קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת פציעה עם סכין: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמעון שטיין) מיום 20.2.2012. בפסק-דין זה הורשע המערער בעבירות של פציעה כשהעבריין מזוין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק), וכן בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק. כתב האישום פירט אירוע שאירע במלון מצודת דוד ביום 13.4.2007. לפי כתב האישום, המערער והמתלונן עבדו יחד במטבח המלון. בעקבות עימות שהיה ביניהם, נטל המערער דוקרן חד המשמש להרמת בשר, ופגע באמצעותו בבטנו של המתלונן. נגרמה למתלונן שריטה באורך 6 ס"מ במותנו הימנית. עוד מתואר בכתב האישום, כי המתלונן אחז בידו סכין לשם התגוננות מהמערער וכאשר המערער הוסיף להתקרב - נפגע המערער מהסכין שהייתה בידי המתלונן. לבסוף נטען בכתב האישום, שהמערער ראה את המתלונן שוב בהמשך הערב ובאותו שלב דחף את המתלונן וקרע את חולצתו (בגין קריעת החולצה הואשם המערער גם בהיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, אולם מעבירה זו - זוכה המערער בבית-משפט קמא). בית-משפט השלום גזר על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים; וכן מאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים, וזאת לתקופת תנאי של שנתיים מיום שחרורו אם יעבור עבירות בהן הורשע. 2. בבית-משפט השלום העידו המתלונן, עובד מטבח נוסף (מר מוראד קומבוז) וכן המערער עצמו. כן הוגשו אמרת המערער ושתי תמונות של המתלונן, בהן הוא מצביע על השריטה במותנו. בנימוקיו של בית-משפט השלום להרשעתו של המערער בעבירות בהן הוא הורשע, קבע בית-משפט השלום, כי מדובר בתיק של "גרסה מול גרסה". על בסיס חומר הראיות שהיה לפני בית-משפט השלום, ציין בית המשפט ש"אני בוחר ללא היסוס לקבל את גרסת המתלונן במלואה ולהעדיפה על גרסת הנאשם. העדפתי את עדות המתלונן נסמכת על הגיון הדברים, סדר האירועים ומועדיהם, הרושם הבלתי אמצעי מדרך עדות המתלונן בפניי והממצאים הרפואיים הפיזיים אשר תועדו בצילומים" (פיסקה 8 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף וציין, שעדותו של העד מוראד תומכת באופן ישיר בגרסת המתלונן ביחס לאירוע השני שאירע באותו הערב במלון (המפגש הנוסף), והיא גם תומכת בעקיפין בגרסת המתלונן ביחס לאירוע הראשון. לעומת זאת, בכל הקשור לעדותו של המערער עצמו, ציין בית-משפט השלום שהיא "הותירה בפניי רושם עגום, הוא התחמק ממתן תשובות ואף סתר עצמו כמפורט לעיל הן בעדותו בבית המשפט והן בהודעתו במשטרה" (פיסקה 8 לפסק הדין). במסגרת זו, ציין בית-משפט השלום את התייחסותו המתחמקת של המערער באשר לעצם סיבת האירוע; הסתירות בגרסותיו ביחס ללוחות הזמנים; הסתירות בגרסת המערער ביחס לאירוע השני שעניינו הפגישה הנוספת עם המתלונן וגם היגיון הדברים שהתיישב עם גרסת המתלונן ולא עם גרסת המערער. 3. הערעור שלפנינו כוון הן נגד ההרשעה והן נגד העונש. בכל הקשור להכרעת הדין נטען, ששגה בית-משפט השלום בכך שהעדיף את גרסת המתלונן לאירוע על פני גרסת המערער. זאת הגם שגרסת המערער נמסרה באופן סדור ומלא מיד עם חקירתו והתיישבה עם היגיון הדברים. עוד נטען, ששגה בית-משפט השלום משלא נתן משקל לעובדה שגם המערער נפצע במהלך האירוע בידו, וזאת כתוצאה מהצורך להוציא את הסכין מידו של המתלונן. פציעות המערער והמתלונן "שקולות" אפוא זו לזו. עוד נטען, שלא היה מקום לראות תימוכין לגרסת המתלונן בעדות עד התביעה מוראד. עד זה לא היה עד ראייה לאירוע העיקרי מושא כתב האישום - הוא אירוע הפציעה של המתלונן. כמו כן נטען, שלא ניתן משקל לכך שעדים רלבנטיים שהיו נוכחים במועד הפציעה האמור, לא נחקרו ולא הועדו על-ידי התביעה. עוד נטען, שלא ניתן משקל לעובדה שהמערער הוא דווקא זה שפנה למחלקת הביטחון במלון ודווקא המתלונן הוא זה שהושעה מעבודתו במלון. המתלונן גם פנה והתלונן על האירוע רק בחלוף מספר שעות ובפנייתו הראשונית לקצין הביטחון במלון הוא ביקש לקבל פלסטר לטיפול בשריטה ולא על מנת לדווח על תקיפה מצד המערער כלפיו. לבסוף נטען, שבית-משפט השלום התעלם בהכרעת הדין מכך שהמתלונן אישר שהיה עימות מילולי בינו לבין המערער ובמהלכו עלב במערער, למרות שהמערער היה אחראי עליו. 4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים, מסקנתנו היא כי אין עילה להתערב בהכרעת-דינו של בית-משפט השלום. כידוע, הכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מעדים שבאו לפניה. סטייה מכלל זה, תיעשה במקרים מיוחדים. אין המקרה שלפנינו מקרה מעין זה. בית-משפט השלום התרשם מעדות המערער, כמו גם מעדות המתלונן ועדותו של מוראד. כמצוין לעיל, נמצאה עדותו של המתלונן מהימנה על בית-משפט השלום; והיא זכתה גם לתימוכין של העד מוראד. לעומת זאת, כמצוין לעיל, בית-משפט השלום קבע שעדותו של המערער הותירה עליו "רושם עגום". במצב דברים זה - אין עילה להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום. 5. גרסת המתלונן, שנמצאה כמהימנה על-ידי בית-משפט השלום, הייתה שאמנם היה עימות מילולי בין המערער לבין המתלונן. אולם, המערער הוא זה שאחז בדוקרן באורך 40 ס"מ המשמש לייצוב הבשר בזמן החיתוך, התחיל להיצמד אל המתלונן והזיז את ידו בחדות לכיוון בטנו של המתלונן. לפי גרסת המתלונן, הוא אחז סכין מתוך מחשבה שהמערער יחדל. גרסה זו נמצאה עדיפה על גרסתו של המערער, לפיה לאחר העימות המילולי בין המערער לבין המתלונן, היה זה המתלונן שהתווכח עם המערער כשבידו הסכין, כאשר המערער לגרסתו אמר לו שיוריד את הסכין וישים אותה בקרש החיתוך, אולם המתלונן סירב ואז תפס המערער את הסכין שבידי המתלונן וניסה למשכה ועקב כך נחתך באצבעו. כאמור, גרסת המתלונן שנמצאה עדיפה על-ידי בית-משפט קמא, נתמכה גם בעדותו של מוראד ששימש כטבח בקונדיטוריה ואחראי משמרת, שהיה עד לאירוע מאוחר יותר באותו יום. הוא העיד, שהגיע אליו המתלונן וביקש ממנו פלסטר. הוא גם העיד, שלאחר שפנה המתלונן לביטחון, ושב אל העד, אמר לו המתלונן שהוא רב עם המערער והוא הצביע על השריטה בבטנו והוא גם אמר לו שהמערער עשה לו את זה עם מזלג של בשר. העד מוראד גם תיאר שהמערער חזר למטבח עצבני, תפס אותו בחולצתו, קרע אותה ודחף אותו לכיוון הקיר. גרסה זו של העד מוראד, תמכה בגרסת המתלונן ביחס לאירוע השני והיה בה, אשר-על-כן, כדי ללמד על מהימנות הגרסה של המתלונן גם ביחס לאירוע הראשון. נציין, כי לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת-דינו של בית-משפט השלום, בטענות שנטענו לפנינו. בית-משפט השלום היה ער למועד התלונה של המתלונן באותו ערב וגם לרקע שקדם לעימות. אין בנתונים אלה, כדי לשנות מהכרעת הדין וטעמיה. המתלונן שב בהמשך לעבודתו. פציעתו של המערער - לפי גרסת המתלונן, שנמצאה מהימנה - באה בשל מהלך ההתגוננות של המתלונן. גם באי העדת עדים נוספים שיתכן וראו את האירוע, אין כדי להוות עילה להתערבות בממצאיו של בית-משפט השלום - ממצאים המעוגנים כאמור בחומר הראיות שבא לפני בית המשפט. 6. המסקנה היא אפוא, כי דין הערעור על הכרעת הדין - להידחות. 7. מכאן לערעור על העונש שנגזר על המערער. בעניין זה נטען על-ידי המערער, שלא היה מקום להשית עליו עונש של מאסר בפועל. נטען, שהיה שיהוי של מעל 3 שנים בהגשת כתב האישום, וזאת ממועד סיום החקירה; ושיהוי של 5 שנים ממועד האירוע עצמו. לכך היה מקום ליתן משקל על דרך של הקלה בעונשו של המערער. עוד נטען, שלא ניתן בגזר הדין משקל מספיק לנתוניו האישיים של המערער, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן. 8. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים גם בעניין זה, אנו סבורים שבנסיבות המקרה יש מקום להקל בעונשו של המערער וזאת על דרך של המרת חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המערער - ארבעה במספר - לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת בהמשך לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות שהוגשה לנו (מיום 2.7.2012) ובה נמצא המערער מתאים לעבודות שירות. אכן, כפי שציין גם בית-משפט השלום, למערער עבר פלילי מכביד. מדובר במספר הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, ועבירות אלימות. המערער ריצה בעבר עונש מאסר של שנתיים וגם נגזרו עליו מספר פעמים עונשי מאסר על-תנאי. בית-משפט השלום גם ציין ובצדק, שהמערער לא נטל אחריות על מעשיו וכי האירוע המרכזי מושא כתב האישום הוא אירוע חמור שיכול היה להסתיים בתוצאה קשה בהרבה מזו שאירעה בפועל. יחד עם זאת, וכפי שציין בית-משפט השלום, נסיבותיו האישיות של המערער אינן פשוטות, ובכלל זה מצבו הרפואי המורכב, הכולל סיבוכים, וכן מצבו הכלכלי הקשה ובעיית הדיור בה הוא מצוי. בשקלנו נתונים אישיים אלה, כמו גם את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, מצאנו מקום בנסיבות המקרה להורות כאמור על ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער - ארבעה חודשים - בדרך של עבודות שירות. יתר חלקי גזר הדין - יוותרו על כנם. 9. הערעור על הכרעת הדין - נדחה אפוא. הערעור על גזר הדין מתקבל אפוא, במובן זה שעונש המאסר בפועל ירוצה על דרך של ביצוע עבודות שירות. המערער יתייצב לביצוע עבודות השירות במשרדי הממונה על עבודות השירות, שב"ס, מפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות, ת.ד. 741, באר-שבע 84000, וזאת ביום 6.9.2012 עד השעה 08:00. מובהר למערער, ובהמשך לחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, כי ביצוע עבודות השירות חלף המאסר בפועל - מותנה בכך שככל שיחולו שינויים שיש בהם כדי להחמיר את מצבו הפיזי בריאותי של המערער באופן שימנע ממנו לרצות את עונשו בעבודות השירות - תופסק עבודת השירות.משפט פליליסכיןאלימותתקיפה