נפילה על הברך בזמן ריצה

במהלך המשחק, תוך כדי ריצה, התובעת נפלה ונפגעה בברך רגל ימין. לאחר אירוע התאונה נזקקה התובעת לטיפול רפואי, אשר כלל, בין היתר, שני ניתוחי ארטרוסקופיה וניתוח אחד לשחזור הברך. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה על הברך בזמן ריצה: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לפצות אותה בגין נזקיה בעקבות תאונה בה היתה מעורבת ביום 11.4.99 (להלן: "התאונה"). 2. התובעת ילידת 20.6.84, התגוררה במועדים הרלוונטיים לתביעה, כמו גם היום, בקיבוץ עין חרוד איחוד, נתבע מס' 1 (להלן: "הקיבוץ"), המבוטח באמצעות נתבעת מס' 2. ביום 11.4.99 ערכה תנועת "מחנות העולים" (להלן: "תנועת מחנות העולים") פעילות לנוער בשטח הקיבוץ אשר כללה משחק "פריזבי" במשטח דשא הנמצא במקום (להלן: "המשחק"). במהלך המשחק, תוך כדי ריצה, התובעת נפלה ונפגעה בברך רגל ימין. כמו כן, ביום 4.7.99 נפלה התובעת ונפגעה בשנית באותה ברך (להלן: "התאונה השנייה"). 3. לאחר אירוע התאונה נזקקה התובעת לטיפול רפואי, אשר כלל, בין היתר, שני ניתוחי ארטרוסקופיה וניתוח אחד לשחזור הברך. 4. התובעת הגישה חוות דעת רפואית של ד"ר משה דניאל מטעמה ובהמשך חוות דעת משלימה, לפיהן נקבעה לה דרגת נכות רפואית זמנית וצמיתה אשר יוחסו במלואן לתאונה. מנגד, הנתבעים הגישו חוות דעתו של ד"ר קליגמן בה נקבע כי בעקבות אירוע התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% וכי הפגיעה בתאונה השנייה אינה רלוונטית לתאונה הראשונה. לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, ובהסכמתם, מונה פרופ' מיכאל סודרי כמומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו הוא קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 48(2)(ב) לתקנות המל"ל בגין אי יציבות קלה בברך ימין ועוד 10% לפי תק' 48(2)(ז)(1) לתקנות המל"ל בשל תוצאות נזק מינסקלי בברך. יצויין כי מומחה בית המשפט קיבל את עמדת מומחה התובעת וייחס את מלוא הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לה לתאונה. 5. במסגרת הדיון בתביעה העידו התובעת ומר עופר רענן מטעמה (להלן: "עד התובעת"). מנגד, מטעם הנתבעים העידו גב' נינה פלס, אחראית ביטוח בקיבוץ עין חרוד (להלן: "נינה") והחוקר מר בועז הקסלר (להלן: "החוקר"). כמו כן, לבקשת הנתבעים, המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סודרי, נחקר על חוות דעתו. ד י ו ן: 6. בין הצדדים מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, ליתר דיוק, הסיבה או המכשול, ככל שהיה, אשר גרם לנפילת התובעת בתאונה. כן חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת האחריות וגובה הנזק. 7. בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת לעניין סיבת אירוע התאונה, באומרה: "תוך כדי המשחק, רגלי הימנית נתקבלה בגומחה שהיתה במשטח הדשא ועקב כך נפלתי, תוך שסובבתי את רגלי הימנית (להלן: "התאונה")". גרסת התובעת לעיל אינה עקבית ודומה כי היא השתכללה עם הזמן באופן שיתאים לאינטרס שלה במשפט. 8. לתצהיר התובעת צורף תיעוד רפואי מיום אירוע התאונה וסמוך לאחריו שבו אין זכר למכשול שגרם, כביכול, לאירוע התאונה. להלן פירוט המסמכים: א. ביום אירוע התאונה נבדקה התובעת במרפאת קופת חולים בה היא חברה, ובמכתב הרופא נרשם כדלקמן: 'בת 15 החליקה, קבלה מכה בברך ימין". ב. בתעודת חדר המיון אליו פנתה התובעת ביום התאונה שוב אין זכר למכשול בו, כביכול, נתקלה בעת אירוע התאונה וכל שנרשם לעניין זה היה "בת 1/2 14 בריאה בד"כ. היום לדבריה תוך כדי משחק סובבה את ברך ימין ונפלה". בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי היא נשאלה בחדר המיון לסיבת אירוע התאונה ולמיטב זיכרונה היא סיפרה על קיום גומחה בדשא, אולם, הדבר לא נרשם הואיל ו-"או שלא ציינתי מספיק במפורש למי שרשם את הדו"ח הרפואי, או שהתעסקתי בכאבים שהיו לי באותו רגע. לא שמתי לב" (שם, עמ' 21 שורה 18 לפרוטוקול הדיון). נימוק התובעת לעיל אינו משכנע בעיניי, זאת לאור העובדה כי חלק מהתיעוד הרפואי כמפורט לעיל ובהמשך, נערך לאחר שכאביה עברו ולא רק ביום התאונה. ג. התובעת נבדקה על-ידי רופא קופת החולים ביום 18.4.99 וביום 22.4.99 ושוב אין זכר בתיעוד הבדיקות הנ"ל לטענה כאילו נתקלה בגומחה. יצוין כי בנסיבות מקרה דנן, בו הוגשה התביעה כעבור 8 שנים ממועד אירוע התאונה, משלא הזמינה התובעת עדים ישירים למתן עדות במשפט כמו גם לאור ריבוי המסמכים הרפואיים בהם אין זכר לטענה כי התובעת נפגעה מהגומחה, מצאתי לתת יתר משקל לרישום בתעודות הרפואיות ביחס לנסיבות אירוע התאונה. 9. לכתב התביעה צירפה התובעת טופס תביעה לקבלת תגמולי ביטוח תלמידים מיום 3.6.99 בחתימת אמה, ואשר בינתיים הלכה לבית עולמה (מוצג ת/3). גם במסמך זה אין זכר לטענה כי התובעת נתקלה בגומחה וכתוצאה מכך נפלה ונפגעה וכל שנרשם הוא "בשעת פעולה עם מדריכים נפלה וסובבה את הרגל...". התובעת נשאלה בחקירה הנגדית לפשר הדבר והיא השיבה באומרה: "אין לי הסבר לכך. חוץ מכך שלא אני מלאתי את הטופס. מי שמילא את הטופס זו מינה (צ"ל נינה - ר.ח.) שהיא אחראית על הביטוחים. אני מניחה שאמי חתמה על זה כי חשבה שזה מספיק ומה שנינה רשמה זה לטובתי. כשהייתי קטינה הכל אמי העבירה וחתמה" (שם, עמ' 22 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). אמנם נכון, בחקירתה הנגדית אישרה נינה כי היא מילאה את טופס התביעה לביטוח תאונות תלמידים, מוצג ת/3 (שם, עמ' 33 שורה 30 לפרוטוקול הדיון), אולם, אין בכך לפגוע בנפקות המסמך, שכן, חזקה כי מי שחתם עליו מסכים לתוכנו. 10. גם בגרסת התובעת בבית המשפט עלו סתירות ותהיות, כמפורט להלן: א. אין חולק כי החוקר מטעם הנתבעים חקר עם התובעת ביחס לתאונה ובסעיף 13 לתצהיר עדותה הראשית היא טענה באומרה: "לבקשתו (של החוקר - ר.ח.), הלכנו יחדיו אל משטח הדשא בו נפלתי והראיתי לו את הגומחה והוא אף צילם תמונות של משטח הדשא והגומחה שהיתה בו" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). אולם, בחקירתה הנגדית מסרה התובעת גרסה סותרת, באומרה: "ש. החוקר ביקש ממך להצביע על המקום המדויק של הנפילה? ת. כן. ש. כלומר הצבעת לחוקר על הנקודה הספציפית והצבעת על הגומחה הספציפית בה נפלת? ת. לא, אני הראיתי לו את המקום הספציפי שנפלתי ותוך כדי אמרתי לו שהדשאים עברו שינוי, הוחלף הדשא, הוחלפו הממטרות. הבאתי אותו למקום הספציפי שבו נפלתי. ש. זה לא מה שכתוב בתצהירך. אני מפנה אותך לס' 13 לתצהירך אמרת הראית לו את הגומחה שעליה נפלת ועכשיו את אומרת משהו אחר. ת. התבקשתי להראות את הבור. לאחר שאני קוראת את הסעיף אני משיבה, הגומחה שהיתה שם יכולה להיות מהממטרה אבל גם יכולה לא להיות. הדשא השתנה החליפו ממטרות. אני לא הראיתי לחוקר את הממטרה הספציפית ממנה נפלתי אלא הראיתי לו את השטח" (שם, עמ' 23-24 החל משורה 25 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). ג. בתצהיר העד מטעם התובעת, מוצג ת/2, אין כל טענה כי הוא ראה את התובעת בעת שנתקלה במפגע כלשהו בעת אירוע התאונה. כל שטען העד לעניין זה בסעיף 7 לתצהירו הוא כדלקמן: "הדשא לא היה מכוסה וזכור לי שהיו בדשא בורות של ממטרות ובורות אחרים שנגרמים מפעילויות בדשא. רות אמרה לי כי רגלה נתקלה בבור והברך הסתובבה". אולם, בחקירתו הנגדית העלה עד התובעת גרסה חדשה באומרו "היא רדפה אחרי ואני זוכר אותה עם הרגל בבור מסתובבת וצורחת מכאבים..." (שם, עמ' 31 שורה 7 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). זאת ועוד, בהמשך חקירתו שוב חזר בו העד מדבריו והודה כי זו היתה מסקנה אליה הגיע מאוחר והוא הבחין בתובעת ליד הבור הנטען (שם, עמ' 31 שורה 19 לפרוטוקול הדיון). ג. ככל ואכן כגרסת התובעת כאמור בסעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית, לפיה, חברי הקבוצה אשר השתתפו בפעילות שבמהלכה אירעה התאונה, ראו כי היא נפלה כתוצאה מהגומחה בה נתקלה, תמוה הדבר מדוע היא בחרה להעיד עד אחד מטעמה שלא יודע לומר מידיעה אישית ממה היא נפלה. זאת ועוד, בטופס התביעה לביטוח תאונות תלמידים נרשם כי גב' ענת רון היתה עדה לתאונה, ועל אף זאת היא לא הוזמנה למתן עדות במשפט. הימנעות התובעת מהזמנת העדים הרלוונטיים לאירוע התאונה, או לפחות חלק מהם, אומרת דרשני ומחייבת את המסקנה, לפיה לו נשמעה עדותם היא היתה פועלת כנגד גרסת התובעת. 11. העובדה כי התובעת נמנעה מלצלם את הגומחה שלטענתה בה נתקלה ונפלה, הינה בעוכריה, במיוחד לאור העובדה כי התביעה הוגשה כעבור 8 שנים ממועד אירוע התאונה. יצוין כי בסעיף 14 לתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת כי לאחר התאונה הורחבה הדרך הגובלת במשטח הדשא שבמקום והיא כיסתה את הגומחה ממנה נפלה. בחקירתה הנגדית (מיום 4.11.10) העידה התובעת כי אותה דרך הורחבה לפני שנתיים-שלוש, משמע, לתובעת היה די זמן והותר לתעד את המפגע הנטען. 12. חלק נכבד מסיכומי התובעת הוקדש לטענות כנגד החוקר מטעם הנתבעים הואיל ובין היתר הוא לא הקליט את חקירת התובעת וכן מאחר והנתבעים נמנעו מהגשת תמונות צבע של מקום אירוע התאונה עליו הצביעה התובעת ובהן ניתן היה להבחין בגומחה בה נתקלה. אף אם יש ממש בטענות התובעת, אין בכך להביא לתוצאה שונה מהתוצאה אליה הגעתי לאור מכלול הנימוקים לעיל, ולפיה, מן הדין לדחות את התביעה. 13. לסיכום כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.ברכייםנפילה