קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת רופא מוסמך: 1. המערערת לוקה בבריאותה, בפגימות שמתפרסות על פני ענפי רפואה שונים. בקשר לכך, פנתה המערערת אל המשיב בתביעה לקבלת קצבת נכות על פי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. ביום 9/6/09, קבע רופא מוסמך כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערערת, היא בשיעור 36%. לפיכך - דחה המשיב את התביעה לקצבת נכות. 3. המערערת עררה על החלטת הרופא המוסמך. ביום 26/1/10 נדון הערר על ידי ועדה רפואית לעררים, שהיתרה מורכבת ממומחים בתחומים הבאים: נוירולוגיה, רפואה פנימית (מחלות זיהומיות) ופסיכיאטריה. לועדה רפואית לעררים זו ייקרא להלן: "הועדה הראשונה". הועדה הראשונה קיבלה חלקית את עררה של המערערת וקבעה לה דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 43%. מאחר שהמערערת היתה עקרת בית, הרי שקבלתו החלקית של הערר, לא הועילה לה לשם המשך ההליכים, והמשיב נותר איתן בדחיית תביעתה של המערערת. המערערת ערערה לבית דין זה על החלטת הועדה הראשונה 26/1/10. הערעור נדון בתיק ב"ל 1484/10. ביום 8/7/10 קיבלה השופטת עדית איצקוביץ את הערעור האמור, והורתה על השבת עניינה של המערערת אל הועדה הראשונה, תוך מתן הוראות שונות. 4. לפי פסק הדין מיום 8/7/10, אכן הוחזר עניינה של המערערת אל הועדה הראשונה. הועדה האמורה התכנסה לדון מחדש בעניינה של המערערת ביום 3/2/11. המערערת ערערה לבית דין זה גם על החלטת הועדה הראשונה מיום 3/2/11. ערעורה זה נדון על ידי, בתיק ב"ל 32943-03-11. ביום 14/6/11 קיבלתי את ערעורה האמור של המערערת, והוריתי על העברת עניינה של המערערת להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר לא יקבל לידיו את הפרוטוקולים שנערכו על ידי הועדה הראשונה. מלבד קביעה זו, בענין "הרכב שונה" מזה של הועדה הראשונה, לא נקבעה בפסק הדין מיום 14/6/11 קביעה כלשהי בענין הרכב הועדה הרפואית לעררים שהיתה אמורה לדון מחדש בעררה של המערערת, גם לא בענייני תחומי המומחיות של חברי הועדה החדשה. 5. בעקבות פסק הדין, זימן המשיב את המערערת לבדיקה של ועדה רפואית לעררים. הזימון היה ליום 17/7/11, והמערערת זומנה להתייצב באותו יום בסניף המשיב בטבריה. המערערת ובא כחה אכן הגיעו לסניף טבריה של המשיב בזמן המיועד, אלא שלא התקיים דיון באותו מועד. בין הצדדים יש מחלוקת מסויימת בענין השאלה מדוע לא התקיים דיון, ומאחר שלא שמעתי עדויות איני מתיימר לקבוע את העובדות באורח פסקני. אך חיבור בין טיעוני ב"כ המערערת לבין האמור בהודעת ב"כ המשיב שהוגשה ביום 17/5/12, מאפשר לקבוע, ברמה גבוהה של סבירות כי נאמר למערערת שלא יוכל להתקיים דיון, בשל בעיה בהזמנת הנוירולוג לועדה (מהודעת ב"כ המשיב עולה כי הנוירולוג היחיד שיושב בועדות הרפואיות לעררים בטבריה, הוא הנוירולוג שכבר היה כלול בהרכב הועדה הראשונה, ובשל הצורך ב"הרכב שונה" לא היה ניתן לכנס ועדה רפואית לעררים בעניינה של המערערת, אשר תתכנס בטבריה). בשל הצורך הנטען בהכללת נוירולוג בין חברי הועדה, נאמר למערערת כי היא תזומן לדיון של ועדה רפואית לעררים בחיפה. 7. אכן, בסופו של דבר הוזמנה המערערת לבדיקת ועדה רפואית לעררים בחיפה. ועדה זו התכנסה לדון בערר, ביום 18/11/11, ולהלן ייקרא לה: "הועדה החדשה". 8. מהפרוטוקול שנערך על ידי הועדה החדשה, התברר כי תחומי המומחיות של חבריה היו: פסיכיאטריה, רפואה פנימית ורפואת אא"ג. כלומר, למרות מה שנמסר למערערת על הסיבה לכך שהזימון של המערערת לטבריה היה לשווא (כלומר, הבעייתיות בזימון הנוירולוג), ולמרות שבשל אותם דברים זומנה המערערת לחיפה, הועדה החדשה לא כללה נוירולוג. 9. הועדה החדשה החליטה לדחות את הערר שהמערערת הגישה על החלטת הדרג הראשון, ועל החלטתה האמורה - הוגש הערעור שבפני כעת. 10. למערערת יש טענות שונות כנגד תוכן החלטתה של הועדה החדשה. לדעתי, אכן יש ממש בחלק בלתי מבוטל מטענות אלה, הן בתחום הראומטולוגי, הן בתחום הנוירולוגי, הן בתחומים שונים של הרפואה הפנימית (קרישתיות יתר וענייני דרכי העיכול) ואולי גם עוד. אולם, אני סבור שאיני צריך להכריע בטיעונים כנגד החלטתה של הועדה, שכן ממה שהתברר בהתדיינות בערעור זה, עלה כי כל כינוס הועדה החדשה היה שלא כדין, כך שלמעשה נכון להצהיר על בטלות החלטתה, ולדרוש כי עניינה של המערערת יובא להידון בפני ועדה רפואית לעררים שתורכב ותכונס כדין. להלן אסביר מה היה פסול בכינוסה של הועדה החדשה. 11. בעקבות טיעוני ב"כ המערערת כנגד המשיב על הזימון המיותר לדיון בטבריה ועל כך שהועדה החדשה לא כללה נוירולוג, טען ב"כ המשיב טענות שונות. בין השאר, נטען על ידי ב"כ המשיב כי "הוחלט" שלא לכלול נוירולוג בין חברי הועדה החדשה (ראו שורה 10 בעמ' 2 לפרוטוקול). מאחר שהדברים לא התיישבו עם העובדה שדווקא ענין הכללת הנוירולוג גרם לכך שהזימון של המערערת לטבריה יתברר כמיותר, ביקשתי לדעת מה היה תוכן ההחלטה של הרופא המוסמך בענין הרכב הועדה; רציתי לבחון אם ניתנה החלטה מושכלת בשאלת הכללת נוירולוג בועדה החדשה ואם לאחר מכן הוחלט לשנות את הרכב הועדה. למרבה הפליאה (לפחות פליאה שלי), הגיש ב"כ המשיב הודעה שבה נאמר כך: "לאחר בירור בסניף טבריה עולה כי לא היתה כל החלטה של רופא מוסמך לגבי הרכב הועדה הרפואית לעררים בטבריה, מאחר ומדובר בפס"ד בו ביהמ"ש קובע את הרכב הועדה וזאת בשונה מועדה לעררים אשר מתכנסת לאחר ועדה מדרג I.". כלומר, מדברי ב"כ המשיב עולה כי לא היתה החלטה של רופא בענין הרכב הועדה החדשה. 12. בתקנה 19(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984 (שתיקראנה להלן: "התקנות"), נאמר כך: "ועדה רפואית לעררים תורכב משנים או משלושה רופאים, בהתאם להחלטת רופא מוסמך, אותם בחר מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שקבע שר העבודה והרווחה ושפורסמה ברשומות.". על פי הנהוג אצל המשיב, הרופא המוסמך אינו קובע את זהותם של חברי הועדות הרפואיות לעררים, אלא את תחומי המומחיות שלהם. זהות הרופאים נקבעת בהתאם לרשימות שבידי המשיב, על פי סיווגי תחומי המומחיות שלהם, כך שהרופאים מוזמנים לישיבות הועדות על ידי המזכיר (עובד המשיב), אך בכל מקרה תחומי המומחיות של חברי הועדות הרפואיות לעררים, אמורים להיקבע על ידי הרופא המוסמך, על פי שיקול דעת רפואי. אעיר כי על מה שנהוג אצל המשיב למדתי מהאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 2874/93 קופטי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד מח(2), 673), שבו נדונה שאלת הרכב הועדות הרפואיות לעררים בעניינם של נפגעי עבודה, אך הוזכר גם ענין הועדות הרפואיות לעררים בענין נכות כללית. כך, בין השאר, נאמר באותו פסק דין: "באת-כוחו המלומדת של המוסד עמדה על כך שתקנה 2 לתקנות נפגעי עבודה מבחינה בין תפקידו של הרופא המוסמך לבין תפקידו של המזכיר. הרופא המוסמך קובע, לפי אופי הפגיעה בכל מקרה נתון, את תחומי המומחיות הרפואית הנדרשים לבדיקתו של הנפגע, אך אינו מתערב כלל בבחירה האישית של המומחים שמהם תורכב הוועדה. זימונם של הרופאים מסור אמנם בידי המזכיר לבדו, אך שיטת הזימון אינה נתונה לשיקול-דעתו, אלא מותווית בנוהל פנימי בכתב, שנקבע על-ידי המוסד והמחייב את המזכיר במילוי תפקידו. לפי נוהל זה, מזמין המזכיר את המומחים, בענפי הרפואה השונים, על-פי רוטציה קבועה בכל ענף וענף. ... בתשובה לשאלה שהצגנו לה הוסיפה באת-כוח המוסד, כי נוהל הזימונים האמור מיושם ומופעל, למעשה, גם ביחס לקביעת הרכביהן של ועדות רפואיות לעררים, לפי סעיף 127כט לחוק (שעניינן בקביעת נכות לצורך פרק ו'2 לחוק, בדבר ביטוח נכות 'כללית'), אף שלפי תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת נכות רפואית, מינוי ועדת עררים והוראות שונות), התשמ"ד- ...1984 ... המסדירה נושא זה, קביעת הרכביהן של ועדות אלה נתונה, כל-כולה, בידי רופא מוסמך (כמשמעו בסעיף 127כז(ב) לחוק).". כלומר, אף שתקנה 19(א) לתקנות קובעת שהרופא המוסמך יקבע את הרכב הועדה הרפואית לעררים, הנוהג הוא שהרופא המוסמך קובע רק את תחומי המומחיות, ואינו מתערב בקביעת זהות הרופאים. נוהג זה אושר על ידי בית המשפט העליון, ואיני מהרהר אחריו. 13. כלומר, על פי תקנה 19(א) לתקנות, כפי שהיא מיושמת (באישור בית המשפט העליון), אמנם, לא הרופא המוסמך קובע את זהותם של חברי הועדות (אף שהדבר מצוי בסמכותו על פי אותה תקנה), אלא הם מוזמנים לדיון על ידי מזכיר הועדות הרפואיות, אולם, הרופא המוסמך קובע את תחומי המומחיות של הרופאים שאמורים להשתתף בועדה הרפואית לעררים לגבי כל מבוטח. אכן, יש הגיון באופן יישום זה של תקנה 19(א) לתקנות, מאחר שאין בהכרח צורך בשיקול דעת רפואי לשם קביעת זהותו של מומחה מסויים שיישב כחבר ועדה, אך יש צורך בשיקול דעת רפואי לשם קביעת תחומי המומחיות השונים של חברי כל אחת מהועדות הרפואיות לעררים, וזאת - בהתאם לפגימות השונות של המבוטחים השונים. קביעת תחומי המומחיות של הרופאים חברי הועדות הרפואיות לעררים, אמורה להיעשות על ידי הרופא המוסמך, וזאת בהתאם לתקנה 19(א) לתקנות, כפי שהיא מיושמת אצל המשיב. 14. מכאן, ברורה תמיהתי על כך שבעניינה של המערערת - לא היתה החלטה של רופא מוסמך בענין הרכב הועדה החדשה שהיתה אמורה לדון בעניינה. 15. כמצוטט בסעיף 11 לעיל, הודיע ב"כ המשיב שבעניינה של המערערת לא היתה החלטה של רופא מוסמך, וזאת מאחר שהיה מדובר בכינוס ועדה לאחר פסק דין, כך שהרכב הועדה נקבע על ידי "ביהמ"ש" (הכוונה היתה - כנראה - לבית הדין). אכן, במקרים שבהם בית הדין לעבודה קובע בפסק דין כי יש להעביר את עניינו של מבוטח אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה שיכלול תחומי מומחיות מסויימים, ברור שעל המשיב לדאוג לקיים את פסק הדין כלשונו, ואין הרופא המוסמך יכול לסטות מהקביעות בענין זה בפסק הדין. על כן, היה יכול להיות ממש בעמדת המשיב, אם בפסק הדין שנתתי בעניינה של המערערת ביום 14/6/11, הייתי קובע את תחומי המומחיות של חברי הועדה הרפואית לעררים שהיו אמורים לדון בעניינה של המערערת לאחר פסק הדין. אלא, שכאמור בסעיף 4 לעיל, פסק הדין מיום 14/6/11, לא כלל כל קביעה בענין תחומי המומחיות של מי שהיו אמורים להיות חברים בועדה החדשה. כל שנאמר בפסק הדין בענין זה, הוא שההרכב אמור להיות שונה מאשר זה של הועדה הראשונה. על כן, לא היתה כל סיבה שבגינה לא היה עניינה של המערערת אמור להיות מובא לרופא מוסמך, לשם החלטה בענין תחומי המומחיות של חברי הועדה. 16. לפיכך, בעקבות פסק הדין מיום 14/6/11, היה עניינה של המערערת אמור להיות מובא אל רופא מוסמך אשר היה אמור להחליט מה אמורים להיות תחומי המומחיות של חברי הועדה החדשה. אולם, מהודעת ב"כ המשיב, מתברר שלא נעשה כך. למעשה, לא ברור מי היה זה שהפעיל את שיקול הדעת בענין הרכב הועדה החדשה. אם לא היה זה הרופא המוסמך, ייתכן שהיה זה מזכיר הועדות הרפואיות וייתכן שכלל לא הופעל שיקול דעת כלשהו. 17. אם המשיב היה מודיע שלא הופעל שיקול דעת מחודש בענין הרכב הועדה החדשה שכן הסתמכו על שיקול דעתו של הרופא המוסמך שהופעל בטרם כינוס הועדה הראשונה, היה ניתן להסתפק בהסבר זה (בהעדר הוראה סותרת בפסק הדין מיום 14/6/11), אלא שבמקרה כזה, התוצאה היתה אמורה להיות שתחומי המומחיות של הרופאים בועדה הראשונה היו אמורים להיות זהים לתחומי המומחיות של הרופאים בועדה החדשה. בפועל, התברר - כאמור - כי היה שוני בתחומי המומחיות. בעוד שבועדה הראשונה ישב נוירולוג, הרי שהועדה החדשה לא כללה נוירולוג. החלפת תחומי המומחיות בלא שהופעל שיקול דעת רפואי חדש - אינה יכולה להיראות כתקינה. 18. מהודעת ב"כ המשיב עולה כי הועדה החדשה הורכבה בלא שלפני כן הופעל שיקול דעת רפואי על ידי רופא מוסמך לגבי תחומי המומחיות הנכונים, וזאת, בשל המחשבה השגויה שפסק הדין מיום 14/6/11 קבע את תחומי המומחיות של הרופאים חברי הועדה החדשה. משכך, הרי שהמשיב פעל שלא כדין, בניגוד לתקנה 19(א) לתקנות, ובאופן שכלל אינו מאפשר לדעת מי היה זה שהחליט על תחומי המומחיות של הרופאים חברי הועדה החדשה. 19. על כן, דעתי היא, שאין כל תוקף להחלטת הועדה החדשה, אשר כלל לא הורכבה כדין ולא התכנסה כדין, ויש להצהיר על החלטתה כבטלה. 20. בשל מסקנתי האמורה לעיל, איני רואה טעם לבחון את החלטת הועדה החדשה לגופה, אף שכבר הערתי לעיל שאכן יש ממש לפחות בחלק מטענות ב"כ המערערת גם כנגד תוכן החלטתה. לסיכום 21. משהועדה החדשה הורכבה שלא על פי שיקול דעת רפואי כמתחייב מתקנה 19(א) לתקנות, ובלא שניתן לדעת מי החליט על תחומי המומחיות של חבריה, הרי שהיא הורכבה והתכנסה שלא על פי הדין, והחלטתה - בטלה. 22. לפיכך, אני מקבל את הערעור ומורה על העברת עניינה של המערערת אל ועדה רפואית לעררים, בהרכב שונה, אשר ידון מחדש בערר שהמערערת הגישה על החלטת הדרג הראשון. לועדה הרפואית לעררים שאליה יובא עניינה של המערערת, ייקרא להלן: "הועדה העתידית". 23. על המשיב לדאוג לכך שהועדה העתידית לא תכלול מי מבין הרופאים שנכללו בועדה הראשונה ואף לא מי מבין הרופאים שנכללו בועדה החדשה. 24. להסרת מכשלה כשם שארעה למשיב בעניינה של המערערת, מובהר בזה כי אין לראות פסק דין זה כקובע קביעה כלשהי בענין תחומי המומחיות של הרופאים חברי הועדה העתידית. תחומי המומחיות האלה, אמורים להיקבע על ידי הרופא המוסמך, לפי שיקול הדעת הנתון לו על פי תקנה 19(א) לתקנות. על המשיב לדאוג לכך שהרופא המוסמך יפעיל את שיקול דעתו, ויקבע את תחומי המומחיות של חברי הועדה העתידית, על פי שיקול דעתו המקצועי. 25. על המשיב לדאוג לכך שחברי הועדה העתידית לא יקבלו לידיהם את הפרוטוקולים שנערכו על ידי הועדה הראשונה ואף לא את זה שנערך על ידי הועדה החדשה. 26. אני מחייב את המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 4,640 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/12, אם לא ישולם לפני כן. 27. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. רפואהערעור