קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עסקת מכר משק חקלאי: מבוא 1. זוהי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה שבה מבוקש לאכוף על המשיבים עסקת מכר שנכרתה, לטענת המבקשים, למכירת משק מס' 25 (קודם מס' 23) במושב שדי חמד הרשום על שם המשיב 1 (להלן: "המשק"). עיקר טענות המבקשים 2. המבקשים הם זוג צעיר, הורים ל-3 ילדים, המתגוררים בכפר-סבא, ולדבריהם ביקשו להגשים את חלומם ולרכוש נחלה במושב שדי חמד הסמוך למקום מגוריהם. 3. המבקשים טוענים כי במשך כחצי שנה, מאז פברואר-מרץ 2009, הם ניהלו משא ומתן עם המשיב 2, שטיפל בנושא מטעם אביו, המשיב 1, לכריתת הסכם מכר לרכישת המשק, שבמסגרתו נענו לכל דרישות המשיבים ואף הוחלפו ביניהם טיוטות הסכם במשך כ-4 שבועות. לקראת סוף המשא ומתן העלה המשיב 2 דרישות חדשות ואף שהמבקשים הסכימו לבקשותיו הודיע כי אין בכוונתו למכור את המשק. לטענת המבקשים, המשיב 2 הציג עצמו בתחילה כיורש של המשק יחד עם אחיו ואחיותיו וכמי שאחראי ומטפל מטעם אביו ואחיו במכירת המשק. רק מאוחר יותר, בסמוך למועד שנקבע לחתימת ההסכם, התברר למבקשים שהמשיב 1 עדיין בחיים והוא מתגורר בבית אבות. 4. המבקשים מודים כי לא נחתם הסכם בכתב בינם ובין המשיבים. אף על פי כן, טוענים המבקשים, כי מאחר והייתה בינם ובין המשיב 1 הסכמה בעניין זהות הנכס, מחירו, תנאי התשלום, הנשיאה בתשלומי המיסים, ותנאים רבים נוספים, נכרת בכך הסכם מחייב למכירת המשק, שכן כל הדרוש לדרישת הכתב התמלא וחתימה אינה מהווה תנאי לשכלולו של הסכם או למילוי דרישת הכתב. 5. המבקשים טוענים כי גם אם הצדדים היו מצויים בשלב שבין תום המשא ומתן ובין חתימת ההסכם, או אפילו הצדדים עדיין רק בשלב המשא ומתן, חלה חובת תום הלב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים ויש בחובה זו כדי לשכלל את הדרוש להשלמת העסקה. לטענתם, פרישתם החד-צדדית של המשיבים משולחן המשא ומתן בשלב כה מתקדם של התהליך מנוגדת לחובת תום הלב בניהול משא ומתן. 6. המבקשים טוענים כי המשיבים נתנו התחייבותם לביצוע העסקה ולכריתת הסכם המכר, ובהסתמך על התחייבות זו, או אף אם הייתה זו הבטחה בלבד, ביצעו המבקשים פעולות בלתי הפיכות על מנת להשלים את העסקה - עברו תהליך קבלה כחברים במושב שדי חמד; חתמו על כתבי התחייבות כלפי המושב ושילמו דמי חברות; עברו את כל המבחנים הדרושים במכון פיל"ת; מכרו את דירתם לצורך השגת מימון; שברו קופת גמל של המבקש 2 והעבירו אותה לחשבונם; לוו כספים מאחות המבקש 2; מינו יועצת משכנתאות, שמאי, ועורך דין לטפל בעסקה ונשאו בשכרם. לטענת המבקשים, הם גם הגיעו להבנה והסכמה עם המושב בדבר קבלתם כחברים בו. 7. המבקשים טוענים כי הם הסתמכו על הבטחת המשיב 2 ושינו את מצבם לרעה, והמשיבים מנועים מלהתכחש להבטחתם לבצע את העסקה. 8. המבקשים טוענים כי התנהגות המשיבים והסתמכות המבקשים עליה גרמה לשכלולו של קיבול הסכם המכר, על אף שלא נחתם בפועל, ועל כן קמה למבקשים הזכות לדרוש את אכיפת ההסכם שהופר. 9. המבקשים טוענים כי בית המשפט מוסמך להשלים את תנאי העסקה, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בכל התנאים העיקריים, כשמדובר בנקודות מחלוקת בודדות ובלתי מהותיות שנותרו בלתי מוסכמות. ב"כ המבקשים אף הודיע בסיכומיו כי המבקשים מוכנים לכל תנאיו של המשיב 2 לשם ביצוע העסקה. 10. ב"כ המבקשים ביקש בסיכומיו בעל פה פיצול סעדים, אם בית המשפט לא יקבל את התובענה, לצורך הגשת תביעה כספית לפיצויים נגד המשיבים (פרוטוקול, עמ' 47, שו' 1-2). עיקר טענות המשיבים 11. המשיב 2 טוען כי הזכויות במשק רשומות על שם אביו, המשיב 1, ולו עצמו אין זכויות במשק. אביו מצוי בבית אבות והמשיב 2 התבקש על ידי אחיו לטפל בהליכי המכירה של המשק. 12. המשיב 2 טוען כי מטרת התובענה היא ניסיון לאכוף משא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכמות או לחוזה. לטענתו, הצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לפרטים המסחריים של העסקה והיו ביניהם חילוקי דעות מסחריים בקשר עם המחיר והתנאים הכספיים. 13. המשיב 2 טוען כי בראש העמוד הראשון בכל הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים נכתב כי מדובר בטיוטה לצרכי מו"מ שאינה מהווה הצעה ורק חוזה חתום יחייב. המשיב 2 גם מפנה לדואלי"ם שהוחלפו בין הצדדים מהם עולה שלא הייתה הסכמה על סיום העסקה. 14. המשיב 2 טוען כי השלמת העסקה נכשלה לאור חילוקי הדעות שנשארו בין הצדדים בעניין כספי שכר דירה ששילמו שוכרים של הבית שנמצא במשק, כשהמשיב 2 דרש שישולמו לידי אביו עד תום תקופת השכירות בעוד המבקשים דרשו שהכספים ישולמו להם לאחר תשלום התמורה בגין המשק על ידם; הצמדה של התמורה ממדד חודש 7/09, וקבלת אישור פורמאלי למחיר העסקה על ידי אחיו של המשיב 2, שמונה אחים בסך הכל, כשהמבקשים ידעו מראש שיש צורך באישור כזה. 15. המשיב 2 טוען כי המשא ומתן התפוצץ עם המבקשים לאור חילוקי הדעות שהיו ביניהם בעניין התנאים האמורים, ולא ניתן לבקש אכיפה של חוזה שתנאיו העיקריים לא סוכמו. לטענתו, לאחר שהמבקשים איימו עליו שיפתחו בהליכים משפטיים נגדו ויעכבו את מכירת המשק ל-5 שנים לפחות, הוא עזב את הפגישה עמם. 16. המשיב 2 טוען כי לא היה מפגש רצונות בין הצדדים ולא נקשר כל הסכם ביניהם. 17. המשיב 2 טוען כמו כן, כי העסקה הייתה כפופה גם להסכמת מושב שדי חמד לקבל את המבקשים כחברים. לטענתו, על פי תקנון האגודה השיפוטית של המושב, על קונה לגור במושב במשך שנה כמועמד ורק לאחר מכן תבוצע הצבעה של החברים אם לקבלו. לשם שינוי הוראה זו בתקנון המושב יש צורך בכינוס אסיפה כללית ואישור החברים במושב לקבלת המבקשים כחברים למרות התקנון, פה אחד. מאחר וגם המשיבים צריכים להסכים לויתור על דרישות התקנון, ואין בכוונתם לעשות כן, ממילא אכיפת העסקה המתבקשת אינה אפשרית. 18. עוד טוען המשיב 2, כי כשירותו המשפטית של אביו - המשיב 1 מוטלת בספק ויש צורך להתרשם באופן בלתי אמצעי מכשירותו, כשכל ספק מצריך הגשת העסקה לאישור בית המשפט לענייני משפחה, דבר שהמבקשים היו מודעים לו. דיון והכרעה 19. כבר בפתח הדברים אומר כי לאחר שמיעת העדים והעדויות בתיק וטיעוני ב"כ הצדדים, אינני מקבל את התביעה. עם זאת, יינתן פיצול סעדים אשר יאפשר למבקשים להגיש תביעה כספית נפרדת נגד המשיבים, אם ירצו לעשות כן. 20. כאמור, אין חולק שלא נחתם הסכם בין הצדדים. גם לא זיכרון דברים. 21. חילופי הטיוטות של חוזה המכר בין הצדדים וההודעות בדוא"לים השונים מלמדים על משא ומתן שנוהל בין המבקשים ובין המשיב 2, שהתקדם כדין משאים ומתנים לקראת גיבוש עסקה, אולם לא השתכלל לכדי הסכם סופי. 22. התנהלות המשא ומתן בין הצדדים א. ביום 12.8.09 נשלחה טיוטת חוזה על ידי ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים בצירוף הודעה בדוא"ל האומרת: "רצ"ב טיוטא ראשונה לעיונך. מרשי עדיין לא עיין בטיוטא ולכן היא כפופה להערותיו... נא דבר איתי לאחר שעיינת בטיוטא" (נספח א' לתצהיר המבקש 2). ב. ביום 16.8.09 וביום 17.8.09 שלח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים את הערותיו. גם כאן שלח ב"כ המשיבים הודעות בדוא"ל שבהן נכתב: "אנא ראה את ההערות שלי ודבר איתי. אני לא מעביר לך בדיוק הערות, אלא יותר שאלות לדיון בינינו. אחרי שנדבר, אדבר עם מרשיי..." (נספח ו(1) לתצהיר המבקש 2). וכן: "להלן הערותיי לחוזה, אותן אני מעביר למרשיי, כך שזה כפוף להערותיהם. כמו כן, במקביל מרשיי בודקים את המימון הבנקאי, כך שהדברים תלויים גם בכך" (נספח ו(2) לתצהיר המבקש 2). ג. ביום 25.8.09 שלח ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים נוסח טיוטה שני, יחד עם הודעה בדוא"ל, שבה נכתב: "רצ"ב בזה טיוטא מתוקנת לעיונך. שוחחתי היום עם דוד סיון - אני מקווה שלקראת סוף השבוע ניתן יהיה לקבל מהאגודה את פירוט החלקות והשימושים וכן העדר חובות של המשק לאגודה. נא בקש מרשך להעביר את החוזה החתום מול האגודה לדוד ולקדם את הליכי ועדת הקבלה. אני מבקש להתכנס לקראת חתימה על ההסכם" (נספח י לתצהיר המבקש 2). ד. ביום 25.8.09 שלח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים הערותיו לטיוטה השנייה (נספח יב לתצהיר המבקש 2). ביום שלאחר מכן - 26.8.09, שלחו ב"כ הצדדים זה לזה בדוא"ל הערות ותגובות בעניין תנאים שונים (נספחים יג, יד לתצהיר המבקש 2). בדוא"ל ביום 26.8.09 כותב ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים, בין השאר: "אלון, לא צופה בעיות עם מה שכתבת. מבחינתנו אנחנו בתוך העסקה "עד הצוואר", וכפי שאמרתי לרבות מכרנו דירה לצורך המימון, שלא הייתה נמכרת אלמלא העסקה. חתמנו על ההתחייבות במושב, ושילמנו למושב... אלון, הזהרתי אותך מלכתחילה ושאלתי מס' פעמים בנוגע להפכפכות המוכר לפני שנכנסנו לעובי העסקה. שים לב, שמבחינתנו אין היום דרך חזרה. אני מאמין שהכל יגמר בשלום!" (נספח יד). ה. על כך עונה ב"כ המשיבים, בין השאר: "מהדוא"ל למטה עולה ניחוח של שמירת זכויות שהיא 'מובנת' אולם יש כאן מעט חוסר דיוק ולכן אני מבקש לדייק יותר, למען הסדר הטוב. ... מרשי מעוניין לקיים את העסקה בהתאם לתנאים המסחריים והמשפטיים שעלו עד כה. מרשייך עכבו עד כה את תהליך הקבלה למושב למשך מס' שבועות... מרשי אינו יכול, ואף אין זה הוגן, לצפות ממנו להמתין ולספוג הפסדים... אשר ללו"ז התשלומים של יתרת התמורה (ושאר עניינים פתוחים) אני מציע לכנס ישיבה במשרדי כבר מחר, לשוחח על כל העניינים ולנסות להגיע להסכמות על הפרטים המסחריים... השכירות - ... בהתחשב בחלוף הזמן, אני מציע למרשייך לגלות קצת גמישות... אין ספק כי, לכל הפחות, התשלומים העתידיים צריכים להשתלם בהצמדה למדד..." וכו'. ניתן לראות בבירור מתוכן הדואלי"ם הנ"ל, שעל אף שהמבקשים פעלו פעולות שונות לשם ביצוע העסקה, לרבות מכירת דירתם, עדיין היו קיימים תנאים שונים שהצדדים לא סיימו לסכם ביניהם. ב"כ המשיבים אף הציע קיום ישיבה שבה ישוחחו על העניינים וינסו להגיע להסכמות. ו. ביום 1.9.09, שולח ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים הודעה בדוא"ל: "רצ"ב טיוטא חדשה (מס' 3) הכוללת התייחסות למרבית העניינים שסוכמו עד כה. כל נושא לו"ז התשלומים ומסירת החזקה עדיין לא ברור לי... אני ממתין לקבלת הסכם השכירות ואעביר לך עותק. נא הודע לי כיצד ניתן לקדם המו"מ" (נספח 12 לתצהיר המשיב 2 - נ/4). ז. באותו יום, 1.9.09, שלח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים הודעה בדוא"ל כדלהלן: "קיבלתי אישור האגודה. תודה. לא קיבלתי חוזה שכירות. אני מצרף את ההסכם המתוקן לפי הסתייגויותיך. צריך לקבוע מועד לחתימה" (נספח טו לתצהיר המבקש 2). ח. במענה, שולח ב"כ המשיבים, עדיין בתאריך הנ"ל, 1.9.09, את הדוא"ל הבא: "חיים שלום, כאשר קיבלת את הטיוטא הראשונה ציינתי כי מרשי לא עבר על החוזה והיא כפופה להערותיו. בסמוך לאחר מכן סיפר לי מרשי כי דובר על מועד מסירת החזקה ב-6/2010 ומבחינתו שכה"ד ישולם למוכר עד למועד זה. זו עמדתו של מרשי וכל שיחה בנדון כפופה לשיחה בין הלקוחות, בהיותה פריט מסחרי שדובר ביניהם ומחייב את קבלת הסכמתם... לגבי התנאי המתלה השני, הדבר עלה בשיחותינו האחרונות... כפי שאמרתי בשיחות קודמות... מרשי ואני מבקשים להגיע לטיוטא עקרונית מוסכמת, לזמן את כל היורשים ולקבל את עמדתם/הסכמתם כדי לברר מראש האם צפויות בעיות/עיכובים. במיוחד כדי שלא להעמיד את המוכר במצב של הפרה. לכן, אני מציע לקדם את הניסוחים לכדי הסכמה על החוזה ולהמשיך בכל הערוצים במקביל... לכשעצמי, לא אוכל לעגל פינות ובכוונתי להתייחס לכל נקודה שעולה תוך כדי המו"מ ולמצוא לה הסדר מניח את הדעת. זו צורת המו"מ - take it or leave it ושום לחצים או רמזים לא יסייעו בקידום עסקה לא נכונה! אין לי התנגדות לקבל את הטיוטות תוך כדי שמרשייך ממשיכים בתהליכי הקבלה למושב אולם כל הפרוצדורה שתיארתי תערך כדת וכדין, כדי לוודא שהעסקה מתבצעת בדרך הראויה" (נספח 14 לתצהיר המשיב 2 - נ/4). ט. ביום 1.9.09 שלח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים הודעה בדוא"ל: "שני תנאים חדשים, האחד מחיקה של סעיף ש"רץ" לאורך כל הטיוטות (סעיף 8.4), והשני שמעולם לא דובר עליו, בודאי לא כתנאי מתלה. הצגת עצמך כמי שמייצג את המוכר, ובהתאם לכך התנהל המו"מ במשך כחודש, עד להשלמתו. זו צורה חדשה לניהול מו"מ, לאחר שהסכמנו לכל דרישותיכם. כפי שכתבתי, קבע מועד לחתימה" (נספח כא לתצהיר המבקש 2). י. ביום 3.9.09 שולח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים הודעה נוספת בדוא"ל: "מצורפת המחאה בנקאית שה"ה עוז קיבלו בגין מכירת דירתם. נראה לי יום שלישי, פעמיים כי טוב, מועד טוב לחתימה. אצלך בסביבות 17:00..." (נספח כב לתצהיר המבקש 2). יא. במענה שולח ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים באותו יום, 3.9.09, הודעה בדוא"ל: "... סך הכל רוב הדברים סגורים ומה שנשאר פתוח הינם עניינים מסחריים. המלצתי למשה להיפגש עם מרשך כדי לראות אם אפשר להגיע להסכמות על הכל. אם כן, אני מבקש להגיע איתך לטיוטא מוסכמת וכמובן שצריך לראות גם איך אתם מתקדמים לשלם את מלוא התמורה. בהנחה שהכל פתיר, ותהיה טיוטא מוסכמת, אביא אותה לאישור כל היורשים וחתימתם לתנאיה. לאחר חתימת היורשים ניתן יהיה להיפגש כדי שמרשך יחתמו על הטיוטא, ולאחר מכן, אסע לבית האבות במטרה להחתים את המוכר על ההסכם... לאור האמור, אני מציע לנסות ולקדם את טיוטת ההסכם כפי המתואר לעיל" (נספח כב לתצהיר המבקש 2). יב. על כך שולח ב"כ המבקשים ביום 3.9.09 הודעה כדלהלן: "מה יש לקדם? הכל סגור. אנחנו נשלם מיליון ₪ בחתימה, ואת היתר תוך 30 יום. יתכן מאוד ופחות מכך. בלי לשעבד את המשק. תאשר את העניין הזה עם כולם, ובוא נחתום ביום שלישי" (נספח כג לתצהיר המבקש 2). יג. באותו יום, 3.9.09, כותב ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים: "מקריאת הדוא"ל של הקונים ברור כי העסקה עדיין לא בשלה לחתימה, ועל כן על הצדדים לשבת ביחד ולראות האם הם יכולים למצוא את העמק השווה. לצערי, עד אשר לא אקבל הוראות ברורות לעניין פיתרון המחלוקות, לא אוכל לקדם את העניין" (נספח כה, עמ' 2, לתצהיר המבקש 2). יד. ההודעה בדוא"ל הבאה הינה מיום 6.9.09 ובה כותב ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים: "לפי איך שאני קורא את הדוא"ל של גב' עוז, נותרה רק השאלה (ההזויה) של דמי השכירות... רוב התשלום למעשה כבר בידי מרשיי. מכל מקום אני לא רוצה שהלקוחות ידברו ביניהם, משום שבפעם האחרונה הלקוח שלך "ירה" את הביטוי "אז אין עסקה" בלי לחשוב פעמיים, ובלי לחשוב על המשמעות של אמירה מסוג זה. לכן אמרתי בוא נקבע מועד לחתימה, ובמועד זה נדון על העניין האחרון שנשאר (או "העניין הפעוט" שנשאר, כהגדרתך). יום שלישי, פעמיים כי טוב, אחה"צ משהו כמו 17:00, נראה בסדר גמור" (נספח כד לתצהיר המבקש 2). טו. על כך עונה ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים באותו יום, 6.9.09: "אני מעדיף שלא להתלהם, הן משום שהדבר אינו מסייע לקידום העסקה, והן משום שמהיכרותי את המוכר, הוא אינו מגלה גמישות במחיר. ניתן להפגש ביום ג' בשעה 16:30 במשרדי, שם נדון בכל העניינים (המעטים) הפתוחים במגמה להגיע לטיוטא מוסכמת, שאוכל להביאה בפני האחים לאישור. לאחר אישורה, אפגש עם המוכר עצמו, ולאחר מכן, נוכל להתכנס לחתימה... נא אשר בהקדם הגעתכם (קונים ועו"ד)" (נספח כד לתצהיר המבקש 2). טז. בתשובה כותב ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים ביום 6.9.09 בדוא"ל: "אנחנו נגיע. שגם משה יגיע. אין שום צורך שיגלה גמישות עם המחיר. הוא מקבל בדיוק מה שביקש" (נספח כד לתצהיר המבקש 2). יז. ביום 7.9.09 שולח ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים טיוטא רביעית, בצרוף הודעה בדוא"ל: "רצ"ב טיוטא רביעית הכוללת חלק מן השינויים שסומנו בטיוטה מס' 3 וכן מס' שינויים ותוספות שלי. טיוטא זו תשמש בסיס למו"מ אגב הפגישה מחר" (נספח כה לתצהיר המבקש 2). 23. בתאריך 8.9.09 נפגשו כל הצדדים במשרדו של ב"כ המשיבים. בישיבה זו "התפוצץ" המו"מ בין הצדדים והמשיב 2 עזב את הישיבה. ביום 10.9.09 שלח ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים מכתב "התראה בטרם נקיטת הליכים". במכתב זה נדרשו המשיבים "לשוב ממרים" בתוך 7 ימים שאם לא כן ינקטו המבקשים בצעדים והליכים למשמר זכויותיהם (נספח כו לתצהיר המבקש 2). 24. אינני מוצא להידרש לתוכנן של הטיוטות שהועברו בין הצדדים ומה הוצע או תוקן בכל טיוטא. מחילופי הטיוטות והמיילים בדוא"לים השונים ניתן לראות דינמיקה של מו"מ ועל ההסכמות ואי ההסכמות שהיו בין הצדדים במהלך התנהלות המו"מ. בכל מקרה, לא היה מצב שבו הסתיימו כל המחלוקות מבלי שנשארו יותר נקודות במחלוקת. העדר גמירות דעת 25. המשיבים טוענים כי במועד הפגישה ביום 8.9.09 העלה המשיב 2 את הדרישה לקבל את דמי השכירות של שוכרי הבית הנמצא במשק גם לאחר שמלוא התמורה תשולם לידיו, ובמהלך "דיון תרבותי על סגירת הסכום הפעוט שנותר בגין דמי השכירות - קם ויצא את החדר" (סעיף 45 סייפא לתצהיר המבקש 2). 26. המשיב 2 טוען כי 'פיצוץ' ההסכם בא על רקע דרישתו להצמדת התמורה למדד חודש 7/09 ואילך, לאור העיכוב במהלך המשא ומתן עד לאותו מועד, שלטענתו היה בשל התנהלות המבקשים מול מושב שדה חמד וחתימתם לאחר זמן ניכר על הסכם שכירות עם המושב, וכן דרישתו לקבל את דמי השכירות שמשולמים לשוכרי הבית שבמשק עד סוף 6/10, בעוד המבקשים סירבו לכך בטענה שמרגע שהם יסיימו לשלם את התמורה בגין המשק הם זכאים לדמי השכירות, שאחרת לא ישלמו את יתרת התמורה במועד הסמוך לחתימה. לטענת המשיב 2, הפגישה בתאריך 8/9/09 הייתה מתוחה בשל המחלוקות המסחריות הנ"ל, כשעמדתו בעניין זה הייתה נחרצת בעוד המבקשים לא הסכימו לכך (סעיפים 56-54, 82-81 בתצהיר המשיב 2 - נ/4). 27. במועד הפגישה ביום 8.9.09 לא הייתה, אפוא, עדיין הסכמה מלאה על כל תנאי העסקה. נותרו , כפי שראינו, נקודות שעדיין לא היו מוסכמות. מאחר והנקודות שנשארו בלתי מוסכמות לא נפתרו ולא הייתה הסכמה לגביהם, 'התפוצצה' הפגישה. הסכמתם של המבקשים כיום לכל תנאיהם של המשיבים, לרבות בנקודות שהיו שנויות במחלוקת ביניהם קודם לכן, באה רק במהלך המשפט. הסכמה כזו לא הייתה קיימת במועד הפגישה מיום 8.9.09. משכך, לא ניתן לומר כי במועד הפגישה האמורה היה מפגש רצונות בין הצדדים לכל תנאי ההסכם וכי השתכלל ביניהם הסכם מכר. במועד זה לא הייתה גמירות דעת מצד המשיבים לבצע את העסקה ולא נקשרה עסקת מכר ביניהם. 28. אינני מקבל את טענת המבקשים כי המשיב 2 העלה דרישות חדשות לקראת סיום המשא ומתן. לבד מכך שהמשיב 2 טען שדרישותיו היו עוד קודם לכן, הרי שזהו טיבו של משא ומתן שמועלות בו דרישות שונות ואף חדשות ועד לסיום המשא ומתן יכול כל צד להעלות דרישות מצידו או לוותר על דרישות כאלה. אין חובה שהתנאים הראשונים המועלים על ידי הצדדים בתחילת המשא ומתן לא ישתנו בצורה כזו או אחרת עד למועד חתימת ההסכם ולא יועלו תנאים שונים בהמשך. בע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, פ"ד מב (2) 278 (1988), אומרת כב' המשנה לנשיא (דאז) השופטת בן פורת: "לא אחת קורה שהצדדים מגיעים לעמק השווה בדיבור פה, לוחצים ידיים ומשיקים כוסות משקה כדי לציין את דבר ההסכמה, ואף על פי כן מתחרט אחד הצדדים לאחר מכן, לפני שנקרא לחתום על חוזה המגבש את מה שהוסכם. לפיכך, אילו קרה כך בענייננו - היינו, הצדדים היו מסכימים בכל העניינים לרבות מועדי התשלום, במהלכו של המשא ומתן בע"פ - עדיין מותר היה למוכר לחזור בו מהסכמתו, כגון על ידי דרישה שכל המחיר ישולם לו לאלתר, או במועדים שונים מאלה שהסכים להם קודם לכן". (שם, בעמ' 287). בת"א (מחוזי י-ם) 1059/96 בן סירא נ' שלזינגר (לא פורסם) (5.8.01), נאמר: "צד הנכנס למו"מ חושף את עצמו לסיכון כי העסקה לא תצא לפועל. אין בקיומו של מו"מ ערובה לעריכת החוזה ולצדדים יש זכות עקרונית לפרוש ממו"מ, כמובן בכפוף לעיקרון תום הלב". 29. המבקש 2 אמר בחקירתו כי החוזה נכרת "בלחיצת היד וסיכום על המחיר... אם לחצתי יד מבחינתי נכרת החוזה. לחיצת יד שלי זה הסכם. קיוויתי שגם בצד השני זה אותו דבר". (פרוטוקול מיום 25.1.10, עמוד 9, שו' 28-25). חוששני שאין הדברים כן. לחיצת יד כאשר טרם סוכמו כל התנאים, אין בה לכרות הסכם. וודאי לא במקרקעין. במקרה דנא, גם במועד מאוחר יותר, בעת שהפגישה התפוצצה, עדיין לא היו מסוכמים כל התנאים בין הצדדים. המבקש 2 עצמו מאשר שנשארו תנאים שלא הוסכם עדיין להם: "מבחינתי ברגע שסגרתי על המחיר ונשארו תנאי התשלום, שזה טעות שלי שלא סגרתי תנאי תשלום מראש, כי נשארתי תלוי לגחמות משיב 2, מבחינתי נסגר ההסכם" (פרוט', עמ' 9, שו' 31-30). ראו בעניין זה ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' שירן, פ"ד נט(1) 931 (2004), מפי כב' השופטת ארבל: "גמירות דעת תתקיים כאשר הצדדים התכוונו להתקשר זה עם זה בחוזה המסוים, וכאשר התרחש מפגש רצונות בין הצדדים. הסכם יחייב את הצדדים רק כאשר הם התכוונו - על פי מבחן אובייקטיבי - שהוא יחייב אותם. מבחן גמירות הדעת אפוא הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה" (עמ' 938 ג). השלמת ההסכם 30. אינני סבור כי בית המשפט צריך להשלים את החסר בהסכם המתגבש בין הצדדים, כפי שהציע בא כוח המבקשים. אין מדובר בהסכם שהוא חסר פרטים בלתי מהותיים אשר הצדדים לא נתנו את הדעת עליהם. מדובר בתנאים ספציפיים שהצדדים דנו עליהם ביניהם ולא הגיעו להסכמה לגביהם, כשכל צד סירב להסכים בעניינם לצד השני. ברע"א 3160/08 מזר נ' גאון חב' לבניין והשקעות בע"מ (לא פורסם) (28.6.09), אומר כב' השופט מלצר: "... דרך כלל מוטב לו לבית המשפט להיצמד לאותה "התפיסה הבסיסית" שביהמ"ש אינו כורת לצדדים חוזה שהם עצמם לא כרתו". כך גם נקבע בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 (2002): "מצויים מצבים שבהם המשא ומתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שמבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו. עם זאת אך בשל חוסר תום הלב נמנע השכלול הסופי של המשא והמתן לכדי חוזה... במצב דברים זה אין בית המשפט כורת חוזה עבור הצדדים... האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה, מזה, לבין החובה לנהל משא ומתן בתום לב, מזה, נמצא בהטלת חובה ל"פיצויים חיוביים" על הצד הפוגע" (עמ' 301 ב-ד'). 31. בתביעה שבפנינו לא נתבעו פיצויים כספיים. התביעה היא אך ורק לאכיפת הסכם. משנקבע כי לא הייתה גמירות דעת ולא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים, ממילא דין התביעה להידחות. פיצול סעדים 32. בא-כוח המבקשים ביקש בסיכומיו ליתן למבקשים פיצול סעדים על מנת שהמבקשים יוכלו להגיש תביעה כספית נגד המשיבים בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות ניהול המשא ומתן על ידי המשיב 2, שלטענתם היה בחוסר תום לב. לצורך התובענה שבכאן ולאור המסקנה דלעיל, איני נדרש ואיני נכנס לשאלה אם היה תום לב בניהול המשא ומתן אם לאו. גם אם היה חוסר תום לב, ואיני קובע בעניין זה, לא השתכלל חוזה בין הצדדים. עם זאת, אני מוצא כי יש מקום ליתן סעד של פיצול סעדים למשיבים כמבוקש על ידם, על מנת שיוכלו, אם ירצו בכך, להגיש תביעה כספית נגד המשיבים. בתביעה כזאת, תועלה לדיון שאלת תום הלב של הצדדים ואת ניהול המשא ומתן. (ראו בעניין זה ע"א 829/80 שיכון עובדים בע"מ נ' זפניק, פ"ד לז(1) 579 (1983), בעמ' 584, לעניין חוסר תום לב במהלך משא ומתן שאינו מגיע כדי התקשרות, וכן ע"א 2071/99 פנטי נ' יצהרי, פ"ד נה(5) 721 (2001), עמ' 727, מול האות ז - עמ' 728 מול האות א). סיכום 33. התביעה נדחית. 34. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. חקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאיעסקת מכר