יתכנו מקרים בהם יתן בית המשפט "פסק דין חלקי", שהערעור עליו יהיה בזכות, למרות שטכנית עדיין לא "נסגר התיק", אולם אז מסתיים הדיון באותה סוגיה, שהיא נושא פסק הדין החלקי:   "ואולם יכול כי בתביעה אחת יהא על בית המשפט להכריע בשתיים או יותר עילות נפרדות, או בשני מיני סעד העומדים בנפרד של עילה אחת. אם סיים בית המשפט סופית הדיון בעילה אחת או בענין הסעד האחד העומד בנפרד והחליט בהם, - הרי לפניך פסק דין חלקי; ואין בכך כלום כי בענין העילה האחרת או בענין הסעד הנוסף יהא עליו להמשיך לדון. המבחן עדיין יהא אם באותו ענין בו נפלה ההכרעה נסגר הדיון. שלא כן בכל אותם המקרים בהם מפוצל הדיון שלא לצורך עילה נפרדת או סעד העומד בפני עצמו - אלא שהפלוגתות שבאו להכרעה משמשות רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שיינתן בתובענה; כגון הכרעה בשאלת האחריות והחבות בנזיקין, המהווה רק שלב לקראת ההכרעה מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע" (ע"א 609/78 קו-תור נ' גלבוע פ"ד לד(1) 239, סעיף 2 לפסק דינו של כב' השופט בייסקי, ההדגשה אינה במקור).   במצב הדברים בו בית המשפט מפצל את הדיון, ודן תחילה בסוגיית החבות, ורק לאחר שמצא שקיימת חבות הוא פונה לדון בסוגיית היקף הנזק וסכום הפיצויים, ההחלטה הקובעת קיומה של חבות היא "החלטה אחרת", שכן בעליל טרם הסתיים הדיון. אמת הדבר, לעתים תוצאת הדיון בסוגיה עשויה לקבוע אם מדובר בפסק דין או בהחלטה אחרת, כגון כאשר בית המשפט קובע כי אין קיימת חבות או שהתובענה התיישנה, כי אז התוצאה היא "סוף פסוק" מבחינתה של הערכאה הדיונית. במקרה כאמור, עניין לנו בפסק-דין. אולם אם על בית המשפט לדון גם בשאלת הנזק משנקבעה חבותו של הנתבע, או שהתביעה עומדת על עומדה ולא התיישנה, משלא נתקבלה טענת התיישנות, כי אז הדיון לא הסתיים ומדובר ב"החלטה אחרת". אכן, הדבר נקבע במפורש בספרו הנ"ל של י' זוסמן המתייחס ל"החלטה הקובעת את חבות הנתבע לפצות את התובע על הנזק שגרם לו, בתביעת נזיקין, על מנת ששיעור החבות ייקבע בשלב השני", כאל "החלטה אחרת" (שם, סעיף 600, בעמ' 772-773; וכן - סעיף 373 בעמ' 459, הערת שוליים, מס' 121). ראו גם את פסק הדין בע"א 226/65 אליהו ואח' נ' עזרא פ"ד יט(3) 571; בעמ' 573:   "בענין שלפנינו עשה השופט רק צעד אחד תוך מהלך הדיון כאשר קבע את חבות המערערים לנזק שנגרם למשיבה. צעד זה אמנם חשוב הוא, אבל אין בו כדי סיום מלאכתו של בית המשפט. כאשר יחליט השופט בסוף הדיון כמה נזק נגרם למשיבה, ייתכן שאחד מבעלי הדין או שניהם, יחפצו לערער על החלטתו, ולכך יהיו רשאים ללא נטילת רשות. ... ברי כי החלטה אשר משמשת רק שלב ביניים, לשם קביעת הסעד הסופי, אף איננה פסק דין חלקי ... כדי לבחון את הדברים, נתאר לעצמנו, שבהמשך הדיון בבית המשפט המחוזי, בשלב השני, לא תתייצב המשיבה-התובעת בפני השופט. התוצאה תהיה, כי על פי תקנה 157(3) ידחה השופט את התובענה, ולא תועיל לה, למשיבה, העובדה שבשלב הראשון יצאה החלטה לטובתה".   בע"א 277/81 גרינהאוז נ' גרינהאוז, פ"ד לו(3) 197, דן בית המשפט העליון בהחלטה שעניינה קביעת חבות בתשלום מזונות ופסק כדלהלן:   "בהתאם למקובל על בתי המשפט מאז חקיקתו של חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 אין ההחלטה כגון זו שניתנה בעניננו ... אלא בגדר 'החלטה אחרת' (...) ואין לה מעמד של פסק דין חלקי. דומה הענין שבפנינו לקביעת החבות בנזיקין אשר בעקבות ההחלטה בה, באה החלטה שניה וסופית המפרטת את שיעור החבות". (סעיף 4 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר, בעמ' 202, ההדגשה אינה במקור). מכאן, שרק החלטה המעניקה את מלוא הסעד המבוקש מבין מספר סעדים הכלולים בתובענה, ואשר אינה מהווה נדבך או שלב ביניים לצורך קביעת הסעד הסופי, היא "פסק דין חלקי".פסק דין חלקיערעור