ערעור על ביטול כתב אישום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה על ביטול כתב אישום / ערעור על ביטול כתב אישום: 1. לפנינו ערעור המדינה על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות, מיום 12.7.09 (ת"פ 1262/08), לפיה הורה בית המשפט על קבלת טענת המשיבים בדבר "הגנה מן הצדק", ובעקבות זאת הורה על ביטול כתב האישום נגדם. נגד שלושת המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ואיומים. לפי הנאמר בכתב האישום, בתאריך 21.9.07, בבית העלמין מרמורק ברחובות, תקפו השלושה בצוותא חדא את שרון לב לולי - פרץ (להלן: "המתלוננת") על רקע סכסוך משפחתי, וכן איימו עליה. שלושת המשיבים הם אחים, והמתלוננת היא אחיינית שלהם. לגבי המשיבה 1 נאמר כי נתנה סטירה למתלוננת, ולאחר מכן תפסה את ראשה ומרטה את שערותיה יחד עם המשיבה 2. על המשיב 3 נאמר כי באותו שלב הוא נטל דלי שחור והיכה באמצעותו בראשה של המתלוננת. כתוצאה מהאלימות נגרמו למתלוננת חבלות. 2. בדיונים שהתקיימו לפני שמיעת הראיות, הושמעה טענת המשיבים, שלפיה הם אלה שהותקפו ע"י המתלוננת. לפי הנטען, מדובר במקרה שבו יש תלונות הדדיות, וגם בידי המשיבים יש תעודה רפואית המעידה על פגיעות, ובמקרה כזה הופלו המשיבים לרעה בכך שרק נגדם הוגש כתב האישום. טענה זו נטענה כטענה טרומית של "הגנה מן הצדק". התביעה השיבה כי בידיה הסמכות לשקול את חומר החקירה ולהחליט נגד מי להגיש כתב אישום; בשלב זה, בטרם נשמעו העדים אין מקום לפרט את הנימוקים מדוע העדיפה התביעה את גרסת המתלוננת על פני גרסת המשיבים. 3. ביום 27.4.09 חזרו הטיעונים של באי כוח הצדדים. ב"כ המשיבים טען כי היה ראוי שיוגשו שני כתבי אישום, או שלא יוגש כתב אישום כנגד אף אחד. ב"כ המערערת ציינה כי התביעה עומדת מאחורי החלטתה שיש מקום להגיש כתב אישום נגד המשיבים ולא נגד המתלוננת, וזאת משום שגרסת המתלוננת היא המהימנה בעיני התביעה. אם במהלך המשפט יתברר כי גרסתה של המתלוננת איננה מהימנה כי אז יהיה מקום לשקול להגיש כתב אישום נגדה. 4. ביום 25.5.09 ניתנה החלטת בית משפט קמא. בית המשפט ציין כי אין טענה בפי המאשימה שהתלונה כנגד המתלוננת נסגרה, ולאחר מכן קבע כי אין הוא מקבל את הטענה שלפיה תיבחן תלונת המשיבים כנגד המתלוננת רק לאחר הכרעת הדין. אם אין מדובר בתלונה שהיא על פניה מופרכת: "אזי אין זה מן הראוי, שהמלאכה של הערכת הראיות, כמו גם קביעת מהימנותן, תיעשה על ידי התביעה, מקום שבית המשפט בכל מקרה ידרש לראיות, במסגרת כתב האישום שמונח לפניו. לפיכך, הדרך הנכונה והראויה היא להביא את כל הענין בכללותו, בפני בית המשפט, שבכל מקרה, שומע את כל הראיות, מעריך אותן ואת מהימנותן, כמו את מהימנות העדים, ובסופו של דבר מכריע את הדין". בית המשפט הוסיף כי לפי שיטת התביעה עלול להיווצר מצב שבו התביעה תחליט להגיש - בסיומו של ההליך הנוכחי - כתב אישום נגד המתלוננת, במצב זה אותה מסכת של ראיות תובא בפני שני מותבים, וזהו מצב בלתי רצוי: "הבאת הענין כולו בפני בית המשפט, ובפני אותו מותב, יכולה וצריכה להעשות במסגרת כתב אישום אחד - וכבר היו דברים מעולם!". בדרך זו, לפי בית משפט קמא, תנהג התביעה בשוויון "בשני הצדדים לסכסוך", ותימנע האפשרות ששתי ערכאות יגיעו למסקנות הפוכות. בית המשפט הוסיף, כי במקרה שבו התביעה הייתה סבורה כי לתלונת המשיבים אין בסיס ראייתי או שאין בה עניין לציבור, כי אז מן הראוי שהייתה מודיעה למשיבים: "ובכך היה נסתם הגולל על התלונה...ולא היה נוצר מצב שבו על פני הדברים אין ננקטת מדיניות אחידה כלפי כל המעורבים בפרשה". לאור זאת סבר בית משפט קמא שמן הראוי להחיל במקרה זה את הדוקטרינה של הגנה מן הצדק . ואולם בית המשפט קבע כי אין הוא מבטל את כתב האישום משום שאת הפגם שנפל לדעתו בדרך שבה נקטה התביעה, ניתן לרפא בדרך של הגשת כתב אישום מתוקן שבו יהיו כל המעורבים בפרשה לרבות המתלוננת, וכך יתאפשר לבית המשפט "לדון ולהכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, בכללותה". 5. בשלב הבא הודיעה המאשימה לבית המשפט כי ראש ענף תביעות במחוז מרכז לא שינה את החלטתו, וכן נאמר כי הוחלט לסגור את התיק כנגד המתלוננת. על כך באה החלטת השופטת קמא מיום 12.709 להורות על ביטול כתב האישום. בהחלטתה ציינה השופטת כי היא קיבלה את הטענה בדבר הגנה מן הצדק אך נתנה למאשימה אפשרות לתקן את כתב האישום כדי שזה לא יבוטל: "המאשימה בחרה שלא לנצל הזדמנות זו שניתנה לה ואין היא מתעתדת לתקן את כ"א. בנסיבות אלו ובשים לב לכך שהטענה בדבר הגנה מן הצדק בדין יסודה - אני מורה על ביטול כ"א". 6. כנגד החלטת בית המשפט הוגש ערעור המדינה. הטענות העיקריות בערעור הן אלה: א. אין סמכות לבית המשפט להורות על תיקון כתב אישום בדרך של הוספת נאשמת. ב. התביעה שקלה את טיב הראיות ומשקלן והחליטה לפי שיקול דעתה המקצועי להעדיף את גרסת המתלוננת. בכך פעלה התביעה לפי סמכותה לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי. משמעות החלטתו של בית המשפט קמא היא שבית המשפט שם עצמו תחת התובע מבלי שהייתה לו הזדמנות לבחון את הראיות. זאת כאשר התביעה בחנה את הראיות וסברה כי אין די ראיות כדי להעמיד את המתלוננת לדין. ג. החלטת בית המשפט קמא מבטלת הלכה למעשה את שיקול הדעת של התביעה ואת תפקידה בשקילת הראיות והערכת מהימנותן. דבר שבכל יום הוא, שלפני התובע מצויות גרסאות סותרות והאשמות הדדיות, ולא יעלה על הדעת כי התביעה תגיש באופן אוטומטי וללא שיקול דעת כתב אישום נגד כל המעורבים, מבלי להעריך בעצמה את סיכויי ההרשעה. ד. אכן, ההכרעה אם בוצעה עבירה נתונה לבית המשפט לבדו אך הכרעה זו באה לאחר שמיעת ראיות. 7. התביעה הוסיפה כי החלטתה להעדיף את גרסת המתלוננת באה לאחר בחינת מכלול הראיות באופן מקצועי, וכי לא נהגה בכל אפליה על בסיס שיקולים זרים או באופן שרירותי. בין השאר נפגשו נציגי התביעה עם המתלוננת והתרשמו ממהימנותה. במקרה זה היו שיקולים ענייניים להבחנה בין שלושת הנאשמים לבין המתלוננת. 8. עוד הוסיפה התביעה כי הלכה היא שבית המשפט יפעיל מדיניות מצמצמת בהתערבות שיפוטית בשיקול דעתה של התביעה. על התביעה לוודא קיומה של תשתית ראייתית מספקת ולהשתכנע בדבר סיכוי סביר להרשעה, וכך נעשה במקרה זה. 9. הסניגור המלומד סבור כי לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית משפט קמא. הוא הדגיש כי עניינו התרכז בנסיבות המסוימות של מקרה זה. לדבריו, הודיעה התביעה במכתב מיום 10.3.09 כי התביעה "בחרה להגיש בשלב זה כתב אישום כנגד מרשיך". ניסוח זה משווה הסניגור ל"מסע דייג", שבו "התביעה בעצם אומרת קודם ננסה את מזלנו כאן ואם הדבר לא יצלח ננסה את הצד השני" (מתוך הטיעונים הכתובים). המשיך הסניגור וטען כי בשלב יותר מאוחר טענה תביעה כי יש בידה הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה ולאחר מכן חזרה בה מטענתה זו. זאת ועוד, אם בשלב מוקדם טענה התביעה כי בסיום ההליך תהיה אפשרות כי תבחן הגשת כתב אישום נגד המתלוננת - בהתאם להתפתחות במשפט - הרי ההחלטה הנוספת לסגור את התיק כנגד המתלוננת סתמה את הגולל על אפשרות זו. הסניגור הגיש לעיוננו את חילופי המכתבים בנושא זה וכן חומר כתוב בסוגיה המשפטית המתעוררת. 10. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר שלפנינו, הגענו למסקנה כי ערעור זה בדין יסודו, וכי טענות התביעה כפי שנכתבו לעיל, צודקות בעיקרן. דברי בית המשפט ביקשו להיסמך על דוקטרינת ההגנה מן הצדק כפי שנקלטה אל המשפט הישראלי, בפסיקה תחילה ולאחר מכן בחוק החרות (ע"פ 3737/94 הלכת יפת; ע"פ 4885/02 הלכת בורוביץ; סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי). יצויין בתחילת הדברים, כי אין טענה שבמקרה זה נהגה התביעה אפליה מטעמים של משוא פנים או מטעמים שרירותיים כלשהם, אלא שהטענה היא לחוסר מקצועיות או רשלנות של התביעה. אנו יוצאים מתוך הנחה שלאחר הרחבת ההלכה בפסק דין בורוביץ גם רשלנות עלולה להביא לקבלת טענה של הגנה מן הצדק ואולם, במה דברים אמורים, כאשר מדובר בהחלטה לא סבירה וכאשר תחושת הצדק וההגינות נפגעת באופן חריף. בין בהלכת יפת ובין בהלכת בורוביץ היה ברור לבתי המשפט כי הפעלתה של הדוקטרינה מתאימה למקרים יוצאי דופן ומחייבת זהירות רבה. יש להדגיש, כי התנאי הבסיסי להפעלתה של הדוקטרינה הוא כאשר זוהו פגמים בשיקול דעתה של התביעה. ברם, וזה עיקר, במקרה שלפנינו איננו סבורים כי היו כלים בידי ביהמ"ש לקבוע כי נפל פגם בשיקול דעתה של התביעה במקרה זה ולהחליט כי לכאורה מדובר ב"אכיפה בררנית". כדי להגיש כתב אישום על התביעה להשתכנע בקיומה של תשתית ראייתית מספיקה ובסיכוי סביר להרשעה. טענת התביעה היא כי במקרה זה התקיימו תנאים אלה בכל הנוגע להאשמת שלושת הנאשמים ולא באשר למתלוננת. התביעה הדגישה כי גרסת המתלוננת היא המהימנה בעיני התביעה (ראו עמ' 19 לפרוטוקול). כן צויין בפנינו, כי התביעה גם נפגשה עם המתלוננת והתרשמה ממהימנותה. משמעות קבלת החלטתו של בית משפט קמא היא למעשה התערבות בית המשפט בפן הראייתי הקשור להעמדה לדין. דא עקא, שהלכה פסוקה היא כי מרחב ההתערבות של בית המשפט בפן הראייתי הקשור להעמדה לדין הוא צר במיוחד: "פן זה נתון לידיעתה המיוחדת של התביעה, שאיננה הופכת נחלתו של בית המשפט, וממילא הקף התערבותו בהיבט זה הוא מינימלי ביותר" (בג"צ 7195/08 אבו רחמה נ' הפצ"ר) (טרם פורסם). אכן, זהו מעשה דבר יום ביומו שעל התביעה להחליט בין גרסאות סותרות של נחקרים, ואין זה נכון כי על התביעה יהיה להגיש בכל מקרה כזה כתב אישום כנגד כל המעורבים מבלי להעריך את סיכויי התביעה. כך בכלל, וכך גם בנסיבות מקרה זה, שבו לא ראינו סיבה לכך שלפני תחילת המשפט כבר יקבע בית המשפט שעל התביעה לתקן את כתב האישום בדרך של הוספת נאשמת, בין בדרך של הוראה ובין בדרך של המלצה. בהקשר זה נעיר, כי בכל מקרה מוטב היה עושה בית המשפט לשיטתו אילו המתין עד להעדתה של המתלוננת. דברים אחרונים אלה נאמרים במאמר מוסגר בלבד. 11. לפיכך, מתקבל הערעור. החלטתו של בית המשפט קמא בדבר ביטול כתב האישום מתבטלת, ועל המשפט יהיה להישמע מלכתחילה. למען הזהירות, ולשם מראית פני הצדק, סבורים אנו כי מוטב שהמשפט יישמע בפני שופט אחר בבית משפט קמא, וכך אנו מורים. משפט פליליביטול כתב אישוםערעור