קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה על הרצפה באוטובוס: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רקע כללי התובעת ילידת 25/10/1972, נפגעה בתאונת דרכים ביום 7/11/2006, כאשר נסעה באוטובוס שבלם באופן פתאומי וכתוצאה מכך היא נפלה על רצפת האוטובוס בחוזקה. התובעת נבדקה וטופלה בתחנת מלר"מ בבית שמש, ובחדר המיון בבית חולים הדסה עין כרם ולאחר מכן שוחררה לביתה. הנתבע 1 הוא הנהג שנהג באוטובוס בעת אירוע התאונה. הנתבעת 2 הינה הבעלים של האוטובוס, והנתבעת 3 הינה חברת ביטוח בע"מ אשר ביטחה את האוטובוס בביטוח חובה בזמנים הרלבנטיים לתאונה. אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאית התובעת. הנכות הרפואית בתחום האורטופדיה מונתה ד"ר עמית- כהן, אשר קבעה בחוות דעתה כי לתובעת נגרמה עקב התאונה נכות צמיתה בשיעור 5% בשל פגיעה ביציבות בקרסול שמאל. בנוסף לכך קבעה המומחית כי התובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 100% למשך 4 שבועות ובשיעור 30% למשך שבועיים נוספים. בתחום הנוירולוגיה מונה פרופ' פינקלשטיין כמומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה עקב התאונה; המומחה קבע לתובעת נכויות זמניות עקב התאונה בשיעור 100% למשך שבועיים, 50% למשך חודשיים לאחר מכן, 25% למשך חודשיים, ו-10% למשך חודשיים נוספים. שיעור הפיצויים הפסד שכר וגריעה מכושר השתכרות לדברי התובעת, כפי שהובאו בתצהירה ובעדותה בבית המשפט, היא בעלת השכלה בגרפיקה ממוחשבת וכן בוגרת לימודי פדיקור-מניקור ובניית ציפורניים; לפני התאונה היא לא עבדה בשל בעיות רפואיות שמהן סבלה; עם זאת, היו לה תכניות לעבוד כעצמאית מביתה, אולם פגיעתה בתאונה קטעו את תוכניותיה, מאחר ונוצר אצלה קושי לעמוד, והיא לא יכלה להתחיל את עבודתה. מנגד טוענים הנתבעים כי, התובעת הינה בעלת עבר רפואי עשיר, אשר כושר תפקודה עובר לתאונה היה בכי רע; עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות שכוללות מגוון בעיות אורטופדיות, לרבות כאבי גב תחתון, לימפומה בגב, גוש ברגל ימין בקרסול הימני בקצה הדיסטלי, מחלת אנדרומטריוזיס שגורמת לבעיות פנימיות קשות ורבות, כולל הידבקויות מעיים לרחם, רחם דבוקה לדוגלס, ציסטות שחלתיות, בעיות בבלוטות הלימפה, תסמונת המעי הרגזן. לנוכח מצבה הרפואי כאמור, התובעת לא עבדה מאז שנת 1997; במשך שנים אלה היא קיבלה קצבאות מהמוסד לבטוח לאומי. בנסיבות אלה, לטענת הנתבעים, הרי שלא היה לתובעת כל כושר השתכרות עובר לתאונה, והתאונה לא שינתה דבר בעניין זה, מה גם שהתובעת סבלה מבעיות אורטופדיות, לרבות בקרסול שלה, עובר לתאונה. התובעת אינה מכחישה כי היא סובלת מבעיות רפואיות קשות עוד מלפני התאונה, כפי שפורט לעיל (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 11-15), וכי היא לא עבדה במשך שנים רבות וקיבלה קצבאות מהמל"ל, אולם היא שבה והדגישה במהלך חקירתה כי היא התכוונה להתחיל לעבוד בתחומי ההכשרה המקצועית שלה בגרפיקה ממוחשבת ובפדיקור-מניקור, אולם התאונה קטעה את תכניותיה. עיון בתיעוד הרפואי שהוגש מעלה כי התובעת, במשך כל הזמן, הביעה רצון ונחישות להשתלב בשוק העבודה, אך רצונה זה של התובעת לא בא לידי מימוש לנוכח מצבה הבריאותי והנפשי. כך גם עולה מדו"ח כושר שנערך על ידי עו"ס במסגרת אבחון פסיכו- דיאגנוסטי שהתובעת עברה ביום 2/4/2008, שם נרשם: "על אף ניסיונותיה לשדר חוזק ויכולת, ניתן להניח כי חוסר כוחות ופסיביות תורמים לקשיים התעסוקתיים. בהתנהגותה חוסר בשלות, שיפוט לקוי של הסיטואציה וניכר אפקט היפומאני" בדו"ח ההמשך מיום 7/4/2010 נרשם: "יש לציין כי הנ"ל מטעה בדיבורה המהיר והרהוט, בפועל תפקודה מאד נמוך וגבולי, ומכאן גם נובעת יכולת ההתמודדות הנמוכה והבעייתיות שלה עם מחלתה... מבחינה תעסוקתית אינה פרטנרית לשיקום עקב מצבה השכלי והרגשי הקשה, ואינני צופה מסוגלות להשתלבות תעסוקתית כלשהי במצבה...". לנוכח התרשמותו של בית המשפט מעדותה של התובעת והדברים שהובאו לעיל, נראה כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת הינו מוגבל ביותר, אם בכלל קיים. בנסיבות העניין, ובשים לב לנכות המזערית שנקבעה עקב התאונה מחד גיסא, ולסיכוי הקיים, אף אם הוא קלוש, בדבר פוטנציאל השתכרות של התובעת, מאידך, אני פוסק לתובעת בגין הפסד שכר לעבר וגריעה מכושר השתכרות לעתיד סכום גלובלי של 5,000 ₪. עזרת זולת לעבר ולעתיד לטענת התובעת, עקב תקופת אי-הכושר הארוכה שנקבעה לה בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, היא נזקקה לעזרת משפחה חריגה, ולפיכך היא מבקשת לפסוק לה סך של 5,000 ש"ח בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד. בנוסף לכך, מבקשת התובעת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים בסך של 3,336 ₪. ברגיל נכות מזערית כזו שנקבעה לתובעת אינה מצריכה עזרה חריגה מבני משפחה, אולם בנסיבות העניין, לנוכח מצבה הבריאותי הקשה של התובעת עובר לתאונה, ובשים לב לכלל בדבר הגולגולת הדקה, אני מחליט לפסוק לתובעת בגין עזרת זולת והוצאות, סכום כולל בסך 5,000 ₪. מדרסים לטענת התובעת, הפגיעה ביציבות הקרסול שלה עקב התאונה גורמת לה לקשיים בהליכה, וכתוצאה מכך היא נדרשת לרכוש כמות גדולה יחסית של נעלי הליכה וכן נעל מיוחדת עם מדרסים שעלותם 700 ₪; לטענתה, לפי הערכה פשוטה של מדרס אחד לשנה, עלות החלפת המדרסים עומדת על 7,000 ₪ ל-10 שנים. בנוסף לכך, מבקשת התובעת לפצותה בגין עלות החלפת הנעליים על דרך האומדנה. הנתבעת מתנגדת לכך. לטענתה, הצורך למדרסים קשור למטטרסלגיה ממנה סובלת התובעת בכף רגל שמאל ולא עקב פגיעתה בקרסול. המומחית האורטופדית, ד"ר עמית כהן, נשאלה במסגרת שאלות ההבהרה: "האם נכון שהתובעת זקוקה למדרסים עקב התאונה או כי אלו עשויים לסייע לה במצבה?". היא השיבה: "התובעת הופנתה לחנות אורטופדית לקבלת מדרסים בשל מטטרסלגיה בכרית כף רגל שמאל. מדובר בממצא בכף הרגל ולא בקרסול. בעת בדיקתי לא היה ממצא כנ"ל. סביר כי ממצא זה אינו קשור לתאונה. מדרסים יכולים לשפר את מצבה". לטענת הנתבעת, התייחסות המומחית לאפשרות שיפור מצבה של התובעת, מתייחסת לשיפור במצבה בכל הנוגע למטטרסלגיה בכף רגל שמאל. בנסיבות העניין נראה כי, אכן המדרסים מיועדים בעיקר על מנת להקל על מצבה של התובעת בכל הנוגע לבעיית המטטרסלגיה בכרית כף רגל שמאל, אולם ניתן להניח כי המדרסים גם יכולים להקל ולשפר את מצבה של התובעת בכל הנוגע לפגיעתה בקרסול. בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול הדברים אני פוסק לתובעת בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדנה בסך של 3,000 ₪. נזק לא ממוני בנסיבות העניין, אני פוסק לתובעת בגין נזק לא ממוני סך של 12,000 ₪, וזאת תוך הפעלה חלקית של תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ב-1971. הוצאות משפט הנתבעת מבקשת מבית המשפט להשית את אגרת ההוכחות על התובעת, וזאת משום שהיא הפקידה את סכום הפיצויים בקופת בית המשפט, על פי הצעת בית המשפט, בעוד שהתובעת סירבה לקבל את הצעת בית המשפט ללא כל הצדקה, ולמרות שבא כוחה המליץ לה לקבל את ההצעה. מנגד טוענת התובעת כי, הנתבעת הפקידה את סכום ההצעה יום לפני דיון ההוכחות, ולפיכך לא חלף המועד שנקבע בתקנות שבו יכלה התובעת להודיע אם היא מקבלת את הסכום ואם לאו; ההפקדה נעשתה כלפי חוץ בלבד על מנת להשפיע על בית המשפט. בנסיבות העניין, אמנם בהתאם לתקנות 504, 505 ו- 509 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט כשהוא בא להשתמש בשיקול דעתו בדבר הוצאות, יביא בחשבון את העובדה ששולם כסף לקופת בית המשפט, אולם בענייננו, לנוכח מצבה הקשה של התובעת, לא מצאתי לנכון להשית עליה את תשלום יתרת האגרה. עם זאת, אני מחליט להעמיד את שכר טרחת עורך הדין על שיעור של 11% ומע"מ (12.76%), במקום 13% ומע"מ (השוו: ת"א (שלום י"ם) 12834/04 אליסיאן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (1/1/2008)). סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים דלהלן: א. הפסדי השתכרות 5,000 ₪ ב. נזק לא ממוני 12,000 ₪ עזרת זולת 5,000 ₪ ד. הוצאות שונות 3,000 ₪ ה. סה"כ 25,000 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עורך דין בשיעור 12.76% ומחצית האגרה ששולמה. המזכירות תעביר את הסכום שהופקד בקופת בית המשפט לתובעת. תאונות נפילהרצפהנפילה באוטובוסנפילהאוטובוס