שני תנאים מצטברים לקבלת סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית: סיכוי של ממש לזכות בתביעה ומאזן נוחות. כפי שכבר נקבע לא אחת, "שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כן יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" (רע"א שלמה אליהו אחזקות בע"מ ואח' נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ ואח'). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד זמני במסגרת תביעה: המבקשים הגישו תובענה לפסק דין הצהרתי, כי ההסכמים מאוגוסט 2009 ומאפריל 2010, שהוחתמו עליהם על ידי משיב 2 - בטלים, משום שהוחתמו עליהם בנסיבות של עושק, ומתוך ניצול מצוקתם הקשה ערב פינויים מדירתם, עקב חוב שהם חבים למשיב 1. ועוד התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע, לפיו כל עוד עומדים המבקשים בהסדר התשלומים עליו סוכם עם המשיבים, מנועים המשיבים מלנקוט הליכים נגדם. בנוסף התבקש בית המשפט להורות למשיבים לבצע פריסת תשלום החוב על פי החלטת הוועדה הבינמשרדית מיום 16.8.01. במסגרת התובענה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני, עד להכרעה בתובענה לגופה. ביום 12.9.10 התנהל דיון בבקשה לצו מניעה זמני בפני כב' השופטת ת' בר-אשר צבן. במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, ולפיו יחזרו המבקשים מן הבקשה לצו מניעה זמני. עוד הוסכם, כי המבקשים יודיעו כי הם חוזרים בהם מטענת העושק ביחס להסכמים נשוא התובענה ומן הטענה בדבר אכיפת החלטת הוועדה הבינמשרדית משנת 2001. עם זאת, החזרה מטענות אלה הוגבלה רק לבקשה לסעד זמני, ומשמעות הדבר, כי ככל שתוגש בקשה חוזרת לסעד זמני היא לא תכלול אותן. עוד הסכימו הצדדים כי לא יקבע מועד לפינוי הדירה לפני 10.10.10. הצדדים הבהירו כי אין בהסכמות המפורטות לעיל משום הסכמה של צד לטענות הצד שכנגד. הצדדים לא הצליחו להגיע לידי הבנות שימנעו את פינוי הדירה, וביום 6.10.10 הוגשה בקשה לדחיית מועד הפינוי מטעמים שונים. ביום 14.10.10 דחה בית משפט קמא את הבקשה, משום שלנוכח ההסדר הדיוני מיום 12.9.10 לא עמדה עוד בפניו בקשה לצו מניעה זמני, ולאחר שמצא כי גם המבקשים מודים בכך שהם חייבים לבנק סכומי כסף גבוהים, שאין ביכולתם לפרוע. ועוד קבע בית המשפט, כי משחזרו בהם המבקשים מטענות העושק, הרי שעל פניו עומדים בתוקפם ההסכמים שחתמו עם משיב 1, והנה ראיה שהמבקשים הפרו את הסדרי התשלום שנקבעו עימם ואשר נועדו לאפשר את דחיית פינויים מן הדירה. ביום 1.11.10 הגישו המבקשים בקשה חוזרת למתן סעד זמני לשם מניעת פינויים מן הדירה. לא אחזור כאן על גלגולים שונים שעברה בקשה זו בבית משפט קמא ובבית משפט זה, שכן אין הם עוד רלבנטיים לבקשה שלפני. אקצר, אפוא, ואומר, כי הבקשה נדונה לגופה בפני בית משפט קמא ביום 28.2.11. הבקשה נדחתה, לאחר שבית משפט קמא שב וציין כי גם על פי חוות דעת מומחה מטעם המבקשים חבים הם לבנק סכום ניכר, 700,000 ₪, ולפיכך לא הראו נימוק המצדיק להיעתר לבקשה ולסטות מן ההסכמה הדיונית מיום 12.9.10. בית משפט קמא קבע כי אין למבקשים סיכוי לזכות במלוא תביעתם, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, המבקש לממש את הנכס מזה עשר שנים. החלטה זו היא נשוא הבקשה שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור על החלטתו של בית משפט קמא. ב"כ המשיבים אינו חולק על כך שהמבקשים משלמים החל משנת 2005 באופן סדיר, מדי חודש בחודשו, סכום של 4,000 ₪ לחודש. ב"כ המבקשים טוען, כי עובדה זו מהווה ראיה לקיומו של הסכם בין המבקשים לבין משיב 1, לפיו אם יעמדו בתשלום האמור באופן שיטתי, לא ינקטו נגדם הליכי פינוי מן הדירה. לטענת המשיבים, התביעה התיישנה, שכן גם בהנחה שנכרת הסכם כזה (טענה שהמשיבים חולקים עליה), הרי שהוא "הופר", אם הופר, עוד בשנת 2003, במכתב שנכתב על ידי משיב 1 למבקשים ביום 18.2.03. התביעה הוגשה רק ביולי 2010, למעלה משבע שנים ממועד ההפרה הנטענת, ומאחר שהיא נסמכת על ההסכם, שלטענת המבקשים בתביעתם גובש בשנת 2002, ואם הופר, היה זה בשנת 2003, הרי שהתביעה התיישנה. כעולה מן ההסדר הדיוני מיום 12.9.10, מן הטענה בדבר ההסכם האמור לא חזרו בהם המבקשים, אולם בית משפט קמא בהחלטה נשוא הבקשה שלפניי לא דן בה. על פניו, המדובר בטענה הטעונה בירור, וההכרעה בה עשויה להשפיע על תוצאות ההליך. גם טענת ההתיישנות טעונה בירור עובדתי ומשפטי, כמו, למשל, השאלה האם אכן יש לראות במכתב מיום 18.2.03 משום "הפרה" אשר גיבשה במועד זה את עילת התביעה. שני תנאים מצטברים לקבלת סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית: סיכוי של ממש לזכות בתביעה ומאזן נוחות. כפי שכבר נקבע לא אחת, "שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כן יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" (רע"א שלמה אליהו אחזקות בע"מ ואח' נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ ואח'). בענייננו, אכן עומדות בפני המבקשים משוכות של ממש להוכיח את תביעתם, שהרי אין חולק כי חבים הם למשיב 1 סכומי כסף גבוהים, גם אם נטושה מחלוקת באשר לגובהם. עם זאת, אין לבטל על הסף את טענת ההסכם, לפיה התחייב גורם מוסמך בבנק להימנע ממימוש הנכס היה והמבקשים יתמידו בתשלום הסכום החודשי עליו הוסכם. טענה זו, כאמור, לא נשקלה כלל על ידי בית משפט קמא בהחלטתו. מנגד, מאזן הנוחות פועל באופן מובהק לטובת המבקשים, שהרי המדובר בפינוי דירת מגורים, והאפשרות להחזרת המצב לקדמותו היה ותצלח תביעתם, מסופקת. שיקול זה הוכר בפסיקה כשיקול שיש לו משקל רב (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1), 529; רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2), 661). בהתחשב בעובדה עליה אין חולק, לפיה החל משנת 2005 משלמים המבקשים באופן רציף וסדיר סכום של 4,000 ₪ מדי חודש, ולנוכח המפורט לעיל, החלטתי לקבל את הערעור וליתן צו מניעה זמני, לפיו לא יפונו המבקשים מדירתם עד לסיום ההליך העיקרי המתנהל בבית משפט קמא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הערבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם. סעד זמני