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין הודעה כלפי הקבלנים להתקבל בחלקה - מחמת הנימוקים שיפורטו להלן. תיק זה הינו דוגמא מובהקת לכך שיש חשיבות לקיום כל ההליכים המקדמיים במועד - מצד אחד; ושיש חובה להכיר באחריות שעה שזו מתבררת במהלך שמיעת ההוכחות - מצד שני. לו שני הדברים היו מתבצעים, ולמצער - אף לו היה מתבצע אחד מהם - ניתן היה לחסוך זמן רב וטרחה מיותרת. ולמה כוונתי ? במהלך ניהול הדיון, שנסב בעיקר סביב המחלוקת מול התובעת - העיריה כשלה לחלוטין בהמצאת ראיות, מסמכים, תצהירים וכו' שיוכלו לתמוך בעמדתה לגבי מעורבות הקבלנים. למרות החלטות לגבי ההליכים המקדמיים - לא הוצגו כל נתונים לגבי המיקום המדויק של המפגע, לגבי החוזים שבין העיריה לבין הקבלנים, לגבי מועד מסירת העבודות, לגבי תקופת האחריות בכל הנוגע לעבודות של הקבלנים וכו'. מכאן, שניתן היה להבין את עמדת הקבלנים בתחילת הדרך, לפיה אין מקום לחייב אותם בתשלום לאור כך שלא הוכח שהם "קשורים" למפגע, ועמדתם היתה שהם בכלל לא מעורבים בתיק זה. ברם אולם, במועד שמיעת הראיות - התברר שמהנדס העיר יודע לומר בוודאות היכן ארעה הנפילה, כי יש תמונות ברורות לגבי המקום, כי יש חוזים לגבי העבודות שביצעו הקבלנים - וראו איזה פלא : אף גולדמן, נציג הקבלנים, במהלך עדותו - לאחר שעיין בתמונות של האזור, הסכים כי הקבלנים אכן ביצעו את המדרכה הרלבנטית (עמ' 12 שורה 22), והוא אישר (בעמ' 12 שורה 17) כי : "לפי התמונות שהוצגו כאן, אני אומר שהאבן שנחזית בתמונות, אכן מצויה בקטע שבו אנחנו עבדנו". אני בטוחה שעד זה, בהגינותו, היה מאשר עמדה זו גם לפני הישיבה - לו רק היו מוצגות בפניו התמונות מבעוד מועד. משמע, שאם הצדדים היו מקיימים ביניהם שיחה לפני מועד ההוכחות - ניתן היה להגיע להבנות לגבי התשתית הראייתית הרלבנטית, ולצמצם עד מאוד את המחלוקת, ואני מאמינה שאם הקבלנים היו מודים בכך שהם כן "קשורים לתיק", בשלב שהתנהל המו"מ מול התובעת לגבי גובה הנזק, ניתן היה להגיע לפשרה כוללת. בכל אופן, אחרי שהתברר שהקבלנים כן הקימו את המדרכה הרלבנטית, הועלתה טענה אחרת - והיא זו שנותרה לדיון בשלב הזה. לשיטת העיריה העבודות נמסרו לה בחודש פברואר 2006 וכי בשלב קודם, נאמר לקבלנים שעליהם לתקן ליקויים שקיימים בריצוף האבנים המשתלבות במדרכות שהם ביצעו. העיריה טוענת כי לא הוכח שהתיקונים בוצעו - וסביר שהחוסר באבן הינו אחד מאותם תיקונים. עוד טוענת העיריה שהיות והתאונה ארעה במאי 2006, המדובר בתקופה שבמהלך שנת הבדק - ועל הקבלנים לשאת באחריות לגבי הליקוי, שבא לידי ביטוי בחוסר של אבן משתלבת. מנגד, לשיטת הקבלנים, המסירה בוצעה עוד בספטמבר 2005, הליקויים שפורטו בעת המסירה תוקנו באוקטובר 2005, ובכל אופן - האחריות שלהם לא יכולה להתייחס להעדר אבן משתלבת, מה גם שהם לא קיבלו תלונה לגבי חוסר שכזה. היות והתאונה ארעה במאי 2006 - אין חשיבות לשאלה את המסירה היתה בספטמבר 2005 או רק בפברואר 2006 - שכן גם כך וגם כך נמצאים אנו בתקופת הבדק. מה גרם לחוסר באבן ? - כמובן שלעולם לא נוכל לדעת אם היא לא הונחה במקומה מלכתחילה, או שהונחה באופן לקוי שאיפשר את הזזתה ויציאתה מהמקום בקלות, או שפלוני גרם במזיד להוצאתה, וכפי שטען גולדמן: "אם המדרכה שקעה, אז זה באחריותינו אבל אם אבן בודדת מהריצוף יצאה, זה יכול להיות שזה בעקבות משאית שעלתה עליה וכו'. יש הרבה ליקויים שמתרחשים במהלך שנת הבדק שהם אינם באחריותינו", (עמ' 12 שורות 27-29). לדעתי, במקרה ספציפי זה, לאור מכלול הנתונים - שעה שהוכח שהמדובר בעבודות שבוצעו על ידי הקבלנים ושעה שהוכח שהאבן "נעלמה" במהלך תקופת הבדק לאחר המסירה - יש לומר שהאחריות רובצת על שכם העיריה והקבלנים בחלקים שווים. העיריה, היתה צריכה לבדוק את המדרכות ולגלות ליקויים כגון חוסר באבן משתלבת, ולזמן את הקבלנים לצורך התיקון. לא הוכח שהחוסר באבן היה באופן חד משמעי אחד מהליקויים שפורטו ברשימת הליקויים סביב המסירה - ויחד עם זאת - אף לא הוכח שהליקויים שברשימה תוקנו אי פעם (עמ' 13 שורה 31). אם הליקוי היה עוד טרם המסירה - היה על העיריה לאתר אותו, לציין אותו בפרוטוקול באופן ברור ולוודא שהוא מטופל. אם הליקוי נוצר אחר כך - עליה לפקח על האזור ולבקש תיקון, שכן הקבלנים לא יכולים לדעת על הצורך בתיקון אלא אם יוזמנו ע"י העיריה (למרות שניתן לתהות שמא בתקופת ה"בדק" - גם הקבלנים חייבים לבצע בדיקות אלו או אחרות מטעמם). בד בבד, הקבלנים אחראיים לתקינות המדרכות במהלך שנת הבדק (לפחות) ולאור התמונות של המפגע, נראה שאבן אחת היתה חסרה מלכתחילה או שהיא הונחה באופן שניתן היה בקלות להוציא אותה ממקומה (כלומר - ללא חיבור מספק לקרקע או לצדדים), ואני אף סבורה כי כאשר נעלמת אבן בסמוך למסירה - הנטל להוכיח שהעבודות בוצעו כהלכה רובץ על שכם הקבלנים, במיוחד שעה שגולדמן הסביר כי - "יש עדיין מחלוקת אם חסרה אבן משתלבת או שהיא סתם שקעה. אני מסכים שיש שם בעיה באבן", (עמ' 13 שורה 9). סיכום - אשר על כן, מצאתי שיש לחלק את האחריות בין העיריה לבין הקבלנים בחלקים שווים. מכאן, שההודעה כלפי הצד השלישי מתקבל במחציתה. על הקבלנים, ביחד ולחוד, לשלם לעיריה מחצית מכל הסכומים שהיא שילמה לתובעת (הפיצוי, שכה"ט של עוה"ד והאגרה). כמו כן על הקבלנים להשיב לעיריה את האגרה שהיא שילמה במסגרת ההודעה שנשלחה. לא מצאתי לעשות צו נוסף להוצאות.שטח ציבורינפילה