מה הדין בסוגיית סירוב הלשכה לרשום מתמחה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום מתמחה במשפטים שהוגש נגדו כתב אישום: השופט י' אנגלרד השאלה המתעוררת בשני הערעורים אחת היא: האם רשאית לשכת עורכי-הדין לסרב לרשום אדם כמתמחה על-אף כשירותו לפי סעיף 26 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 בשל העובדה שהוגש נגדו כתב-אישום בעבירות אשר לכאורה יש בהן משום קלון? ואמנם, שמענו את שני העררים במאוחד. כנגד שני המערערים הוגש ביום 13.11.2000 כתב-אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 40346/00 המייחס להם ולשמונה נאשמים נוספים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, הכנת תעודת מכר שאינה נכונה, הגשת רשימון כוזב, הגשת הצהרה שאינה נכונה, הטעיית פקיד מכס, הברחת טובין, מכירת טובין מוברחים, עבירות לפי חוקי מסים. כן הואשם המערער בעל"ע 7660/02 בתיווך בשוחד, והמערער בעל"ע 7679/02 - בקבלת שוחד והפרת אמונים. הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין החליט ביום 17.7.2002 לקבל את המלצת ועדת ההתמחות הארצית אשר דנה בעניינם ולדחות את בקשת המערערים להירשם כמתמחים נוכח כתב-האישום החמור התלוי ועומד נגדם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הודעה על כך נשלחה למערערים ביום 1.8.2002. כנגד החלטה זו מכוונים הערעורים שלפנינו. בפי המערערים טענות מספר: נטען כי סעיף 27 לחוק, העוסק בסירוב הלשכה לרשום מתמחה, מפנה מבחינה עניינית להוראת סעיף 44 לחוק, אשר זו לשונו: "הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו - (1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין; (2) אם נתגלו עובדות אחרות - בין על ידי פסק דין של בית דין משמעתי או על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43, ובין בדרך אחרת - והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין". הטענה היא כי על-פי סעיף קטן (1), לשם סירוב קבלת אדם כחבר בלשכה נדרש כי הוא הורשע בעבירה פלילית. מכאן, כי אין לפרש את "העובדות האחרות" המוזכרות בסעיף קטן (2) כמתייחסות לעניין פלילי. מאחר שהמערערים טרם הורשעו בעבירה פלילית, אין זה מסמכותה של הלשכה לסרב לרושמם להתמחות. כן נטען, כי החלטת הוועד המרכזי לוקה בחוסר סבירות קיצוני, כי יש בה משום פגיעה בחזקת החפות של המערערים ובזכות היסוד שלהם לחופש העיסוק. המערערים טוענים כי המשפט הפלילי המתנהל נגדם הוא מורכב מאוד בשל ריבוי האישומים והנאשמים, והוא יארך זמן רב כך שייגרם למערערים נזק בלתי הפיך. באשר לטענה המשפטית הנוגעת לסעיף 27 לחוק בשילוב עם סעיף 44 לחוק יצוין כי בא-כוח הלשכה הצהיר בפנינו כי אין לראות בהחלטת הוועד המרכזי החלטה סופית. תוקף ההחלטה הוא עד להכרעת-הדין במשפט הפלילי של המערערים. והיה והם יזוכו, יוכלו לפנות בבקשה חדשה להירשם כמתמחים. נוכח מצב דברים זה הרי כבר נפסק בבית-משפט זה כי במסגרת סעיף 44 לחוק רשאית הלשכה לעכב את מתן ההחלטה הסופית בעניין קבלת אדם כחבר בלשכה עד לאחר הכרעת-הדין בפלילים. ראה: על"ע 6215/02 שיינברום נ' לשכת עורכי-הדין בישראל [1]; על"ע 1/72 כהנוב נ' לשכת עורכי-הדין בישראל [2]; בג"ץ 730/79 עפרוני נ' לשכת עורכי-הדין [3]. נמצא כי הוועד המרכזי מוסמך גם מוסמך היה לדחות את בקשת המערערים להירשם כמתמחים. אין ספק כי יש בהחלטה זו משום פגיעה במערערים, אך על רקע העבירות החמורות המיוחסות להם בכתב-האישום, עבירות שיש בהן משום קלון, החלטת הוועד המרכזי היא סבירה. גם העובדה שלדעת באי-כוח המערערים התשתית הראייתית במשפט הפלילי רעועה היא, אינה יכולה לגרוע מסבירותה של החלטת הוועד המרכזי. אי לכך איננו רואים מקום להתערב בהחלטת הוועד המרכזי. הערעורים נדחים. התמחות (במשפטים)