פקחי העירייה אשר עוסקים ברישום דוחות חניה, לא ממונים לתפקידם על פי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה אלא הם מוסמכים מכוח סעיף 264 (1) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. סעיף 264 (1) לפקודת העיריות, שכותרתו "מתן סמכות תביעה לפקיד עירייה" קובע כדלקמן: "264. פקיד העיריה שנתמנה לפי הסעיפים 167-170 רשאי, אם הוסמך לכך על ידי החלטה של המועצה, ועל אף האמור בכל דין אחר, לעשות דברים אלה: (1) להשתמש בסמכויות הנתונות לשוטר בחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בנוגע לעבירה המפורשת בהחלטת המועצה שבסמכות בית משפט לעניינים מקומיים, כאמור בסעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות פקח עירוני: 1. לפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (כב' השופטת גלית אוסי-שרעבי) בתיק 00/04/53252416 מיום 9/2/12, אשר הרשיעה את המערער בכך שהחנה רכבו בתוך מעבר חציה או בתחום 12 מ' לפניו - עבירה לפי סעיף 6 (ד) (6) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד - 1983 (להלן: "חוק העזר"). 2. הערעור מתמקד למעשה, גם בהחלטת ביניים שניתנה ביום 9/2/12, במסגרתה קיבלה כב' השופטת את התנגדות ב"כ המשיבה, שהועלתה בחקירה הנגדית שערך המערער לפקח מטעם המשיבה אשר רשם את הדוחו"ת. המערער שאל את הפקח את השאלות הבאות: "ש. האם עברת השתלמות במשטרה ואושרת לתת דוחות? ת. במשטרה לא. ש. האם יש לך תעודה חתומה על ידי מפקד המחוז"? (ראה עמ' 2 שורות 7 - 10 לפרוטוקול מיום 9/2/12). בעקבות ההתנגדות לשאלות, ניתנה ההחלטה הבאה: "הנאשם הגיש בקשה ביום 2.2.2012 וביקש כי המאשימה תמציא לדיון היום תעודה כי הפקח עבר השתלמות במשטרת ישראל וכי בידיו תעודה חתומה על ידי מפקח המחוז לפי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה. המאשימה התנגדה לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתה ובהחלטתי מיום 7/2/12 דחיתי את הבקשה. בתמצית ייאמר, כי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה דן במינוי פקחים לעניין סעיף 77 ב' לפקודת התעבורה, שעניינו חוקי עזר והסדרי תנועה של רשות מקומית לצמצום זיהום האוויר בלבד, ואין בו משום קביעה של אופן מינוי פקחים לעניין מתן דוחות חניה על פי חוק העזר. לפיכך, אין אף רלוונטיות לשאלת ההסכמה לפי סעיף 77 ד' לפקודה, ולכן אינני מתירה את השאלה בעניין". בערעור מעלה המערער טענה עקרונית אחת: לטענתו, בית המשפט היה צריך לאפשר לו לחקור את הפקח אשר רשם את הדו"ח, האם עבר הכשרה ע"י משטרת ישראל והאם יש ברשותו תעודה ממפקד המחוז לצורך רישום הדו"ח, שכן - אם אין לו הכשרה ותעודה שכזו, אזי הוא לא היה מוסמך לרשום את הדו"ח, והיה צריך לזכותו מהמיוחס לו. 3. המערער טען בפני בהרחבה בכתב ובעל פה. ניתן לתמצת טיעוניו כדלקמן: 1) אין להשלים עם מצב שבו נוקטים הליך של מתן ברירת קנס לעברייני חניה תוך נטישת הליך של קנס מינהלי. בבג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל אביב, נקבע, כי אין הצדקה להגיש כתבי אישום נגד עברייני חניה ומסלול של ברירת קנס כמוהו כהגשת כתב אישום לעניין סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות. 2) בעקבות ביקורת בג"ץ ומבקר המדינה "המציאה" עיריית תל אביב שיטה ולפיה היא מסמיכה פקידי עירייה כשוטרים תובעים, בניגוד לסמכותה, על מנת שאלו ירשמו שלא כדין דוחו"ת. 3) טענת עיריית תל אביב ולפיה הסמיכה פקחיה עפ"י סעיף 264 (1) לפקודת העיריות, אין בה ממש, שכן סעיף 264 לפקודת העיריות בוטל. במסמך שהגיש לתיק זה ביום 16/5/12 כותב המערער, כי מצוי בידו פרוטוקול ועדת הפנים של הכנסת מיום 22/8/08 שם אמר אחד המשתתפים בישיבה, כי סעיף 264 לפקודת העיריות בוטל. בהודעה קודמת שהגיש לבית משפט זה ביום 10/5/12 כתב המערער בין היתר: "לסיום במידה ובאמת אינכן יודעות, סעיף 264 לפקודת העירייה בוטל בשנת 1975 העירייה לצערי ממשיכה להשתמש בו כאילו הוא עדיין קיים. הוא נולד בשנת 1974 לשנה אחת... בשנת 75 החוק בוטל וכן סעיף 264 לפקודת העיריות...". 4) לפי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה, רשאי לרשום דו"ח רק פקח שעבר השתלמות ע"י המשטרה וקיבל תעודה חתומה ממפקד המחוז. 4. תמצית טענות המשיבה: א) סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], אשר קובע, כי הסמכת מפקחים היא בהתאם לסעיף 77 ב' לפקודה, מתייחס רק "לשם צמצום זיהום האוויר בתחומה הנובע מתחבורה" ולא לענייני חניה כלל ועיקר. על כן פקחים שנותנים דוחות חניה לא צריכים הסמכה או תעודה מטעם משטרת ישראל. ב) מינוי הפקחים העוסקים ברישום דוחו"ת חניה נעשה ע"י ראש העירייה מכוח חוק העזר, והסמכת הפקחים נעשית בידי מועצת העירייה בהתאם לסמכותה הקבועה בסעיף 264 (1) לפקודת העיריות [ נוסח חדש]. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים, יש להורות על דחיית הערעור מהנימוקים הבאים: א) בפתח דבריי אציין, כי בניגוד למקובל, המערער לא הסתפק בהגשת הודעת ערעור אלא הגיש פעם אחר פעם מסמכים וטיעונים נוספים לבית המשפט וזאת גם לאחר שכבר הסתיים הדיון. ראה למשל, הודעות אשר הגיש לתיק בימים: 18/4/12, 30/4/12, 9/5/12, 10/5/12, 16/5/12, 31/5/12 ו- 3/6/12. הערעור הוגש ביום 11/3/12. הדיון התקיים ביום 30/5/12 ולמרות זאת המערער מצא לנכון להגיש מסמכים נוספים לתיק בית המשפט גם לאחר הדיון וכמובן מבלי לקבל את אישור בית המשפט על כך. ב) בין כך ובין כך, אין ממש בטענותיו של המערער לגופו של עניין. המערער סבור כי רק פקח עירייה שקיבל הכשרה והסמכה ממשטרת ישראל ויש ברשותו תעודה ממפקדי המחוז במשטרה לצורך רישום הדו"ח, יכול לרשום דו"ח חניה על פי חוק העזר. המערער מסתמך על סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה אשר כותרתו: "מינוי פקחים וסמכויותיהם". סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: "(א) על אף האמור בכל דין, ראש רשות מקומית רשאי להסמיך פקחים, מבין עובדיה של הרשות המקומית, לעניין חוקי עזר והסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף 77ב. (ב) לא ימונה פקח כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן - (1) משטרת ישראל הודיעה, בתוך חודשיים מפנייתו של ראש הרשות המקומית אליה, כי אין לה התנגדות למינויו מטעמים של שלום הציבור או ביטחון המדינה, לרבות בשל עברו הפלילי; (2) הוא עמד בתנאי כשירות וכן עבר הכשרה מתאימה בתחום חוקי העזר שהוא יופקד על אכיפתם ובתחום הסמכויות המסורות לו, ככל שהורה המנהל הכללי של משרד הפנים, בהסכמת ראש אגף התנועה במטרה הארצי של משטרת ישראל...". כלומר, סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה עוסק רק במינוי פקחים וסמכויותיהם כאשר מדובר בפקחים אשר יעסקו בחוקי עזר והסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף 77 ב' לפקודת התעבורה ולא בכל הפקחים שעובדים ברשויות המקומיות. על מנת להבהיר, כי סעיף 77 ב' עוסק רק בנושא ספציפי, יודגש, כי כותרת סעיף 77 ב' היא: "חוקי עזר והסדרי תנועה של רשויות מקומיות לצמצום זיהום האוויר" ונוסחו כדלקמן: 77ב. (א) לשם צמצום זיהום האוויר בתחומה הנובע מתחבורה רשאית מועצת רשות מקומית, לאחר התייעצות עם המפקח, עם קצין משטרה ועם נציג שר הביטחון, להתקין חוקי עזר בדבר - (1) הסדרת התנועה של כלי הרכב בתחומה, כולו או חלקו, על ידי איסור או הגבלה של תנועת כלי רכב מנועי או סוגים של רכב מנועי באזור שתקבע; (2) האמצעים שיינקטו לגבי רכב הנוסע בניגוד לאיסור או להגבלה שנקבעו לפי פסקה (1); (3) חיוב הנוהג ברכב או בעליו בתשלום הוצאות הכרוכות בפינויו של הרכב מאזור שבו נקבעו איסור או הגבלה לפי פסקה (1); (4) פטור מלא או חלקי מתחולת הוראות חוקי העזר לרכב ציבורי או לסוגים של רכב ציבורי. ב) אישרה מועצת רשות מקומית חוק עזר כאמור בסעיף קטן (א), יחתום עליו ראש הרשות המקומית וחוק העזר יפורסם ברשומות; ואולם לא יפורסם חוק עזר כאמור אלא כעבור תשעים ימים מהיום שהביא ראש הרשות המקומית את חוק העזר לידיעת השר ושר הפנים....". רק בנושאים שנקבעו בסעיף 77 ב' לפקודת התעבורה, ניתן למנות פקח, רק אם משטרת ישראל מאשרת לראש הרשות המקומית, כי אין לה התנגדות למינויו וכי הוא עמד בתנאי כשירות ועבר הכשרה מתאימה בתחום חוקי העזר שהוא יופקד על אכיפתם ובתחום הסמכויות המסורות לו, ככל שהורה מנכ"ל משרד הפנים בהסכמת ראש אגף התנועה במטה הארצי של משטרת ישראל. כלומר, פקחי העירייה אשר עוסקים ברישום דוחות חניה, לא ממונים לתפקידם על פי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה אלא הם מוסמכים מכוח סעיף 264 (1) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ג) סעיף 264 (1) לפקודת העיריות, שכותרתו "מתן סמכות תביעה לפקיד עירייה" קובע כדלקמן: "264. פקיד העיריה שנתמנה לפי הסעיפים 167-170 רשאי, אם הוסמך לכך על ידי החלטה של המועצה, ועל אף האמור בכל דין אחר, לעשות דברים אלה: (1) להשתמש בסמכויות הנתונות לשוטר בחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בנוגע לעבירה המפורשת בהחלטת המועצה שבסמכות בית משפט לעניינים מקומיים, כאמור בסעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984". סעיפים 167 - 170 לפקודת העיריות עוסקים במינויים של בעלי תפקידים סטטוטורים המנויים בתוספת החמישית לפקודת העיריות. בין התנאים והדרישות למינוי, רלוונטית לענייננו הוראת סעיף 170 (ב1) (1) לפקודת העיריות אשר קובעת: "במהלך מינוי למשרה המנויה בתוספת החמישית או למשרת פקח תונח לפני ועדת המכרזים הדנה בענין, חוות דעתו של היועץ המשפטי של העיריה בדבר קיום הרשעה של המועמד בעבירה שבשל אופייה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד; במהלך מינוי למשרת יועץ משפטי תונח לפני ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים חוות דעת כאמור, על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים; החליטה ועדת המכרזים בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי, תחליט המועצה בענין מינוי אדם למשרה כאמור; בפסקה זו, "פקח" - לרבות נושא משרה בעיריה הממלא תפקידי פיקוח; (הדגש אינו במקור - א.כ.). עבירות על חוק העזר הן עבירות שבסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים. (כפי שדורש סעיף 264 (1) לפקודת העיריות, שכן סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט קובע, כי בתי המשפט לעניינים מקומיים ידונו בין היתר גם בחוקי העזר!). מכאן עולה, כי פקחים אשר עוסקים באכיפת חוק העזר שבו אנו עוסקים, לא מתמנים מכוח סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה אלא על פי פקודת העיריות והם לא צריכים לעבור הכשרה משטרתית ולא לקבל תעודה ממפקד המחוז, כפי שסובר המערער. ד) המערער הרחיב והאריך בטיעון ולפיו סעיף 264 בפקודת העיריות לא קיים והוא בוטל. הוא טען זאת במפורש הן בכתב והן בעל פה. כך למשל טען בפני: "לפי סעיף 264 לפקודת העיריות וזה בדיוק הנושא שעליו אנו מערערים. הסעיף לא קיים. הוא מבוטל. גם הטענה בכנסת בישיבה שהחוק הזה מתבטל עוד בשנת 75, ואף אחד מראשי העירייה, מנכלים והגזברים אף אחד לא טען שהוא קיים. סעיף 264 לא קיים הוא מבוטל. זה שהיה פעם והתבטל. החוק הזה הוא הוארך לשנה עד מרץ 75. מאז לא משתמשים בזה". (עמ' 5 שורות 8 - 12 לפרוטוקול מיום 30/5/12). או למשל במסמך אשר הגיש ביום 16/5/12 כתב שחור על גבי לבן: "מכל מקום מיכוון שסעיף 264 לפקודות העיריות התבטל אינני מכיר מקור הסמכה אחר למעט סעיף 225 לחסד"פ". ה) בעת הדיון הצגתי למערער את סעיף 264 לפקודת העיריות אשר הוצא על ידי בעת הדיון ממאגרי המידע, וזאת על מנת להראות לו בבחינת "אין טוב ממראה עיניים", כי סעיף 264 חי וקיים, פקודת העיריות קיימת, ואין שחר לטיעון ולפיו מזה שנים רבות פקודת העיריות לא קיימת. ו) לאחר הדיון הגיש (ללא אישור בית המשפט) המערער, השלמת טיעון נוספת ביום 31/5/12 וביקש להבהיר, כי אמנם סעיף 264 קיים "אך ורק כדי לתת דוחות לחוקים שמופיעים בסעיף 55 לבתי המשפט" אך מה שבוטל זה החוק ולא הסעיף. ז) כאמור, סעיף 264 לפקודת העיריות לא בוטל. העירייה פועלה על פיו ורשאית לפעול על פיו. ממילא הפקחים אשר אמונים על אכיפת חוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד - 1983 לא צריכים להיות ממונים או להיות מוסמכים על ידי המשטרה. עסקינן בעבירות שהן מסוג ברירת קנס ולא בסוג אחר של עבירות כפי שמבקש המערער לטעון. השאלה - אם הדרך הנכונה היא דרך של ברירת קנס או דרך אחרת, היא אינה שאלה שצריכה להיבחן במסגרת ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים. המערער מפנה לבג"ץ 2126/99 דה הס נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד נד (1) 468 שם עמדה לדיון השאלה - האם העירייה היתה רשאית לנקוט הליך של ברירת קנס נגד המערער (אשר חנה על המדרכה בניגוד לחוק העזר). מסקנת בית המשפט היתה, כי נקיטת ההליך של ברירת קנס על ידי העירייה כלפי עברייני חנייה מבלי שהתקיימו תנאי סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות תשמ"ו - 1985 אינה כדין וההליך הנכון הוא בדרך של הטלת קנס מנהלי. בית המשפט העליון ביטל את ההליך שהיה תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים ומקומיים. סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות שכותרתו: "סמכות תובע" קובע: "קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס; סעיף זה אינו גורע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום אם ביקש מקבל ההודעה להישפט על העבירה". ההליך שלפני אינו מנהלי אלא ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מקומיים. ביקורת זו או אחרת על התנהלות המשיבה בועדת הכנסת או אצל כל גורם אחר לא מובילה לבטלותו של חוק העזר ואף לא לבטלותה של פקודת העיריות. ההליך בבית משפט קמא היה הליך של ברירת קנס המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. הפקח אשר רשם את הדו"ח מוסמך מכוח פקודת העיריות ולא מכוח פקודת התעבורה ואין פגם במינויו אשר מוביל לבטלותה של הודעת הקנס. על כן, משקבעה כב' השופטת, בצדק, כי סעיף 77 ב' לפקודת התעבורה לא רלוונטי לענייננו, ממילא לא היתה צריכה להתיר שאילת שאלות בנושא. אדגיש, כי גם לו היתה מתירה לשאול את השאלות והפקח היה משיב, כי אין לו הכשרה או הסמכה ממשטרת ישראל, אזי תשובות אלו לא היו מובילות לזיכויו של המערער, שכן כפי שפירטתי לעיל, הפקח בו עסקינן, לא צריך כלל לקבל הסמכה או הכשרה ממשטרת ישראל. 6. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.משפט תעבורהפקחיםדוח חניה