בית הדין לעבודה פסק כי התובע לא הוכיח כי אירעה לו תאונה עת נפל מאופניו בדרכו אל העבודה, התובע הציג מספר גרסאות רצופות סתירות לאירוע הנטען, תוך שהוא מנסה להתאימן לשאלות שנשאל, גם התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסתו ואף מפריך אותה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת אופניים בדרך לעבודה: 1. לבית הדין הוגשה תביעת התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות תביעתו לדמי פגיעה בהתאם להוראות סעיף 79 וסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (להלן - "החוק") בשל העדר אירוע תאונתי בדרך אל העבודה ואשר גרם לפגיעה הנטענת בגבו. 2. התובע נחקר על ידי חוקר המוסד, הגיש תצהיר על העובדות המפרטות את האירוע, ונחקר בפני בחקירה נגדית. לדבריו ביום 16.07.2006 נפל מאופניו עת רכב לעבודתו וכתוצאה מכך נפגע בגבו (להלן: "האירוע"). 3. הנתבע בכתב ההגנה טען כי לתובע לא אירע כל אירוע תאונתי בדרכו אל העבודה במועד האמור ואשר ניתן לייחס אליו את הפגיעה בגבו של התובע. השאלה המקדמית בה עלינו להכריע הינה, האם ביום 16.07.2006 אירע לתובע תאונה בדרכו אל העבודה כמשמעה בסעיפים 79 ו-80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 4. ואלו העובדות כפי שהן עולות מתצהירי התובע ועדויות הצדדים בפני כמו גם המסמכים שצורפו לתיק בית הדין : 1. התובע יליד 1974 2. התובע נהג להגיע לעבודתו בחברת היפרמדיה לעיתים ברכב, לעיתים ברכיבה על אופניו ולעיתים בתחבורה ציבורית. 3. התובע סבל מבעיות בגבו עוד בטרם התרחשה התאונה נשוא תובענה זו, כלומר קודם ליום 16.05.2006. 4. התובע נפגע בגבו בתאונת אופניים קודמת מיום 09.05.2004 , בגין תאונה זו פנה לטיפול רפואי וביום 16.05.2004 הונפקה לו "תעודה ראשונית לנפגע בעבודה". נקדים ונאמר, כי ממכלול העדויות והמסמכים אשר הובאו בפנינו הגענו למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ולא הוכיח כי אירעה לו פגיעה בעבודה כמשמעה בסע' 79 לחוק. דיון והכרעה 5. הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הן סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 [להלן "החוק"] "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" וכן סע' 80(1) לחוק הקובע: - "80. חזקת תאונת עבודה. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;" 6. בתביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למוסד נכתב על ידי אשת התובע על פי דבריו שהכתיב לה "בירידה ליד האוטובוס של הרכבת ברחובות, באמצע נסיעה אני רואה ממולי מכשול ומייד בלמתי ואז נפלתי, עפתי קדימה התקשתי לקום ... " בהודאתו לחוקר המוסד שנמסרה ביום 02.09.2007 תאר התובע : " ברחוב הרצל נסעתי עד לרכבת ברחובות ליד הרכבת פניתי ימינה כדי לנסוע בדרך הקצרה לעבודה ואז נכנס רכב מולי אני נבהלתי בלמתי ואז נפלתי עם האופניים על הרצפה והרגשתי כאבים בגב התחתון. .. " (עמ' 2 ש' 3-8). בחקירתו בפנינו נשאל לפשר שינוי הגרסה מ"מכשול" לרכב": ש: תסביר לי למה סיפרת לה [לאשת התובע א.א] שראית מולך מכשול במקום להגיד שבא אוטו מולך כי לא רציתי לומר שנסעתי נגד כיוון התנועה בכביש חד סיטרי כלומר לאשתך לא רצית לספר? נכון למה אתה מספר את זה היום מה יכלתי לעשות? רכב זה מכשול ולא שיקרתי. הסברו זה של התובע הוא הסבר דחוק, מה גם שטענתו כי נסע בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סטרי עלתה לראשונה בעדותו בפנינו ואין לה זכר בהודאתו למוסד או בתצהירו. 7. בכדי לבסס טענה של אירוע תאונתי על התובע להביא ראיות בדבר האירוע, בהעדר עדים לתאונה או לאירוע החריג הרי שהראיות החשובות ביותר לשם הוכחת אירוע תאונתי אשר גרם לנזק פיזי בגופו של התובע, הינה מסמכים רפואיים ובפרט פנייה ראשונה לטיפול בסמוך לקרות האירוע. אלא שבמקרה לפנינו התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסת התובע, לשון המעטה. התובע פנה בעקבות כאבים בגבו למספר רופאים (נ/2) בתיעוד מיום 19.07.2006 מציינת דר' שרה צביאלי : "כאב גב תחתון והקרנה לימין מזה 5 ימים והיום החריף מאוד לאחר ישיבה ממושכת" סיבת הביקור הרשומה היא "מחלה". בתיעוד הביקור מיום 17.09.2006 מציין דר' מסרי אברהם כי סיבת הפניה היא "תאונת עבודה מתאריך 09.05.2006 " (צ"ל 2004 ע"פ הרשום בנ/3 ובתיק הרפואי א.א.) בתיעוד הביקור מיום 04.10.2006 מציינת דר' צביאלי כי סיבת ההפניה היא מחלה . גם ב 10.10.2006 בביקור אצל דר' חבה גונן מתועדת תאונת עבודה מיום 09.05.2006. רק בביקורו של התובע אצל דר' מסרי מיום 05.11.2006 יותר מארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען מוזכרת לראשונה תאונת העבודה (נשוא תביעה זו) מיום 16.07.2006. כך, בארבעה ביקורים אצל שלושה רופאים שונים במהלך יותר מארבעה חודשים לאחר התאונה הנטענת התובע לא ציין כי אירע לו אירוע כלשהו ביום 16.07.2006. עוד יש לתת את הדעת לעובדה שבביקור מיום 19.07.2006 אין תיעוד של חבלות חיצוניות שפשופים או פציעות שסביר שיהיו אצל אדם שנפל מאופניו על הכביש. יודגש כי בתיעוד רפואי קודם לאירוע הנטען, מחודש מאי 2006 (נ/3) מתייחס דר' יעקב ביקלס לתאונת עבודה מתאריך 09.05.2004 שאירעה כשנתיים לפני האירוע נשוא הדיון. בגין התאונה מיום 09.05.2004 הונפקה לתובע תעודה ראשונית לנפגע בעבודה (טופס 250) כבר ביום 16.05.2004 כך שהתובע ידע כי עליו לבקש ולקבל טופס כזה כחלק מהליך ההכרה באירוע כבתאונת עבודה. אולם לתאונה הנטענת מיום 16.07.2006 הונפקה תעודה ראשונית לנפגע בעבודה רק ביום 18.03.2007 יותר מחצי שנה לאחר קרות האירוע הנטען. 8. בתביעה שהגיש התובע לנתבע ציין כי שעת הפגיעה היא 9:30 והפסקת העבודה הייתה "מיידית". אלא שבהודעתו לחוקר המוסד תאר את האירוע כך: ... ואז נפלתי עם האופניים על הרצפה והרגשתי כאבים בגב התחתון ולא יכולתי לנהוג באופניים. קמתי לאחרי הנפילה וצלעתי הלכתי עם האופניים לא עד לעבודה כאשר אני מוביל אותם לא רכבתי לא נהגתי עליהם. הגעתי לעבודה בסביבות 9:15 ... (עמ' 2 ש' 7-11). בהמשך הודאתו לחוקר ציין התובע: "חזרתי הביתה בנסיעה על האופניים מאז לא רכבתי עליהם." (ע' 2 ש 16-16) אלא שבתצהיר עדות ראשית טען "מאז הפגיעה לא רכבתי על האופניים מאחר שלא העזתי לעשות כן יותר." (סע' 5 לתצהיר) 9. לסיכום התובע לא הוכיח כי ביום 16.07.06 אירעה לו תאונה עת נפל מאופניו בדרכו אל העבודה, התובע הציג מספר גרסאות רצופות סתירות לאירוע הנטען, תוך שהוא מנסה להתאימן לשאלות שנשאל, גם התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסתו ואף מפריך אותה. על כן התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי ביום 16.07.06 אירעה לו תאונה בעבודה, כמשמעה בסעיפים 79 ו-80 לחוק, בעקבותיה נגרמה לו פגיעה בגבו. 10. לאור כל האמור, התביעה נדחית. לאור תוצאת פסק הדין התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהאופנייםנפילה