קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בטענת העדר יחסי עובד מעביד: השופטת נילי ארד 1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופט מ. נחתומי ונציגי ציבור מר ד. הרשקוביץ וגב' ח. קפלניקוב; עב 3718/88) קיבל את תביעתו של המשיב 1 (להלן: זקיאן) לתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים הנובעים מתקופת עבודתו וסיומה בשירותם של המערער (להלן: סימון) ושל המשיב 2 (להלן: אהרון). זאת, לאחר שבית הדין האזורי הגיע למסקנה שסימון ואהרון (להלן: הנתבעים) היו מעסיקיו במשותף של זקיאן. 2. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש סימון ערעורו לפנינו תוך שהוא מבקש לקבוע, כי לא התקיימו כל יחסי עובד-מעביד בינו לבין זקיאן וכי אהרון הוא בלבד שהיה מעבידו של זקיאן. 3. לאחר שנתנו דעתנו לחומר שהובא לפנינו, לטענות הצדדים, לראיות ולעדויות שהיו לפני בית הדין האזורי הגענו לכלל מסקנה כי הערעור אינו מגלה טעם משפטי המצדיק התערבותנו, כבית דין של ערעור, בעובדות שקבע בית הדין האזורי לאור התרשמותו מן העדויות ושקילת הראיות, אף לא קמה עילה המצדיקה התערבותנו במסקנותיו של בית הדין הנובעות מן העובדות והטענות שהיו לפניו והמושתתות עליהן. עיקר טעמינו נפרט להלן. זהות המעביד 4. עיקרי ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי בנדון זה, היו אלה: א. הנתבעים - אהרון וסימון - העלו גרסאות שונות תוך שהם מתנערים מאחריותם לזכויותיו של זקיאן ומגלגלים אותה האחד לפתחו של משנהו. ב. בהתייחס לסימני ההיכר שאפיינו את העסקתו של העובד עמד בית הדין האזורי על עובדות אלה: אהרון שהיה נגר במקצועו, קיבל עובדים לנגרייה בהתייעצות עם סימון; אהרון הוא שניהל את ענייני הנגריה, נתן הוראות מקצועיות לעובדים ובהם זקיאן; פיקח על עבודתם וערך רישום של שעות עבודתם. ג. סימון היה הבעלים של המכונות והציוד בנגריה, אשר שימשו גם את זקיאן בעבודתו; סימון אף העביר לעובדים בנגריה תשלומים עבור שכר ב"שיקים מחשבונה של אשתו כמו גם מחשבונם המשותף לצורכי הנגריה". בהקשר זה, דחה בית הדין את גרסתו של סימון, לפיה היו תשלומים אלה בגדר הלוואה לאהרון, שנקלע לקשיים כלכליים וכ"טובה" בין חברים. מסקנתו של בית הדין הייתה זו: " ממסכת העובדות שבפנינו, סכומים אלה ששולמו עבור ובשביל צרכי הנגריה, קושרים את הנתבע 1 לנגריה כחוט השני. כך גם, מעורבותה של אשת הנתבע 1 - מוציאה שיקים עבור הנגריה, יושבת עם התובע ואשתו, הנתבע 2 והנתבע 1, במטבח ביתה בגין תשלומי שכר, מביאה אותנו לכלל מסקנה, כי הנתבע 1 עמד מאחורי הנתבע 2 והנגריה". 5. בית הדין האזורי יישם על עובדות המקרה את הלכתו הפסוקה של בית הדין הארצי בסוגיית "יחסי עבודה מורכבים" והגיע לכלל מסקנה, כי סימון ואהרון, היו מעבידיו במשותף של זקיאן. על כן חוייבו השניים, ביחד ולחוד, לשלם לזקיאן שכר עבודה בגין החודשים פברואר - אוקטובר 1988; דמי הבראה; פדיון חופשה ופיצויי פיטורים. נדחתה תביעתו של זקיאן לתשלום פיצויי הלנה ואלה הופחתו לכדי שיעור של הצמדה וריבית כחוק על כל החיובים, החל מיום 21.11.88. הערעור 6. סימון הוא המערער לפנינו. אהרון שצורף כמשיב פורמאלי נעדר מדיוני בית הדין האזורי ואף לא התייצב לפנינו. 7. להלן עיקר טיעונו של סימון בערעור: הוא לא היה מעבידו של זקיאן; בהיותו סַפָּר במקצועו לא היה לו כל חלק בניהול הנגריה; את תשלום השכר לעובדים בהמחאות שהוציאה אשתו, תרץ לפנינו בטענה, שכבעל מניות בחברה היה בעל עניין בהצלחתה העסקית גם לאחר פרישתו ממנה. לכן אף נשא במימון הוצאותיה, בדרך של תשלום שכר לעובדים. 8. זקיאן, אשר תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, הגיש ערעור שכנגד כלפי הנתבעים בגין שיעור ההוצאות הנמוך שנפסק לזכותו בבית הדין האזורי. 9. נקדים את המאוחר ונאמר, כי דינם של שני הערעורים להידחות. ערעורו של סימון מוסב בעיקרו כנגד התשתית העובדתית שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי. בזאת אין בית דין שלערעור מתערב, ואף בעניינו לא נמצא טעם משפטי לכך. מכאן, שיש להותיר בעינה את תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי ולאשרו מטעמיו. 10. אף דינו של הערעור שכנגד להידחות, בהעדר טעם משפטי להתערבותנו בפסיקת ההוצאות בתביעה. 11. סוף דבר - הערעור נדחה. מעבידיו במשותף של מר מרדכי זקיאן, מר סימון מושל ומר אהרון גוהקיל, ישלמו ביחד ולחוד, למר זקיאן את הסכומים שהושתו עליהם בפסק הדין של בית הדין האזורי, למעט דמי הבראה בסך 994 ש"ח, עליהם ויתר מר זקיאן בהמלצתנו, לאור הוראות הדין במועדים הרלבנטיים לתביעה. בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, ישלם מר סימון מושל למר זקיאן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בערעור זה, בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אין אנו משיתים הוצאות משפט על מר גוהקיל, שהיה משיב פורמלי בערעור. אין אנו עושים צו להוצאות בערעור שכנגד. ערעוריחסי עובד מעביד